00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בחירות נכונות

סיכום 2013

 

אני שבה וקוראת את מה שניסחתי כאן לפני שנה כסיכום לשנת 2013 ונרגשת להבין שכמעט הכל מתאים אחד לאחד. אמנם יש גם מה שהתגשם קצת אחרת, אבל המשימות חלקן הושלמו אחרות בדרך ועכשיו אני ניצבת מול הצג ומבקשת לסכם באמת מה את מה שעברתי.

ואני בוחרת בדרך שונה. תמונה אחת משמעותית ביותר היא תמונת השנה שלי. עיניכם הרואות זו התמונה. 

 

 

תמונת השנה שלי 2013

 

 

כבר שאלתם מה זה? למה זה? מה רואים? מה הקשר בין המילים? 

 

בפברואר 2013 יצאתי למסע. מי שקורא אותי בבלוג סביר שפגש את חלקן של רשומות המסע אל עצמי. הבחירה לצאת למסע הזה היתה קלה ונלקחה אחרי יומיים שלושה של התלבטות. מהרגע שנחשפתי להזדמנות ולפרטים ועד לרגע שנרשמתי חלפו שתי יממות. כבר חציתי לאורך העשור האחרון תהליכי מודעות, תהליכים מול עצמי ועם מתאמנים. הייתי במקומות רגשיים, נפשיים, פיזיים ואחרים. הקשבתי, פעלתי, הפנמתי, ניסיתי, נכשלתי וקמתי ואף פעם לא התייאשתי, ויחד עם זאת ידעתי שהמסע אל עצמי הוא בחירה נכונה.

 

במסע אל עצמי שאת מכלול הכלים שלמדתי, אצרתי בתוכי אני מחוייבת להם ומיישמת כל בקר מחדש אתם רואים על גבי תמונת השנה שלי כפי שנרשמו על הלוח בסיום חלקו הראשון של המסע (סך הכל 2 סמסטרים קסומים).

לעבור את השינויים (המסע אל עצמי) שאני מדברת עליהם בשורות אלו, זה ללכת עם הדברים עד הסוף. במסע הזה העזתי יותר מבעבר ללכת עם ההחיים שלי מבלי להרים ידיים ולהשתפן. החיבור המוצלח למאמן האישי שהשכיל לקרא אותי למרחקים היוו את נקודת הפתיחה וגם פוררו בי את אותו מתח שחששתי מפניו.  באתי ברצון אמיתי לעשות תהליך. ויתרתי על ידע ממקום בוטח. אני חושבת על הימים הראשונים במסע. על הדמיון המודרך והמדיטאציה שחווינו. חזרתי מיום מרוכז של 10 שעות, מותשת ובתחושת אופוריה מוחלטת. הדברים חלחלו בי לאט אבל נגעו בנקודות שלא נגעו בעבר. 

המסע הזה ארך חודשים. (לא רציתי שיסתיים... ) לאורכו ובמהלכו זכיתי להיפרד באופן סופי מסיפורים שהיו מנת חלקי לאורך למעלה מ 50 שנה. הבנתי סוף סוף שאפשר לשחרר. 

אבל היו גם פחדים. נו באמת... יש סוף לפחדים שלי ושלנו? כל פעם הם באים מכיוון אחר. את הפחד הכי גדול שלי הצלחתי לראות בעניים. אותו פחד מניתוק, מנטישה מלהיות לבד ודווקא איתו הלכתי עד הסוף.  אני חושבת שהיום גם אם הפחדים שלי עדיין כאן והם כאן. אני יכולה להם קצת יותר. הכאב אינו עובר על ידי. אינו נדחק לקרן זוית. הוא עולה, נבחן ונמדד במונחים של רווח והפסד. 

היו לי הישגים ועדיין לא תמו. הפתעתי את כל יקירי כשהלכתי עם דברים עד הסוף. הרסתי ומאז אני בונה מחדש. היום אני יודעת שיש לי את היכולת להיות נחושה וללכת עם דברים מסוימים עד הסוף. 

ליאה אומרת שהכעס הוא התחפושת של הכאב. הכאב הוא שמבקש את הריפוי. במקום לחוש את הכאב אנו כועסים. ואני יכולה לראות את זה בעיקר כש"נופלים עלי" אירועים מאתגרים ולא צפויים דרכם אני מבקשת את הריפוי והשינוי. שואלת: "למה דווקא זה דווקא עכשיו" ? עושה עבודה עם עצמי ומגיעה את התשובות, המסקנות וההפנמה.

עשברתי שנה מופלאה. התמונה הזו לא בכדי זכתה כבר לפני משימת הבלוגיה לתמונת השנה שלי. כל מי שסביבי מכיר את המסע אל עצמי ואני מזמינה גם אתכם לחוות ולהיות במקום של יוצאים למסע שכזה. 

 

את משפטי הסיום אני מעתיקה אחד לאחד מהרשומה ההיא שחזתה את סיכום 2013 היא אותנטית ממש להיום. :

"היום. אני פסעת אל שנת 2014 כשהכמיהה לסבתאות מתחילה לכרסם בי בחום. מאושרת שהתא המשפחתי משתלב נפלא עם האימון האישי והכתיבה היוצרת. הבריאות של כולנו טובה. העולם הויטואלי מהווה פלח משלים לרשת החברתית שרקמתי לאורך שנות החרות מאז הפרישה. אני חווה ביתר שאת את המעבר לעולם הרוח ועל כל אלו אני מודה."

 

תודה לכם ששבתם להכיר חלק נוסף ממני. אשמח ויותר שתגיבו.

 בחירות נכונות אימון אישי וקבוצתי  

  שלכם תפו  

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

13 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל תפו ופוזה אלא אם צויין אחרת