00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סריגה עם שוקו

ידעתי וחורף

האמת עוד הרבה אייקונים מתאימים לאיך שאני מרגישה, שוב שחקו איתי. משחק מכוער באמת. נתנו לי להאמין ולקחו לי את זה בחזרה. אז אחרי שבועיים שאני רצה במעגלים אין סופיים ואחרי המון מריטת עצבים, צרחות (לא שלי) צעקות (לא שלי) עצבים גם שלי (וגם של גדולים ממני) טרם נפתרה הסוגיה. התחלנו השבוע שבוע שלישי. הפעם ללא תוצאות. אמש היא הודיעה סופית שאיתי היא לא מוכנה לעבוד.  זה בסדר זה הדדי. אמרו לה שאין לה ברירה ועד שהקלדנית שלה לא תגיע (ולא נראה שתגיע בזמן הקרוב כי אין מבחנים בנציבות עצרו הכל כבר מעל 5 חודשים כי אין תקציב לזה) אז זה מה שיש כלומר לעבוד איתי. מעניין איך יראה היום שלי היום. אני כבר נושמת עמוק עמוק כדי לספוג את כל העצבים שלה - שלא מגיעים לי. וכדי לספוג את השגעונות שלה והם רבים מספור. אוף. 

ואז הגיע החורף. יותר נכון הם קראו לה הסופה. אבל ככה אני זוכרת את החורף האמיתי כשהייתי ילדה (טוב לא שלג בכל המדינה) והשבתות והפסקות חשמל אבל בהחלט ככה אני זוכרת מגיל מאוד קטן שלי (4 ואולי אפילו עוד קודם) אז מה עושים כשהטמפ` צונחת כדי לחמם את הבית, המשפחה והלב? 

מרקים. 

שמיכות פוך. 

מוציאים כל תנור אפשרי ומדליקים כל מזגן אפשרי על הכי חום שניתן. 

ואז כשהבית חם חם אפשר לחיות. 

אז מה עושים בהתחלה מסתובבים בתחתונים וגופיה וקולטים שזה לא בדיוק השוס. אומנם הבית אולי חם אבל אתה מרגיש כמו בסיביר שאתה קופא אז מתלבשים מהר מהר ומגיעים אפילו לנעול גרביים ואני שונאת גרביים בתוך נעלי הבית שלי ושונאת בכלל להסתובב עם איזה שהוא פריט על כפות הרגליים שלי בבית אבל אין ברירה. סובלת בשקט העיקר שיהיה לי נעים ולא קפוא בגוף למרות הבית החם. 

ואז מנסים להעביר זמן, אז בהתחלה ניסיתי לשחק במחשב, נמאס די מהר, ניסיתי לראות טלויזיה אבל הכל ממוחזר ואז נתקעתי ביום שישי על זה שיש רק שלג במדינה ו-6.5 שעות העברנו בלראות את הסופהו מה עושים לטובת התקועים האמיתיים ואלה שהיו חייבים לראות מה זה שלג ולהגיע לירושלים הנצורה ונתקעו (אותם באמת לא היה צריך לחלץ שילמדו לא לבוא כשאומרים לא להגיע). 

ואמש אחרי שהסופה חלפה הנה הגיעו הנזקים הראשונים אצלי: הטלויזיה בחדר שינה לא עובדת בכלל. היתה כמה שבועות ללא תמונה רק קול עכשיו גם הקול נעלם. קשה לקטנה לישון ככה כי לפחות זה היה מרדים אותה אבל היא מתרגלת ואני חושבת שיש לה יותר שעות איכות שינה עכשיו ללא טלויזיה מרצדת בעיניים עד כדי כך שאמש אמרה לי לא להדליק אור בחדר כשאני מתלבשת בבוקר כי זה מפריע לה לישון את השעה וחצי שנותרים לה עד שהיא צריכה לקום ללימודים. אז אמרתי בסדר וננסה. הערב הוצאתי את מה שתכננתי ללבוש לסלון. 

ובגלל שהגיע החורף וחורף אמיתי וקר לי בכל הגוף גם בעבודה. הוצאתי את כל הסריגים שלי מה שגמור ומה שלא. בדקתי. מדדתי. שמתי בצד את אלה שראוי ללכת בהם החורף והנה יש לי 3 שקיות לסיים. אז גאה לספר שאחרי שאני ערה משעה 3:20 סיימתי בשעה 3:50 לערך לתפור שרוולים ויש לי למחר סריג לעבודה. יותר מאוחר אם הצלם יהיה נחמד אלי ננסה גם לצלם אותו. ואז מאחר והמוזה שולטת בי תפסתי שקית נוספת שבה יש רק התחלה זעירה של מה שתכננתי (מקווה שיספיק כל השאריות ששמתי לזה בצד) ותיכף נשב על זה במרץ. 

לעבודה מחר תכננתי על השקית האחרונה שהיא כבר במכונית (השאלה כמה זמן באמת יהיה לי להשקיע בזה בעבודה כי פה בסניף הזה לעומת הקודם - עובדים ולא מבזבזים חצאי ימים ויותר על שטויות וריצות לחנויות מסביב, כמו שאמרתי לפני שבועיים ואני חוזרת ואומרת פה ליד העבודה אין לי אפשרות אמיתית לצאת לבזבוזים והאשראי שלי כבר מרגיש את זה בהודעה שקבלתי אמש מהבנק - הופתעתי בענק לראות את הסכום הרשום בהודעה הזו ואני עדיין בהלם - לא האמנתי שאחרי 3 שבועות כבר יש כזה שיקום יפה לחשבון האשראי שלי - זה בהחלט נותן פוש להמשיך הלאה בצורה הזו). 

ועכשיו המלחמה היומית שלי היא במלחמה האחרונה שנותרה הלא היא הדיאטה. מקווה בפוסט הבא לנפוש בה חיים. 




הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

4 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אמא של דפנה אלא אם צויין אחרת