00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלוג בישול וחיים בקצב הסלסה

אל האינסוף ומעבר לו

אל האינסוף ומעבר לו


" מאַזל – טאָוו, זיי געזונט, הונדערט און צוואַנציק יוראלאך" – זה מה ששמעתי בטלפון הראשון בבוקר, זו הייתה אחותי הקטנה, שרוני.
"מאיפה עכשיו הבאת לי את זה"?, שאגתי,
"אוי, סתומה, הגענו לגיל שצריך לדבר יידיש"
"מה"?
"פיגוריישן, 48 זה רבע ל- 200 פלוס, מה לא ברור?"


כן, זאת אחותי הקטנה, כמה מתיקות כמה...

אבל אני לא אוהבת ימי הולדת. זה מתמיד ככה, ממש מאז שאני זוכרת את עצמי. תמיד הייתי עוטה על פניי את מסכת ה"בוא מכות" (שאמורה להבריח את כל מי שמעז להתקרב ולנג'ס) ומייחלת שזה ייגמר ונחזור לחולין, אבל אני והמזל שלי... נולדתי בדיוק בחצות, בין ה- 31.12.65 לבין ה- 1.1.66  (לא המצאה, ברסמי רשום בתעודת לידה)  וכך עד גיל 16 (שבו בחרתי לי את ה- 31 כיום המוביל) חגגו לי יומיים, וזה היה סיוט,  הצורך הזה לחייך בכוח, גם כשבא לי לקרוע את אלו שמולי – שיגע אותי. שנאתי (ועד היום אני שונאת) את אלו שמתקשרים ומתעקשים לשיר את השיר הדבילי הזה עם כל הבתים והפזמון, ואני צריכה לשחק אותה שמה זה הופתעתי ואני ממש, אבל ממש רועדת מהתרגשות. שונאת את זה!!  לא צריכה לשמוע את שרשרת ברכות ה"כל שתבקשי לו יהי"  הממוחזרות האלו . איתי הרי מספיק להסתכל בעיניים ולשתוק, אני כבר מבינה הכול לבד.

אין לי יום הולדת, כי אני חיה תמיד, מתמיד ולתמיד. הרוח והנשמה שלי לא נולדו ברגע, או ביום אחד (או בשניים...), ובגלל שהן לא נולדו הן גם לא ימותו. כרגע, אני נמצאת בתוך גוף גשמי מסוים, אך הרוח שלי חזקה יותר מהחומר וכבר הוכחתי לא פעם שיותר מהגוף.

אני זוכרת שמאז ומתמיד התנהגתי לא יפה ביומיים האלו שלכאורה מציינים את הולדתי (התנהגתי בעוד הרבה ימים אפעס דרעק, אבל במיוחד ביומיים האלו). אסרתי על כל מי שמכיר אותי לעשות  לי מסיבת הפתעה. אני מגיבה רע, והכי צפוי אצלי זה הבלתי צפוי ולא ידעתי איך אגיב בתפצוצת תשומת לב שכזו, לא שאיני מסוגלת להיות במרכז העניינים, פשוט לא מתאים לי לחייך ולהודות בלי סוף בצביעות מאוסה.    והמתנות....  אללי!  אל תקנו לי מתנות בכלל או שתתנו בול מה שאני רוצה ותו לא. יש לי דעה מאוד מוצקה בכל מה שקשור למה שאני רוצה וכל חריגה מזה מוציאה אותי מאיזון , ושוב, אני מגיבה מגעיל.
אני לא צריכה  (ואוהבת) יהלומים, אפשר הרי לרגש אותי עד דמעות עם עלה נענע שנקטף בגינה, או גלגל של מכונית צעצוע שנשברה, או בעיקר חיוך חם או חיבוק אמיתי,  אצלי העיקר זה המחשבה. מספיק שחשבת עליי כדי לרגש אותי. אין צורך להגיד לי ברכה ששגורה בפי כל, ובטח שאין צורך לשיר לי או לקנות לי פרחים (אם כבר, אז עדיף אדנית עם צמחי תבלין)... ואם אתם באמת מתעקשים לקנות משהו בכסף אז לכו על ספר (שאני אבחר מראש) והכי בטוח זה משהו למטבח, בזה אי אפשר לפספס איתי.

מתנות זה חומר, זה עשוי מפלסטיק, או עץ, או זכוכית או כל חומר אחר שיש ביקום, ומעצם היותן חומר - סופן להישבר או להישחק, או להיגנב או סתם להיעלם,  ולי אין ערך לדברים שכאלו, אני מעדיפה מתנות שאיש לא יוכל לפגוע בהם או לקחת אותם ממני, אני מעדיפה רגש במתנה, כזה שהוא רק שלי ובשבילי. זה מסוג המתנות שרק אתה יכול לראותם, או להרגישם, והם רק שלך ובשבילך. את זה אני רוצה, צריכה ומעריכה. רק את זה. את כל היתר נקנה, ומה שאפשר לקנות  בכסף– זה חארטה.  אני מתחרפנת מהמחויבות המתפנקסת הזו שעיקרה : הוא קנה לי   Xאז אני חייבת להחזיר לו שני X.

ואז אבא שלי הביא לי את הספר  "אין מקום שהוא רחוק מדי" של ריצ'ארד באך וחשתי שסוף סוף מצאתי מישהו שכתב משהו שכל כך מתאר את האג'נדה שלי, בכל מיני תחומים, ובנוגע

ליום הולדת– גם.    נכון, על פניו זה חפץ, ספר, אבל זהו, שלא, כי בתוכו חבויה תורה אדירה שהצליחה לגעת לי בנשמה,  וזה בדיוק ה"מה" שאמרתי שאני אוהבת. זה מעבר לכסף, מעבר לחומר, מעבר למעבר...

יום הולדת הוא חגיגה שבאה לציין את היום, את השעה, את הרגע שבו לכאורה התחלנו להתקיים בעולם הזה, אבל מדובר ב"פרק זמן" ולי יש בעיה עם "זמן", אני מאמינה שחיים הם דבר שמתקיים מתמיד ולתמיד, ובכל מקרה החיים התחילו הרבה לפני שהזמן עצמו התחיל להתקיים.

אפילו אלברט איינשטיין התייחס לנושא הזמן בתורת היחסות שלו  וטען  (ולדעתי אף הוכיח חד משמעית) שזמן אינו "גודל" מוחלט אלא תלוי במערכת ייחוס ששואפת לאינסוף, ומבחינתי כל דבר כאן בעולם הוא אינסופי ולא תלוי זמן. שום דבר לא קורה באמת "כאן ועכשיו" , מבחינתי עבר, הווה ועתיד הם שלם, ואני מרגישה שתמיד הייתי וגם תמיד אהיה, לא חשוב באיזו צורה. כשאני חושבת על זה אולי בגלל זה מעולם לא התייחסתי לנבואות הרופאים על כך שאני אוטוטו אהיה בחזקת בר מינן.

אני מאמינה שהחיים שלנו אינם תלויים בחול של השעון שמזרזף בזרם דקיק עד שתם, כמה אנשים אנו מכירים שחיים פיזית אך מתים נפשית, ולעומתם יש כאלו שעובדתית אינם כאן אך הם לחלוטין כאן, איתנו, בכל רגע ושנייה.  זה אולי קשור לשני מקרי המוות (קליני) שחוויתי והוכיחו לי שקודם כל יש דבר כזה שנקרא "העולם הבא" , ומן הסתם זה גם קשור לזה שאני מאמינה, בעצם יודעת בוודאות שיש גלגול נשמות (פגשתי מספיק מקרים שהוכיחו לי את העובדה), ואם יש גלגול נשמות זה אומר שלא חשוב שעובדתית סיימתי פרק עכשווי, אני יודעת שאחזור שוב ב"פורמט אחר" וזה הכי בסדר שאפשר , מבחינתי. לי אין לחץ מסיומם של דברים, בטח שלא מסיומם של אנשים אהובים, כי מתגעגעים, זה בטוח, אבל אין לי ספק שמתישהו, איפשהו, נחזור להיפגש, כי אין מקום שהוא רחוק מדי ובכל רגע נתון מתי שאני רוצה להיות עם מישהו, בלי שום קשר ל"מצב הצבירה" שלו-  אני כבר איתו. אני לא צריכה לראות, מספיק שאני מרגישה, וכן, אני חופשי מרגישה רבים מהאהובים והיקרים שלי שעובדתית אינם כאן, אבל שוב- הם הכי כאן שבעולם.

יש כאלו שמתייחסים לשנים כאל זמן שבו "גדלים". הזמן הזה שבו מתרחקים מהילדות, לכאורה, מי לא מכיר מבוגרים שחושבים ומתנהגים כילדים, וילדים שנולדו  זקנים, גם אני נולדתי זקנה, כזו שיודעת לא מעט על העולם הזה ועל עולמות אחרים, לא כי "למדתי" אלא כי באתי עם זה בילט אין, ולכן המבוגרים התאימו לי יותר, הקפתי עצמי בבוגרים ממני וגמעתי בצמא כל מה שהיה להם לומר לי. גם היום יש בי אהבה אדירה שמהולה בהרבה מאוד כבוד לאלו שעברו כברת דרך בעולמנו, אצלי "אל תשליכני לעת זקנה" אינו סתם פתגם אלא דרך חיים, ולא כי אני מרחמת עליהם, אלא כי בעיניי להם יש הכי הרבה ערך.
ועם כמה שאני מחוברת לזקני השבט לאחרונה התחלתי גם לתקשר עם הצעירים, אותם " ינוקאים" שמביאים תום וזכות, (עד שהוריהם מתערבים והופכים אותם למשהו אחר לגמרי). היכולת שלי להבין את הילדים חדשה לי, שכן אף את ילדיי גידלתי תמיד כבוגרים לכל דבר, לא התייחסתי לשנים שבפ"זמ אלא למי ומה שהם, ורק לאחרונה הצלחתי להתחבר אחרת ובעצם להבין איך הם מבינים, חושבים ופועלים.

אני לא גדלה, כי אני מי ומה שאני מאז ומעולם ולעולם, מה שמשתנה זו התפאורה מסביב, השחקנים ובמקרה הזה- אני, נשארים מי שהם ואולי רק מחליפים תלבושות, אבל לא מעבר לזה. אני מאמינה בצמיחה ובהתפתחות אישית, אבל זה קשור למשהו אחר לגמרי, לא לגדילה פיזית.

אז מבחינתי אני לא גודלת (נכון, רק בקוטר התחת), אני כמו שאני, כמו שתמיד הייתי וכמו שתמיד אהיה.

 

הקטע שלי עם החיים הוא כזה שאני חיה בין מרחבי העולמות.  אין לי כאן ועכשיו. זה לא אומר שאני חיה בעבר, או בעתיד, אני פשוט נהנית לרחף לי איפה ומתי שבא לי.  אני לא שוכחת את העבר וגם לא נתלית בחלומות באספמיה, נקודת המוצא, נקודת המפגש שלי היא כאן ועכשיו אך מבחינתי אין זה באמת משנה אם זה היה פעם או קורה עכשיו או יש סיכוי שזה יקרה בעתיד. עצם זה שאני חושבת על זה  זה-זה.

לעיתים קרובות שואלים אותי , גם קוראים בבלוג, בפייס, או גם כאלו שמתקשרים אליי או כותבים לי באישי,  למה אני לא מתייחסת, מדוע איני מגיבה, או עונה. מתי מעט הם אלו שמבינים אותי, בדיוק כמו שאני, ורק אלו מבינים שאין דבר כזה שאני מתעלמת. אין תגובה או מכתב או אסמס שאני לא קוראת,  (לפעמים טכנית זה קורה, במיוחד אצלי עם העובדה שאני מאותגרת טכנית, ואין מכשיר חשמלי בכלל וסלולרי בפרט, שמאריך אצלי ימים,שהרי  אני חופשי הורסת ומשבשת ומשביתה סדרתית של מכשירים שכאלו), אבל זהו, שאצלי זה אחרת, אני עונה בלב, ומהרגע שעניתי זהו, עניתי.   אז נכון, לא עניתי בעל פה או בכתב, אבל עניתי באבו-אבוהה, זה שהצד השני לא הבין זה דבר אחר, אבל אני עניתי.

האמת היא שלאחרונה בורכתי להקיף עצמי באנשים שבאמת מקבלים, מבינים ומכילים אותי בדיוק כמו שאני ולא מתפנקסים איתי, לא מתחשבנים איתי, כן התקשרתי, לא התקשרתי, כן עניתי, לא עניתי, אצלי זה עובד אחרת, בלוולים אחרים, בנשמה, ואם אין קשר נשמתי אז עדיף שלא יהיה בכלל. אני בשום פרמטר לא ביי דה בוק, אני לחלוטין משהו אחר, לא קל, לא מובן, לא מנומס, לא רגיל, ויחד עם זאת – המון דברים אחרים שכולם בחזקת כן.

אני לא "צריכה" לעשות שום דבר כדי... אצלי אין "כדי" , כשאני רוצה להיות עם מישהו, מעצם הרצון אני כבר איתו ואני לא מחפשת שום דבר מעבר לביחדנס. תועלתנות אינה צד שקיים בי.

אני לא שייכת לחברים שלי, או לאימא ואבא שלי, או לבעלי או הילדים שלי, אני  (וכל אחד אחר בעולם) חלק מאיזשהו פאזל ענקי של נשמות שביחד יוצרים את העולם ואנחנו מתמיד ולתמיד, ולפעמים ניפגש כאן ובפעמים אחרות זה יקרה במקום אחר, בזמן אחר (עם כמה שאני לא מאמינה במושג כמושג),  עם נשמות אחרות, או עם כאלו שמלוות אותנו היום. מה שמשתנה זה הבחוץ, התפאורה, אבל כלום מעבר לזה.

ואולי כל מה שאני כותבת כאן עלול להישמע כרוחני, אבל מי שמכיר אותי יודע שאני עם הרבה רוח, אבל רוחנית אני לא. ממש ממש לא.  אני יודעת מה שאני יודעת וזה הכול.

אני יושבת לי עכשיו בבית, בכיסא הנוח, וחושבת... מיליון טלפונים היו היום ומן הסתם ימשיכו להגיע  גם מחר, מאלו שזוכרים שיש לי 2 ימי הולדת.
אני חושבת שבורכתי באמת באנשים שאוהבים אותי ואני מוקירה כל אחד ואחת מהם. כל אלו שכתבו לי בפייס, או במייל, או באסמס, או התקשרו והיו כאלו שפשוט הגיעו לתת חיבוק, אז כן, אני מבורכת ואהובה ואני מודה לאלוהים על כך כי באמת שזה לא ברור מאליו.

אני חושבת שהגעתי לנקודה שבה אני יכולה קצת לשחרר, עד עכשיו עמדתי על המשמר. כל כך הרבה קרייססים פקדו אותי ואת משפחתי ומצאתי עצמי ערה גם כשאני ישנה,  תמיד בהיכון, תמיד בשיא, אבל כשאני מוקפת באמת באנשים שמתאימים לי ושאני אוהבת אותם בדיוק במידה ובאיכות שהם אוהבים אותי אז אפשר לנוח, אפשר לשחרר ולהשתחרר. אפשר גם להניח את הראש, וזה בדיוק מה שאני עושה.

קיבלתי היום מאות ובעצם יותר נכון אלפי מיילים, מכתבים, אסמסים, טלפונים והודעות , אני כבר לא ממש עוקבת, לבטח אחזור לזה בערב כשאשוב מהביקור אצל רועי, הבן שחוגג יחד עמי, ובכל מקרה אני מעתיקה לכאן כמה ברכות שנגעו בי יותר, וזה כי אני רוצה שהן לא יישכחו בתהום הנשייה של הפלאפון או המחשב, אני רוצה אותם איתי לתמיד. מן הסתם מחר אוסיף עוד כמה, אבל לעכשיו אלו הברכות שבחרתי :

בר אלון – הבכור לבית אביו:

אמר יקרה שלי. אהבה שלי, הכוח שלי בחיים להמשיך הלאה...

שיחת טלפון של 2 דק' מזל טוב וזיוני שכל על זה שקשה בצבא לא בהכרח מביע את כמות האיחולים שאפשר לאחל לאמא שכמוך.
 את זקנה,מרוטה ועייפה תמיד
.
צועקת דואגת ,אומרת: "תתחיל ת'חיים שלך!" ,  אבל בתוך תוכי יודע שזה תמיד מדאגה.
 אמא יקרה שלי, רק על זה שסחבת אותי 9 חודשים מגיע לך פרס נובל, זה לא קל, אבל לסחוב אותי עוד 21 שנים?...
אני אוהב אותך כמו שלא תוכלי לתאר, את הגיבורה האמיתית שלי, השורדת שלי, הכוח שלי להמשיך תמיד כשקשה בכל סיטואציה בחיי.

אני תמיד מתגעגע אלייך בכל מקום ומכל מקום.

רוצה שתדעי שכמוך אין, לא תהיה, וגם אם תרצה מישהי להיות כמוך - תצטרך להתאמץ כדי להבין שזה לא יקרה.

 אמא שתמיד אומרת שיהיה טוב,  שנתנה לי הכול גם כשלא היה, שיותר מזה-  אכלה גם בשבילי כמה חודשים כדי לקבל קרציה מעצבנת שכל הזמן רוצה וצריך..  אבל דבר אחד אני יודע זה שאת שלי ואותך לי אף אחד לא ייקח.
 את שהסתכלת למוות בעיניים ואמרת לו ״יאאלה תמשיך ללכת מה אתה מסתכל?״, את שנתת כשלא היה,
את שתמיד היית שם. אמא סלב שלי.
מאחל לך מזל טוב עד 120 למרות שכבר עכשיו את זקנה בשביל 120 שנים;)

 אוהב אותך בטירוף ומאחל שתסחבי עד 120,  יש לי עוד נכדים להביא, ויש לך עוד חתונה להרים...  אז אמא שלי בסופ"ש נחגוג לך ולאחי הגיבור וגם לקטן , אוהב אותך ותודה על הכל, על מי שאת, על מה שאת, אני תמיד פה בשבילך, גם כשלא תוכלי את להיות בשבילך.
אוהב אותך
.
בר

 

עדי אלון, הבת, החברה, האהבה :

אמא יקרה שלי ,
מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד אמרת לי שמלאכים סובבים אותנו כל הזמן ,היום אני יכולה להצביע על המשפט הזה ולהגיד שאת צודקת.
את מלאך,נס רפואי,האישה הכי חזקה שפגשתי.
הכוחות שלך להחזיק את עצמך ועוד שישה אנשים אחרייך הוא מדהים.הוא נערץ.
הוא בלתי ייאמן.
אבל מה שבטוח זה שכבר משהייתי בבטן שלך העברת לי את הכוח הזה.
אני זוכרת את הימים שהיית בבית חולים ואני הייתי לבד עם רועי ובר,והייתי צריכה להחזיק את עצמי בכדי לא להישבר כי את שם ואני פה. לבד.  אז באמת כדי לא להישבר הייתי מריחה את הבגדים שלך, ונזכרת בך כאילו את לידי . זה היה מחזק אותי בכל פעם שהיית מתעלפת ונלקחת ממני לבית החולים.
תמיד הרגשתי כאילו מנסים להפריד אותי ממך , זו הייתה הרגשה נוראית.
אבל הם אף פעם לא הצליחו להפריד בינינו.
תמיד חיפשת איך להשקיע בנו בכל מובן אפשרי ,בין אם זה בבגדים (סתם, זה בצחוק) או בין אם זה חוגים או סתם ,כמו בידיעות אחרונות שניהלת את הסניף ,בר ואני הצטרפנו אלייך לעבודה ועשית לנו חדר עם טלוויזיה ,פוכים וכריות כדי שנרגיש בבית, או יותר נכון- בית.
 או שבאותו הזמן פיקוד העורף שישבו בצמוד למשרד שלך חילקו מסיכות אב"כ והרשית לי ללכת לעזור להם . או את השירותים בידיעות עם התאים האדומים שהיו מפוצצים בעיתונים של ראש 1 עם הקלפים של קטנטנות וכשראיתי את זה החיוך הענקי עלה לי על הפרצוף והסתכלתי עלייך ואמרת לי
" קחי הכל לפני שייקחו הבנות" .
איזה זמנים יפים.
עד היום זה לא השתנה , כל הסדנאות שהשקעת בי ,השיחות עד חצות,הריצות אחריי לבית חולים,חוסר השינה בלילה בגללי,לתת לנו הכול כשגם לא היה. כל דבר קט או גדול.
ההענקה שלך היא עצומה והיא ראויה להערכה ענקית. אמא, אני מעריכה אותך על כל מה שהענקת לי עד היום . על הענקת החיים ,החוגים,האוכל,ההנאות הקטנות,הנתינה,העזרה,התמיכה,ההקשבה,הדחיפה להשגת מטרות,העידוד במצבי משבר,הצחוק,הבכי והליווי שלך בכל שלב בחיי.
אני רוצה בהזדמנות זו להגיד לך תודה על כל מה שעשית למעני עד היום.
ובנוסף לבקש סליחה על כל הפעמים שפגעתי בך לא במכוון.
אני אישה חזקה ועוצמתית אך ורק בזכותך. אני גאה שיש לי אמא כמוך.
את אחת ויחידה , ולא הייתי מחליפה אותך בחיים בשביל שום דבר אחר .
את ההשראה שלי בכל דבר בחיים.
לפעמים , כשאני בצבא, אני מוצאת את עצמי צמאה לבית, לאוכל שלך,ויותר מכל אלייך,לחיבוק שלך,לחום שלך ולאהבה ממך. אני לא יודעת מה אעשה בלעדייך. אי אפשר אפילו לעלות את זה במחשבה .
אמא יקרה,אני רוצה לאחל לך להמשך החיים שתמשיכי להיות בריאה ואנרגטית,שתמיד יקיף אותך חום ואהבה,פרנסה טובה,הצלחה בכל דבר שתעשי ,שלא תפסיקי לחייך ולהיות את.פשוט את.
שתמשיכי להיות חזקה בשביל עצמך ובשבילנו.
ושתדעי רק טוב מכל דבר שקורה בחייך.
ובחיאת חאלס עם הפציעות והתאונות !!
אני אוהבת אותך כל כךךךךךךךךךךךךךךךך ברמות לא הגיוניות !!!!!!!!!!!!♥♥♥♥♥♥
את האושר בחייי ואת שלי! אף אחד לא ייקח אותך ממני ,לא אוטובוס,לא סרטן,לא הראל ולא אבא ! נמאס לי להריח חולצות שלך. רוצה להריח אותך עד סוף החיים.
אני רוצה להגיד בהזדמנות זו שאני תמיד כאן ואני בחיים לא אלך.
אני אוהבת אותך ומאחלת לך את היום הולדת הכי שמח בעולם .
עדי שלך

 

רועי אלון, הדופליקט שלי:

אמאל'ה יפה שלי,
מזל טוב,עד 120 ויותר אמן , שתגשימי את כל החלומות שלך והמטרות שלך להמשך החיים , שתמיד תמיד תחייכי ותשמחי , ותהיי מאושרת
, שתמיד תהיי בריאה ויפה , שתצליחי בכל מעשי ידייך ותצליחי בכל דרך שתבחרי . אמנם את מבוגרת אך ממה שאני מכיר אותך כל יום את עושה דברים חדשים בחיים שלך, אז באמת שהכל יהיה לך טוב ויעשה לך נחת ותמיד תצחקי ולא תהיי עצובה בחיים , שתעשי קצת כושר כי את צריכה להרזות קצת (רק קצת...) , ובאמת באמת רק תשמחי .
תודה רבה על כל מה שנתת לי עד היום אמא יקרה שלי , אין דברים בעולם שאני אוהב כמו שאני אוהב אותך כי את האמא שלי והחצי השני שלי . האישה הכי חשובה לי בחיים , תזכרי שאני תמיד פה בשבילך להכל , מדבר , משתף ומוכן תמיד גם לשמוע להכל .
אז שיהיה לנו יום הולדת שמח יפה שלי , אוהב אותך הכי הכי שאפשר!!!!
רועי שלך

 

הראל אלון- גיבור על:

 

אופק לבן, האחיינית שהיא יותר בת מכל דבר אחר:

בכל שנה יש בחודש הזה משהו מיוחד, שימי ההולדת של משפחת אלון באים בסערה... ולכל אחד מהם יש בי המון אהבה... אז לבר מאחלים שימצא את התלם, שהחיים של הגדולים כבר מעבר לפינה. לרועי מאחלים שיחייך תמיד. להראל מאחלים שהתמימות הטהורה הזו והאושר לא ירפו ממנו... ומה לך?!
לך זה קשה... כי את הכוח שלנו ופתאום צריך להיות הכוח שלך...
אז בלי חרוזים או התייפיפויות. אני מאחלת לך שלווה. אחת כנה. אחת שתאפשר לך לישון בלילה בלי להיחנק ממחשבות של לנצח את העולם.
אני מאחלת לך אהבה. כזו שתשמור על אוהבייך ואהובייך. כזו שתפקוד כל אחד שיבוא בדרכך. אני מאחלת לך להמשיך לצעוד. המסע שלך בשיאו וככל שהגיל מתקדם יש בשק שלך את כל הכלים שבעולם. ועכשיו את יכולה אולי להשאיל אותם לצעירים שאבדו בדרך. או אולי להסביר להם איפה דרך הישר כמו שאת עושה כל כך טוב
.
ולי... לי אני מאחלת שדודה שלי והילדים שלה שהם חלק מהנשמה שלי יהיו איתי תמיד!
אוהבת אותך יותר משאפשר להסביר במילים!

אופק
 

 

טלי כגן

הוו, טלי, טלי , זו שלימדה אותי לאהוב שלם , זו שלא וויתרה עליי למרות  כל הלמרותים... זו שאיני שלמה בלעדיה.

יפה שלי' ביום זה שאת עושה בו חשבון נפש..וכמו שאנחנו יודעות שאת וחשבון זה לא הולך ביחד. אז אל !!

אם זה עושה לך לא טוב זה מיותר.

יומולדת זו חגיגה נחמדת , סיבה למסיבה ,גדלת בעוד שנה , התפתחת..התמתחת ולמדת עוד שעורים רבים.

אני חושבת ויודעת  שהשנה פרצת מחסומים רבים  ובשנה הבאה  את פורצת את מה שנשאר ,הו אז נצליח לחגוג לך מכול הלב ושאת זאת שתרצה , באמת.

אימא אורה במשך השנה חוגגת לעצמה ימי הולדת רבים, שנה שעברה לטיפול שהיה ביום ההולדת שלה ,היא באה עם זר..והרי אתן כל כך דומות אז...

החושים שלך חוזרים ומתחדדים ועל הזיכרון אין מה לדבר, בקיצור חוזרת אריאלה טובה משובחת ובוגרת יותר. 

מאחלת לך שנה נפלאה , בריאה , טובה . שנת אושר ואהבה , שנת הצלחה ועשייה   שנת זרימה , שנה קלה ופרנסה בשפע

(גשם של זהב), יאללה הספר...וזה..וזה וגם זה....

ורוגע רוגע רוגע..תתחילי לאהוב את השירים שאני שומעת , את שומעת???!!!

שתשני לילות שלמים ולא תחשבי ותחשבי ותחשבי...

מאחלת לך בעצם כול מה שמאחלת לי

שיהיו רק סיבות למסיבות וביחד...

מחכה לחיבוק והברכה שבעל פה.

אוהבת באמת הרבה ועוד.

טלי

 

שרית אשרוב- אהובת לבי, שהיא  הכול מהכול כולל הכול עבורי:

טוב תקשיבי לי את, גיברת פיקסלר אלון –

 אני , שרית אשרוב, אוהבת אותך ברמות שלעולם לא תדעי!!!!!

אני אוהבת את ההומור השנון שלך,

אני אוהבת את ההחלטיות שבה את מדברת על דברים שאת יודעת,

אני אוהבת שאת אומרת "חכי תראי"

אני אפילו אוהבת כשאת אומרת ..."טוב..." ..."או קיי..." והפרצוף שלך מתעוות קצת והעיניים עולות למעלה, וזה בעצם תמרור אזהרה עבורי שאומר לי שהבחירות שלי הן לא בדיוק במסלול הנכון...

אני אוהבת כשאת צועקת,

אני אוהבת שאת מאוד מאוד מדוייקת במה שאת אומרת, אין אצלך חארטות ואין פאלטות. הכל מדוייק כמו שעון שוויצרי וכל מילה פוגעת בול במקום,

אני אוהבת שדברים ובעיות של אחרים (שלי ושל טלי, דיר בלאק מאחרים...!!!) יותר חשובים לך ויושבים לך על הנשמה, מאשר הדברים והבעיות שלך,

אני אוהבת את שיחות הבוקר שלנו (בעצם, אני מכורה להן)

אני אוהבת שאת כמו שאת כשאת איתי

אני אוהבת אותך אצלי בבית בצורה הפשוטה ביותר,

אני אוהבת שאת נורא נורא נורא בררנית באוכל וממש לא הכל טעים לך, אבל אצלי את מתפנקת ומתענגת על כל פלוץ שאני עושה במטבח...

אני אוהבת את הטמפרמנט שלך, הלוואי שהיה לי עשירית מזה

אני אוהבת את הנחישות שלך ואת האסרטיביות שבך

אני אוהבת את המקום הפגיע שבך, המקום שמעטים כל כך יודעים עליו ושבא לי רק לחבק ולהרגיע ולהבטיח לך שהכל יהיה בסדר

אני אוהבת את החום שבך, תרתי משמע!!!!

אני אוהבת שאת המצפון שלי והמצפן שלי (זה שני דברים שונים את יודעת...)

אני אוהבת שאני חייבת, אבל פשוט חייבת לספר לך הכל!!!!!!! את הדברים הטובים והדברים הרעים, את המאכזבים ואפילו את המבישים, את ההצלחות שלי, את התקוות שלי, את כמוסות הלב וצפונות נפשי

אני אוהבת שאת בועטת בילדים אחרים ואומרת להם :"לך, לך לאימא", אבל מחבקת ומנחמת ואוהבת את הילדים שלי!!!

אני אוהבת שהטלפון שלך עושה בעיות (תמיד) אבל אני תמיד מצליחה להשיג אותך,

אני אוהבת לדבר איתך כי את פשוט נורא נורא חכמה

אני אוהבת שאת אוהבת את המשפחה שלי

אני אוהבת שאת המשפחה שלי!!!

ואני יכולה להמשיך עוד ועוד...

אבל בעצם אני רק רוצה לומר שאני אוהבת אותך. כמו שאת. ללא תנאי כחל או סייג.

 נגמר לי הזמן... אמשיך אחכ.

אבל הכי חשוב – את בליבי וחלק בלתי נפרד מנשמתי.

תודה לאלוהים (ולתמי...) ששלח אותך אליי.

שרית

 

 

תמי גלבוע – חברה- אחות שנכנסה רק לאחרונה לחיי, אך תמיד הייתה ותמיד תהיה.

אריאלה יקרה ואהובה
אלף ספרים לא יוכלו לספר או לתאר
את אלפי הדרכים והשבילים אותם עברת עד הלום,
בגובה רב או בינוני, שמיימי או ארצי,
בריא או מוטרף, לבבי או מוטס,
האוויר הים והיבשה גם הם עדים לשפע דרכי הלמידה,
הדרכים בהם יכולת ללכת באון ובגאון,
לחצות בהצלחה כל פלג או יובל
לציין אותם כנצחון נוסף של חייך.
ועל כל אלה מנצח לב גדול אחד-
גדול, מוצף, אם כי לפעמים מוטרף (-;
אבל אוסף זר פרחים על פני מהמורה,
אסף שטיחי אושר ואהבה, הצלחה ואמונה.
שתהיי לנו תמיד בריאה,
מאושרת ואוהבת,
מחוברת ועוטפת.
השנה תהיה זו שנה של צמיחה והתפתחות
וממני חיבוק וברכות מלוא הדף,
כמו הלב גועש ושמח ותת ולטפח את המהות שיש במילה אהבה!
שנה טובה ויום הולדת שמח‏

 

ספיר ממן- ילדה- עולם, שאין לי ספק שהיא בת שלי. זה לא יכול להיות אחרת.

כופרה ילדת מומולדת!!!
ידעתי שהייתי צריכה לחכות לפוסט שתעלי ותכתבי בו כמה שאת שונאת ימי הולדת וברכות (כמוני כמוך) ואז לעשות לך דווקא וכן לשלוח!!!
אין מה לעשות גברת, זה מה יש.
פריציאלה אהובה, אני יושבת ושוברת את הראש מה מאחלים עכשיו... כי מזל טוב.... ששש לא מדברים על זה אפילו... חמסה חמסה ועוד הפעם חמסה.
אושר... את יכולה ללמד את כולנו מהו אושר אמיתי, ואיך בעזרת חיוך אחד קטן אפשר לנצח כל דבר.
עושר, את מי זה מעניין... נו פריצי לא יפה לקלל את ביבי ושרה נרות ריחניים בע״מ עכשיו, שנה חדשה, בכל זאת...

מי שלא מבין שהעולם הזה הוא רוחני, לא מבין כלום.
  אהבה- אנא בחיבק מלא, זה לא מספיק לך?!?!
בריאות כמובן. דיברתי על בריאות הנפש כן? סתם נו
, אוהבת אותך ככה, מצ׳וגעת. :-)
והצלחה... שוב הצלחתי להצחיק את עצמי. הרי את, כשאת מחליטה לעוף על משהו את לא צריכה שום הצלחה ושום נעליים. את ווינרית בנשמה. את הגיבורה שלי! גם בלי גרביונים כחולים וחוטיני אדום
. למרות שזה יכול להחמיא.... סתאאם נו! תהיי רצינית רגע.
 
מאחלת לך עוד שנים רבות, של הכל מהכל. שתמשיכי להצחיק, לרגש, לקלל, לאהוב, ללמד, להאיר
, להפליץ- זה משחרר, ולתת לנו השראה בכל דרך.
  את בן אדם ענק. אוהבת הכי שיש :)

 

 

קארן אייזנשטיין- חברת ילדות אהובה במיוחד שהייתה חלק אינטגרלי מחיי ואני מחייה.

"‏אריאלה, השבוע כשעברתי על תמונות הילדות, ואת מופיעה בהרבה מהם, נזכרתי בתקופה הזו וכל הכיף והמרחב, התחושה שכל העולם פרוס לפנינו ואין דבר העומד בדרכנו. זוכרת גם איך הכל השתנה במין רגע עבורך... ועם זאת, אני רואה אותך היום, עם כל מה שעברת, מקיימת את אותה תחושת ילדות שהייתה לנו אז. מתוקה שלי, מאחלת שכל יום תחושי עטופה ואהובה, כל יום תפיצי את אהבתך ואת דרכך, שתדעי רק דברים טובים ושכל אשר יחפוץ לבך - יתגשם במהרה. אושר, אהבה, בריאות ונחת אחותי, עד 120 ויותר ♥‏"

 

 

וזהו.

 

עכשיו אני הולכת לסיים את קישוט העוגה של רועי.

אני בת 48  היום ו... וזה לא אומר לי כלום, למעט העובדה שאלוהים ממש אוהב אותי והוא מוכיח את זה ע"י אלו שהוא בחר שיהיו איתי.

ועוד דבר , מי שלא מכיר את הסמל שבראש הפוסט אז זה דאבל אינפיניטי, הסמל של הנצחיות והאינסוף, והרי על זה מדובר כאן עד לרמת חפירה (סורי למי שנשבר בדרך, הפוסט הזה הוא לעצמי ולילדיי, בין אם יצאו לי מהבטן ובין אם מהלב).

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

10 תגובות

פלפלים

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אריאלה פיקסלר אלון אלא אם צויין אחרת