00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

ספרים, מידע ומה שביניהם

מעבר הבלוג

 

כולכם מוזמנים לבלוג בבית החדש

פרשת השבוע - פרשת שמות

במסגרת הפינה - דבר תורה לפרשת השבוע.

פרשת שמות

אנחנו מתחילים השבת חומש חדש – שמות.
כמה מילים על הפרשה מהויקיפדיה.
פרשת שמות היא פרשת השבוע הראשונה בספר שמות. פרקים א`-ו.

בפרשת שמות מסופר על תחילת שעבוד עם ישראל במצרים ועל שנות חייו הראשונות של משה ובחירתו להנהגה. בפרשה זו מוצגות כמה מן הדמויות שיופיעו במהלך הפרשות והספרים הבאים, בהן מרים ואהרן אחיו של משה וכן פרעה, מלך מצרים שמשעבד את עם ישראל.

תחילת הפרשה מקשרת לסיומו של ספר בראשית ומסכמת את שמות בני ישראל שירדו למצרים. עם ישראל, המכונה כך לראשונה על ידי פרעה, מזוהה בעיני המצרים כסיכון פוטנציאלי ועל כן מחליטים המצרים לדכא אותו במספר דרכים - שעבוד פיזי ובניית "ערי מסכנות" ובהמשך ציווי על המתת כל הזכרים הנולדים. המיילדות המופקדות על ביצוע המשימה אינן מצייתות לציווי זה, ומצילות את הילדים. בעקבות מעשי המיילדות, מסופר כי ה` גמל להן טובה "ויעש להן בתים".

פרעה מרחיב את הציווי ומורה אותו לכל המצרים: "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו". על רקע הציווי הנ"ל, מספרת הפרשה על זוג עבריים משבט לוי הנישאים ומביאים לעולם בן זכר. אם הילד חוששת להשאירו בביתה, בונה לו תיבה ומניחה אותו בתוך התיבה ביאור. בת פרעה מגלה את הילד, קוראת לו "משה", לוקחת אותו לביתה ומגדלת אותו בארמון פרעה. כשמשה גדל הוא יוצא לפגוש את בני עמו המשועבדים לפרעה. הוא מתערב בשני סכסוכים אלימים ומציל את הנרדפים, ועקב כך נאלץ לברוח לארץ מדין. על הבאר במדין הוא מסייע לבנותיו של יתרו, ובעקבות כך גר בביתו ונושא את אחת מבנותיו, צפורה. למשה נולדים שני בנים, גרשם ואליעזר.

באחת הפעמים שמשה רועה את צאן יתרו הוא מגיע להר סיני ורואה שם סנה בוער באש. אלוקים מדבר אל משה מתוך הסנה, מודיע לו שהחליט לגאול את עם ישראל ולהביאם לארץ ישראל, ה` מטיל על משה את הנהגת העם. משה מנהל משא ומתן ארוך עם אלוקים ומעלה בעיות רבות שעשויות להפריע לו במשימה זו. אלוקים מצייד את משה באותות ובמופתים שיעזרו לו לשכנע את העם ואת פרעה בדבריו.

משה לוקח את אשתו ואת בניו בדרך חזרה למצרים.

משה נפגש עם אהרן במצרים ושניהם באים לפני פרעה ותובעים בשם ה`: "שלח את עמי". פרעה מסרב ומקשה את תנאי השעבוד של בני ישראל. הם מצדם מתלוננים למשה שבואו רק הרע את המצב, והוא קובל לפני אלוקים. אלוקים עונה למשה: "עתה תראה... כי ביד חזקה ישלחם, וביד חזקה יגרשם מארצו".

 

ולדבר התורה:

גם השבוע אני ממשיכה במתכונת של הקשר בין ההפטרה שקוראים לאחר קריאת התורה לפרשה עצמה.
בהפטרת פרשת שמות מתקיים מצב יוצא דופן שבו כל אחת ממסורות הקריאה המרכזיות של העדות השונות קוראת בספר אחר מספרי הנביאים:
האשכנזים קוראים את הנבואה "הבאים ישרש יעקב", המזכירה את ניסי יציאת מצרים, בספר ישעיהו, מפרק כ"ז פסוק ו עד פרק כ"ח פסוק יד, ומוסיפים את הפסוקים כב-כג בפרק כ"ט.
הספרדים מפטירים בספר ירמיהו, מתחילתו ועד פרק ב' פסוק ג בו מתוארת הקדשתו של ירמיהו כנביא - באופן שמזכיר את הקדשתו של משה בפרשתנו.
והתימנים מפטירים בספר יחזקאל פרק ט"ז פסוקים א-יד, בנבואה בה מתאר יחזקאל את הורתו ולידתו של עם ישראל וכיצד ה' גידלם וטיפחם - ברמיזה על הוצאתם ממצרים.
לכל הנוסחים יש מכנה משותף - תיאור המציאות הקשה של הגלות, עקב חטאי העם, בצד תיאור צעדים בגאולת ישראל.

הדברים הבאים לקוחים מאתר פרשת השבוע של משרד החינוך האשכנזים קוראים את נבואות התוכחה של ישעיה.
פרשת השבוע פותחת: "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצריימה", וההפטרה פותחת: "הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל".
המילה המשותפת: "הבאים", משותפת על דרך הניגוד. "הבאים" בפרשה הם יעקב ובניו. עם ירידתם למצרים מתחיל השיעבוד, ומתחילה הגלות.
בהפטרה -  "הבאים" הוא לשון קצר, כאילו כתוב בימים הבאים, הכוונה לישועה העתידה, שהיא למעשה סיומה של הגלות.
מילים אלה בעצם מזכירות לנו את הבטחת ה' למשה, במעמד הסנה: "וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ טובה ורחבה, אל ארץ זבת חלב ודבש ..."

במעמד הסנה נאמר למשה: "ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלך ולא ביד חזקה. ושלחתי את ידי והיכיתי את מצרים, בכל נפלאותי אשר אעשה בקרבו, ואחרי כן ישלח אתכם". ובהפטרה רמזים למכות שהכה ה' את מצרים:
"הכמכת מכהו הכהו, אם כהרג הרוגיו הורג"?
גם בעת הגאולה העתידה יכה ה' במצרים: "והיה ביום ההוא, יחבט ה' משיבולת הנהר, עד נחל מצרים.
בעת שנשלח משה לגאול את ישראל, הביע את החשש: "והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי, כי יאמרו לא נראה אליך ה'"
כאשר מכביד פרעה את ידו על בני ישראל כתוצאה מדרישותיו של משה, מספרת התורה: "ויפגעו את משה ואת אהרן ניצבים לקראתם בצאתם מאת פרעה. ויאמרו אליהם: ירא ה' עליכם וישפט, אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת חרב בידם להרגנו".

זה גורלו של מנהיג. גם אם כוונותיו לטובת העם, הוא צפוי לביקורת ולתלונות מצד עמו. בפרשה מתמרמר העם נגד מנהיגיו.
בהפטרה העם לועג לנביא ומעמיד פנים כאילו נבואתו אינה ברורה: "את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה, גמולי
מחלב, עתיקי משדים. כי צו לצו צו לצו קו לקו קו לקו זעיר שם זעיר שם. כי בלעגי שפה ובלשון אחרת ידבר אל העם הזה."

 

הקשר בין ההפטרה לפי מנהג הספרדים לבין הפרשה בולט הרבה יותר. בהפטרה מפרק א' בירמיה מדובר על סירובו של הנביא לקבל על עצמו את התפקיד. בפרשת השבוע מסופר על נסיונותיו של משה להתחמק מן השליחות. הוא אומר: "מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים?"
הקב"ה מבטיחו: "כי אהיה עמך".
בהמשך אומר משה: "והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי, כי יאמרו לא נראה אליך ה'"
ושוב מנסה משה: "בי ה' לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשום גם מאז דברך אל עבדך, כי כבד פה וכבד לשון אנכי",
גם ירמיה מנסה להתחמק מהשליחות:  "ואומר אהה ה' אלוקים, הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי"
ותגובת ה': "אל תאמר נער אנכי, כי על כל אשר אשלחך תלך ואת כל אשר אצווך תדבר."
את הדמיון הזה שבין משה לירמיה מרחיב המדרש:
"אתה מוצא כל מה שכתוב בזה כתוב בזה. זה נתנבא ארבעים שנה וזה נתנבא ארבעים שנה. זה נתנבא על יהודה וישראל וזה נתנבא על יהודה וישראל.
זה עמדו בני שבטו כנגדו וזה עמדו בני שבטו כנגדו. זה הושלך ליאור וזה הושלך לבור. זה הוצל ע"י אמה וזה הוצל ע"י עבד זה בא בדברי תוכחות וזה בא בדברי תוכחות."

 

שתהיה לכולנו שבת שלום

 

זמני כניסת השבת:

ירושלים- 16:04.  תל-אביב- 16:17.  באר-שבע- 16:22.   חיפה- 16:07

 

זמני יציאת השבת:

ירושלים- 17:20.  תל-אביב- 17:21.  באר-שבע- 17:23.  חיפה- 17:18

רבינו תם- 17:56

 

קישור לדף פרשת שמות

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

19 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל חוטהשני אלא אם צויין אחרת