00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג של אילנה ארד לוין - פסיכולוגית קלינית, סקסולוגית ויועצת נישואין

מבצע חם לסוכות!

מסע הגיבור בשלג

גיבור כתבותינו, כמו כל גיבור מיתולוגי, אינו חדל מלייצר עלילות גבורה משעשעות ועוצרות נשימה. יום חמישי, ה-12.12.13. הללויה! שלג בירושלים. אחרי ששלושה ימים רואיינו בטלוויזיה כל עובדי תחזוקת הכבישים בבירה והבטיחו 40 טונות מלח ומפלסות שלג, התרצה השלג, והחל יורד בבוקר יום חמישי. החדשות בטלוויזיה משדרות שלג לבן ואותנטי. גיבור הסיפור מסמס בהתרגשות "שלג!!!" ויוצא להשתעשע בו לבוש חולצת טי-שירט קצרה (הכל מצולם כמובן).

עד מהרה מתחלפת השמחה במעט דאגה: בירת המדינה חסומה ונצורה – אין יוצא ואין בא. כל הכבישים בעיר חסומים ואין לימודים בקמפוס. מילא אין לימודים, אבל גם אוכל, אוכל (!!!) אין. הקפיטריות סגורות, המינימרקט במעונות נעול וכל המזון בקופסאות תם! ירושלים נכנעה לסופת השלג החזקה ביותר בהיסטוריה של הארץ הזאת (זיהום האוויר, ההתחממות הגלובלית והקצנת מזג האוויר בכל חלקי כדור הארץ).

הגיבור וחברים חשים עצמם נצורים ורעבים. כפליטים אמיתיים הם חולקים ביניהם את שאריות מזונם המשותף ומטכסים עצה איך לצאת מהעיר הנצורה ולהגיע לתל אביב המוארת. השמש זורחת בתל אביב. טיפת גשם אינה יורדת, יום חמישי שמשי, קר אמנם, אך בהחלט מסביר פנים וחייכני.

בשעה 14:00 מודיעים ממרכז הבקרה של אגד שסוף סוף נפתח ציר התנועה הבינעירוני (כביש מס' 1) ואוטובוסים נוסעים בו. זה נפלא ממש, אך כיצד ניתן להגיע לתחנה המרכזית אם העיר כולה נצורה ואין בה כל תחבורת אוטובוסים?

 

תושיה מביאה גאולה

נפשו של הגיבור יוצאת למרק של אמא. זו המחשבה היחידה המפעמת בו ומפעילה אותו. בהשראת התושיה הוא מחליט לארגן את בת זוגו וחברים לצאת למסע רגלי בשלג אל התחנה המרכזית. כידוע גבעת רם אינה כה רחוקה מהתחנה המרכזית. קו אווירי של קילומטרים בודדים, אך מי אני שאדע את נפתולי הדרכים בשלג?

קבוצת מזי הרעב עטופה בכל מה שרק אפשר, כל הציוד על הגב או במזוודות, צועדת בכפור, מטחי רוח מקפיאה ושלג צולפים בפניהם, נעליים – גרביים – רגליים קרות ורטובות, מבוססות עמוק בשלג. הם צורחים, צוחקים, מתייאשים, והגיבור משמיע מדי פעם צווחות עידוד "רוצה את המרק של אמא!!! קדימה למרק!!" וכך הם הולכים ומתעשתים, מפלסים במו רגליהם את נתיב ההצלה. בדרכי השלג הנפתלות איבדה הקבוצה שני חברים שבחרו נתיב אחר. אחרי מסע ארוך מי יודע כמה זמן מגיעים סוף סוף קפואים ורטובים לתחנה המרכזית בירושלים ומשם נמלטים באוטובוסים לשפלה.

מסתבר שהייתה זו שעת חסד, חלון הזדמנויות של ממש. כעבור כחצי שעה מרגע עלותם על האוטובוסים נסגר שוב ציר התנועה הבינעירוני וכך נותר סגור במשך שלושה ימים רצופים בירושלים עמוסת השלגים והקרח.

אחר צהרים בבית חמים ונעים. אני יושבת בנחת, נהנית מקריאה ולפתע פורץ לחדר הגיבור בקריאות אושר ובצחוק מתגלגל "מרק של אמא! רוצה מרק של אמא!!!". ידיו קפואות לחלוטין, הרגליים שטות במי הגרביים המושלגים והוא מחבק וצוחק מרוב התרגשות על מסע ההרפתקאות בשלג. הכלבים שאינם רגילים לראותו כה משולהב וצוהל, מסתערים עליו בליקוקי פנים אחוזי התרגשות עזה.

כך הסתיים באחת מסע הגיבור.

ידיו ורגליו חוממו מיידית בכריות חשמליות, המרק חומם ונוספה לו פשטידה, להלן קוגל קינמון-צימוקים-אגוזים. מרגע שקיבל את המרק המיוחל נעלם בחדרו המחומם היטב. מחומם ושבע ירד באחת ממרומי גדולתו והלך פשוט לישון. סוף המעשה.

 

ראשומון

למחרת, בבית חם ומפנק נשמעה הגירסה המשעשעת יותר ובהחלט פחות הירואית לגבי האירוע שהתרחש ביום הקודם (הגיבור נשבע שזו הייתה הגירסה המקורית אך לא כך נשמעו אז הדברים). מסתבר, שמסע הגיבור וחברים נערך אך ורק מאזור מעונות הסטודנטים שבקצה הקמפוס בתוך השלג, הרוח וכו' – כל התיאור שלמעלה שריר ותקף, אך עד לשערי הקמפוס בלבד המצויים בצד הנגדי. רק שם, ברחבי הקמפוס המגודר היטב, הלכו לאיבוד זוג החברים בנתיב האחר.

אין מה להגיד. גבורה קור ורטיבות יש גם כאן, אך היקפם קטן לאין שיעור.
בשערי הקמפוס הגיבור (אשר אלת המזל לא מפסיקה לדבוק בו) וחברים תפסו מונית הישר לתחנה המרכזית וכל שאר המעשה הרי מופיע בכתובים לעיל וידוע לכל. מה סך הכל רצה הגיבור? כמובן רק להגיע הביתה בשלום. 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אילנה ארד לוין אלא אם צויין אחרת