00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

רשימות לא חשובות על קולנוע

#29 - שבוע הופעות 2013 - דנזל וושינגטון ב"הטיסה"

הטיסה הוא לא סרט מטוסים. כן, יש בו סצנה אחת ספציפית עם נחיתת חירום של מטוס והיא מופתית אבל הסרט ברובו הוא בעיקר דרמת אלכוהוליזם והתמכרות. וכתור דרמת אלכוהוליזם והתמכרות, מצפים מהסרט לנהוג בצורה מסוימת - אתם יודעים, שהדמות הראשית תבין שדרך החיים שלה היא נוראית ושקרית והיא מבטיחה להשתנות ונראה כאילו או-טו-טו השינוי הזה מגיע ואז... הוא לא. למשך שעתיים  מינוס סצנת נחיתה מופלאה הסרט הוא על אדם שפשוט חוזר להרגלים המגונים שלו פעם אחר פעם בדרמה שהייתה יכולה להיות משעממת נורא בקלות אבל מוצלת, בקלות, על ידי ההופעה הנהדרת של דנזל וושינגטון שמראה שלמרות שהמבחר סרטים שלו בשנים האחרונות הוא בעייתי בלשון המעטה, הוא עדיין אחד השחקנים הכי אנרגטים, כריזמטיים וטובים שיש בסביבה. 

 

אם דיברתי לפני יומיים על הגניבה של האוסקר מג'סיקה צ'סטיין, אז קשה להגיד שלדנזל גנבו את האוסקר - ולו רק בגלל שהקטגוריה הזאת, שנה שעברה בורכה בארבעה הופעות נהדרות ונדירות - ברדלי " היי רגע הוא יודע לשחק?" קופר, חואקין " בבקשה תשכחו את כל הסיפור עם הזקן המפחיד" פיניקס ויו " שר ורוקד" ג'קמן. כל אחת מההופעות האלה הייתה יכולה לזכות והייתי מאושר ולמרות זאת זכתה ההופעה הכי משעממת מכולם - דניאל דיי לואיס כתור לינקולן. בניגוד לשחקנית, כאן מראש היה ברור שדד"ל לוקח את הקטגוריה אז כל מה שנותר לצופים בבית זה להנות מאחד מנאומי הזכייה המתוקים יותר שהיו בטקס הכמעט-תמיד-משמים הזה ולזכור שלאוסקרים אין משמעות. 

 

אז למה בחרתי דווקא להתמקד בדנזל כאשר כל שאר השחקנים האחרים מהקטגוריה הזאת היו גם ראויים? כי דנזל הוא היחיד שלא חרק פעם אחת בהופעה שלו ( עד הסוף, אבל שנייה עם זה). כלומר, השירה של ג'קמן נהיית מדי פעם יותר מדי מגוחכת והשיגעון הלא ברור של פיניקס מתחיל לעצבן אותך באיזה שהוא שלב וגם ברדלי קופר באיזה שהוא שלב מתחיל לחזור על עצמו ולאבד מהלהט שלו - אבל דנזל, כמו הדמות שלו, חוזר לאותם מקומות רעים פעם אחר פעם וכל פעם זאת חגיגה של משחק ובניית דמות. מכל הדמויות של אותה שנה, דנזל הוא אחד האמיתיות ביותר שיש סיכוי שתפגוש ברחוב. אבל מעבר לריאליזם של הדמות שלו - דנזל לא נותן לכריזמה לעשות את העבודה שלו בשבילו ומשקיע בדמות ובמשחק שלו. דנזל דומה במובן מסוים בחלק מההופעות שלו לג'ורג' קלוני. הוא לא צריך לעשות כלום ועדיין אנשים (ונשים) ייפלו מההופעה שלו - וקלוני אכן המון פעמים לא משקיע מספיק ויוצר דמויות שהן פשוט קלוני א' וקלוני ב'  וגם דנזל לא משקיע בכל הסרטים שלו ( וזה הגיוני, כי חלקם נראים כמו בזבוז זמן מוחלט) אבל כשהוא משקיע אפשר לראות את ההבדל ביניהם. כולם כריזמטיים ומעניינים, אבל הדמות שלו בטיסה שונה מהדמות שלו ב"האיש שבפנים" ששונה מ"יום אימונים מסוכן" וכן הלאה. 

ואם רוני מארה אתמול נראתה כאילו הקריירה שלה הולכת למחוזות הארט-האוס הכבד, אז דנזל נראה כאילו הוא יחזור לעוד סרט עם הבמאי של יום אימונים מסוכן שנראה גנרי ואקשני , זאת לאחר אקדח כפול שלא השאיר רושם עמוק על הקולנוע והצופים שלו. אני לא יודע עם הסיבה היא המחסור בתפקידים או העצלנות שלו - אבל אני מקווה שעוד נזכה לראות עוד תפקידים מעולים של דנזל בחיינו ושזה לא התפקיד האחרון הגדול שלו. 

 

נ.ב לגבי הסוף ( ספויילרים מן הסתם) - הסוף הוא נוראי והורס את כל מה שהסרט בנוי עליו, ודנזל מנסה לעשות במיטב יכולתו מה שאפשר מהפנייה 180 שנעשתה לדמות שלו ועומד בזה בצורה מכובדת שלא משכיחה את הטעם של המשחק המעולה שלו בשאר הסרט. לגבי הסרט עצמו אני לא יכול להגיד אותו דבר. 

עוד הופעות ראויות לציון: יום אימונים מסוכן, אמריקן גנגסטר, האיש שבפנים, גלורי ולמרות שלא ראיתי התפקיד שכולם מדברים אליו כתפקיד הכי טוב שלו הוא מלקולם X. 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל NeverMinds אלא אם צויין אחרת