1515
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החיים שלי (או של אחרים)

תעלומת הבולים (סיפור לשבת)

אני אוהב את ההתרגשות של תחילת שנה חדשה. שנה חדשה מבטיחה התחלות חדשות, חידושים מותחלים וחדשות תחילה.
מי יודע? אולי השנה החדשה תביא איתה גם מאכלים חדשים? או אפילו קוראים חדשים לבלוג?
 
המחשבה האחרונה שהתרוצצה במוחי הפתיעה אותי מאוד. בתור בלש פולני מפורסם החי בוורשה של סוף המאה התשע-עשרה – תחילת המאה העשרים, אין לי שמץ של מושג מהו בלוג.
אבל מאין אני יודע שהעובדה שאני לא יודע מהו בלוג קשורה איכשהו לתקופה בה אני חי?
 
הרגשה מוזרה תקפה אותי. כאילו מתרוצצים בראשי שני אנשים שונים: אחד הוא אני (כמובן) אבל השני הוא מישהו שיודע מהו בלוג והוא שתל את המחשבה המוזרה על "קוראים חדשים לבלוג" במוחי.
ניסיתי לשטוף את נוכחותו של האחר באמצעות קפה חזק מלווה בכמה עוגיות, אבל זה לא עזר.
 
לאחר כשעה, שתי כוסות קפה, כוס תה וכ-15 עוגיות מסוגים שונים הבנתי שכבר לא אוכל לעבוד היום. הודעתי לסמל שאני לא מרגיש טוב ונאלץ לפרוש מוקדם.
יצאתי מהמשרד וניגשתי לביתי, אבל החלטתי לעצור בבית הקפה שלידו – שמעתי שיש להם עוגה חדשה שאולי יכולה לעזור לסלק את אותו שני ממוחי.
 
הסתבר שלרגל השנה החדשה היו בבית הקפה שתי עוגות חדשות, אבל שתיהן לא עזרו לי לגרש את אותו זר מוזר ממוחי.
מכיוון שהבנתי שאאלץ לחיות עם אותה דמות בראשי עוד זמן מה החלטתי לתת לה שם. איזה שם יכול להתאים לדמות כזו?
הדבר היחיד שידעתי עליה היה שהיא יודעת מהו "בלוג", לכן החלטתי לכנות אותה "הבלוגר".
 
הזמנתי כוס תה מחוזקת בברנדי לצלילות המחשבה וניסיתי להידבר עם "הבלוגר" בתוך מוחי.
לפתע הרגשתי כאילו אני באמת מדבר איתו! הוא אמר (כלומר חשב במוחי): "אני מתנצל שפלשתי למוחך בצורה שכזאת אבל אני חייב את עזרתך בתעלומה שרק אתה יכול לפצח!"
חשבתי לו – "אני כידוע מומחה גדול בפיצוח תעלומות, אבל למה נכנסת לראשי? לא יותר פשוט לסור למשרדי? אני מבטיח לכבד אותך בתה ועוגיות!"
 
זו הייתה הרגשה מאוד מוזרה לנהל שיחה שכזאת בתוך ראשי. הייתי מאשים את הברנדי לולא התחלתי לשתות ממנו רק לאחר תחילת השיחה. השיחה נעשתה רק מוזרה יותר כשהבלוגר הודיע לי שהוא היה שמח לבקר במשרדי אך הוא לא יכול לעשות זאת מכיוון שהוא חי בזמן אחר, בארץ אחרת ובמימד אחר.
 
מכיוון שגם המוס שהזמנתי לא עזר, הבנתי שהדרך היחידה לגרש אותו ממוחי תהיה לפתור את התעלומה שלו בהקדם. ביקשתי לשמוע מהי התעלומה.
הסתבר שזו לא תעלומה גדולה כל כך... ה"בלוג" הזה הוא מעין מכתב למערכת שמתפרסם במין עיתון. מפעם לפעם עורך העיתון בוחר להבליט אחד המכתבים למערכת שהוא מוצא כמעניין ומכתבים אלה מעוטרים בציור של בול.
עד לאחרונה צבע הבולים היה לעיתים תכלת ולעיתים אדום והם היו ריבועיים (כיאות לבולים).
אבל בזמן האחרון נעלמו הבולים התכלכלים וכעת כולם אדומים ומעוגלים.
 
חשבתי קצת על הסוגיה ונתתי למבטי לשוטט על פני המאכלים בבית הקפה. פתאום גיליתי שהתשובה מונחת לפניי!
היו בבית הקפה ריבות אדומות, כריכים עם עגבניות אדומות, עוגות עם דובדבנים אדומים, סלטי פירות עם תותים אדומים ומבחר גלידות בגוונים שונים של אדום.
אבל לא היה כל מאכל בצבע תכלת.
 
סקירה מהירה של המאכלים שאכלתי בשבוע האחרון גילתה שאכלתי לא מעט מאכלים בצבע אדום, אבל אף לא מאכל אחד בצבע תכלת. בעצם אני חושב שמעולם לא  הכנסתי לפי אף מאכל בצבע תכלת!
 
הסברתי לקול בראשי את המסקנה הפשוטה וההגיונית: העורך רוצה לכבד את המכתבים (או הבלוגים) הנבחרים ולכן ברור שהוא יעטר אותם בצבע אדום ולא בצבע שאינו מתאים לכל מאכל.
לגבי עגלגלות הבול הייתי פחות נחרץ – כנראה שהעורך חשב על סופגניה, עוגה או אפילו פנקייק.
הבלוגר שבראשי הודה לי ונעלם.
פתאום הרגשתי ריקנות מסוימת. מיהרתי למלא אותה בגלידה בצבע אדום.
 
 
 
מוסר השכל:  אדום זה לא רק צבע, אדום זה גם ארוחה
 
שבת שלום!
 
תודה לרן ("חושבים טוב") על הרעיון לכתוב על תעלומת הבולים
 
והרשומה המומלצת היא - כוחו של הטבע - של optimous1
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

95 תגובות

תגיות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל motior אלא אם צויין אחרת