00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

ממעמקים

בעלי חיים - מערכת יחסים מתפתחת

לאחרונה עולים אצלי זכרונות ילדות .. גדלתי בבית קרקע יחד עם משפחתי וסבתא ז"ל גרה איתנו. היתה לנו חצר ענקית ותמיד היו בה חיות, סבתא שלי גידלה תרנגולות והתרנגולות גידלו אפרוחים, היו לנו ארנבות וכמובן חתולים - והכל בחצר הכניסה לבית היתה אסורה. אני זוכרת שתמיד פחדתי מחיות ולא התחברתי אליהן, הפחד הכי גדול שלי היה מכלבים, כל פעם שהיה עובר לידי כלב ולא משנה מה היה הגודל שלו הייתי רועדת - ממש רועדת, ואם הוא היה נובח, היו צריכים להזמין מד"א . לא הצלחתי להתגבר על הפחד כמה שניסיתי וכמה שאחרים ניסו זה לא עבד. ככה עברה הילדות שלי בלי קשר מיוחד איתם.. כמובן שלא היה גם שום קשר מיוחד כשגדלתי..

אני זוכרת שלמיכל חברתי הטובה (שכתבתי רשומה עליה ועלי "מיכל ואני") היו שני כלבים, אחד ענק ענק מלא פרווה לא זוכרת מאיזה סוג, והשני פינצ'ר חמוד, כשהייתי באה אליה היא היתה סוגרת את הכלבים בחדר אחד עד שהייתי נכנסת ואז רק משחררת אותם וכשהייתי יוצאת אותו נוהל - פחדתי!!

גם כשהיינו יוצאים לטיולים משפחתיים שכללו ביקור בספארי / גן חיות וכו', אף פעם לא היה לי חיבור - מבחינתי היה נחמד וטוב שהיה.

כשרועי ואני הכרנו יצא לנו לדבר על בעלי חיים ובמיוחד על כלבים,  רועי חולה על בעלי  חיים ובמיוחד על כלבים, יש לו חיבור ודיבור  ישר איתם. כשאמרתי לו שאני לא "מתה" בלשון המעטה על כלבים , הוא לא כ"כ הבין מה אני רוצה.. הוא אמר לי ,כשנתחתן ונקנה בית יהיה לנו כלב, ואני אמרתי לו בחלומות.. אז לימים סגרנו עיסקה, שברגע שיהיה לנו בית פרטי הוא יוכל לגדל בו כלב ואפילו שניים.

כשרועי ואני החלטנו לעבור לגור יחד חיפשנו  יחידת דיור קטנה ונחמדה - ומצאנו אחת שכזו  יחידה אינטימית מעל בית שבו גרו הבעלים. חודש אחרי שגרנו שם החליט בעל הבית לאמץ כלבה ולא סתם כלבה, כלבה שחורה משחור - לילי. ערב אחד אני חוזרת מהעבודה פותחת את השער ו.. הופ משהו שחור קופץ עלי - אמאאאאא ככה צעקתי, נלחצתי וכל הפחדים שבו אלי כמו פעם. רועי לא הבין מה קרה ורץ לראות, ואז ירד לו האסימון שאני מכלבים פוחדתתת. כתבתי את ההקדמה הזו כדי לתאר את הפחד שלי ובאותה נשימה להגיד לרועי תודה, רועי התעקש שהטיפול הכי טוב בפחד שלי מכלבים הוא הכרות עם  החברה החדשה- לילי, כמובן שבהתחלה לא שיתפתי פעולה וצעקתי מפחד וגם צעקתי עליו שלא יעז להכנייס אותה הביתה, אבל שניהים היו יותר עקשנים ממני.. לילי ממש התאהבה ברועי ולא עזבה אותו, היא היתה מטפסת ליחידה שלנו ומחכה לו ליד הדלת - לא זזה משם, בהתחלה זה עיצבן אותי אבל כנראה שבהתמדה אפשר להסתגל להרגלים חדשים ולהתגבר על הפחד, אז יצא שאני כל בוקר נותנת לה מים ובערב נותנת לה אוכל - והיא גומלת לי בקשקושי זנב... התרגלנו... הפחד באמת נעלם לאט לאט.. כשהייתי בהריון היא ממש שמרה עלי..  כשילדתי כבר לא היינו בדירה הזו אבל אנחנו קופצים מידי פעם להגיד שלום..

זה מדהים היום כשאני אמא לאוריקוש אני זו שמעודדת אותו להתרגל לבעלי חיים ולאהוב אותם - כנראה השיעור שלמדתי בחיים הצליח ומבחן האמת מתבצע עכשיו..

רועי ואני הכרנו לאורי את עולם בעלי החיים כבר מגיל קטן, זה התחיל מהטלוויזיה, ממשחקים ועבר למציאות, אנחנו לוקחים אותו המון לפינות חי, פינות ליטוף, ספארי ומה לא?.. והילד ממש מאושר, קופץ מאושר ומחקה את הקולות של החברים.. גע גע, מווו, מההה..

החיה החביבה עליו היא ברווז, הוא ממש משתגע שהוא רואה כאלה... אז אנחנו מבקרים הרבה בפארק הירקון ושם הוא רואה אותם, בקייץ ביקרנו אחת לשבוע בגן גורים בגני יהודה מקום ממש נחמד עם המון חיות שאפשר ללטף ולהאכיל, שבוע שעבר ביקרנו בפינת הליטוף בחולון מקום קטן ומקסים, החיות משוחררות והשמחה גדולה.

האמת שקצת קשה לי להאמין שעברתי כזה שינוי משמעותי מאחת שלא אהבה - ושוב בלשון המעטה בעלי חיים ולא התחברה אליהם אף פעם לאחת שכן מתחברת ומעודדת מפגשים שכאלה עם אוריקוש, אז אני חייבת לרועי וגם ללילי וגם לעצמי שעצם היותי אמא (רגישה יותר, מעודדת, מחנכת)  הפך אותי לאחת שמחבבת חיות..

אז אני יכולה להגיד עכשיו שהמערכת יחסים על ההולכים על ארבע וגם על שתיים הפכה מתפתחת..

והנה כמה תמונות שמתעדות .. (לצערי אין לי תמונות של לילי..)

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

14 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ori0911 אלא אם צויין אחרת