00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

טיולים בטבע

הזריקה הראשונה בבית הספר

בתקופת בית הספר היסודי נהגו לחסן אותנו התלמידים בחדר האחות שאליו אף אחד מאיתנו לא שש להגיע והכל בגלל ערכת הזריקה דאז. מגש מתכתי לבן ועליו הזריקות, המחטים, צנצנת הצמר גפן ובקבוקי היוד. לא היה ילד שלא פחד מהמראה הזה שגרם לחלחלה עוד לפני שקיבלנו את הזריקה. בנוסף לכך האחות היתה אשה מבוגרת בגיל העמידה, מגושמת, ממושקפת ובעלת חזות מפחידה שבמידה והזריקה לא הפחידה אז האחות כבר השלימה את התמונה המפחידה.

יום לפני שהיינו אמורים לקבל את החיסון בכיתה בפעם הראשונה כל מחנך\מחנכת הכין את תלמידיו לעומד לקרות למחרת וילדים רבים ניסו למצוא את הפתרון להשתמטות כשהעמידו פני חולה. אצלנו בבית השיטה הזאת לא עבדה וכמה שניסיתי לתרץ את חוסר רצוני להגיע לבית הספר בתירוצים כמו: "אני לא מרגיש טוב" או "אני עייף מאד" נתקלו על אוזניה האטומות של אימי שאמרה לי :"חיסון זה דבר חשוב לבריאות! ואם אתה חושב שתספר לי את כל המיינסעס האלה שאתה מרגיש לא טוב או אתה עייף אז תשכח מזה, אתה הולך לבית הספר ומתחסן כמו כולם."

באותו רגע הרגשתי שאני ממש שונא אותה," איך היא נותנת לאחות המפלצתית הזאת לדקור אותי ולהכאיב לי, אולי היא כבר לא אוהבת אותי יותר ורוצה להיפטר ממני?" לא הבתי את חשיבותו של החיסון אז, היום אני מאד מעריך את עקשנותה של אימי שלא וויתרה לי ועמדה על כך שאתחסן כמו כולם.

למחרת הועמדנו בשורה לפני הדלת בחדר האחות והוכנסנו אחד אחד לקבלת החיסון. הצעקות והנאקות לא פסקו וילדים רבים יצאו מחדרה בוכים כאילו משהו רע אירע שם. זוכרני שהייתי מתחלחל מעט ממראם וחושב לעצמי מה יעלה בגורלי, האם גם אני אבכה ואצרח?

הגיע תורי להכנס לחדר האחות והחדרתי למוחי טרם שנכנסתי לחדרה שלא אסתכל על שולחנה אלא על התמונה היפה שתלתה על הקיר ובסך הכל זו תהיה דקירה קטנה וזהו. זה ממש עזר וחוץ מדקירה קטנה לא הרגשתי כאב כלשהוא. מיד כשיצאתי החוצה ייעצתי זאת לבא בתור וגם לו זה עזר.

 

הקליקו על התמונה להגדלה

 

ערכת הזריקה כפי שהיא נראתה אז, מגש מתכתי לכן ועליו המזרקים, פינצטה, מחטים, בקבוקי החיסון וצנצנת שהכילה פקעות צמר גפן. מי מאיתנו לא התחלחל למראה הערכה הזאת במיוחד לאור העובדה שבעוד מספר שניות נחטוף את הדקירה ביד או בישבן. ערכה כזאת היתה עבורי אות מבשר רע עד שהתרגלתי לזריקה. אני מודה שוב ליגאל שגב על האישור להשתמש בתמונתו להמחשת סיפור הזריקה הראשונה בבית הספר.

 

 

היה זה נסיוני הראשון בקבלת זריקה בבית הספר, במבט לאחור אני יכול לומר בפה מלא שהאחות הפחידה אותי יותר מהזריקה. בסך הכך השד לא היה נורא כל כך ולמדתי להתגבר על הפחד. אמנם כעסתי אז על אימי שהתעקשה ולא וויתרה לי אולם במשך הזמן למדתי את חשיבותו של החיסון והיום אני ממש אסיר תודה על החיסונים שקיבלתי שבוודאי תרמו רבות לבריאותי האיתנה.

 

 

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

40 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אבי דרורי אלא אם צויין אחרת