00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

להיות דולה- על הריון, לידה והורות

סיפור הלידה של דבי

את דבי ליוויתי בלידה מדהימה של ממש. כך היא מספרת:

 

זה תמיד מתחיל בהריון עודף. שבוע 41+. מוניטור, אולטרסאונד, צוואר אחורי וסגור.
הנה נכתב מחדש אותו סיפור מעייף וישן. בדיקת רופא, מכתב שחרור. כמה פעמים עוד נהיה כאן ונחזור עם הבטן?
אבל רגע... הרופאה רוצה בדיקה חוזרת, שוב מוניטור, שוב בדיקה. עכשיו הרופאה קובעת, יש ירידת מים, והם לא צלולים!
ואנחנו כבר יודעים את משמעות הדבר. ומה כבר ביקשתי, צירים?

את צריכה זירוז, אני שומעת אותה אומרת. ובעיני רוחי (שוב) נגמר חלום הלידה הטבעית. היא אומרת זירוז ואשפוז. ושוב, מה כבר ביקשתי?  צירים....
ואני כבר חושבת- כנראה שהגוף שלי לא יודע לפתח צירים לבד. לידה שנייה, סיפור אחד.
אני יודעת, מחשבות כאלו הן לא טובות, הרי אמרתי שאתכונן להכל. הרי ידעתי שזה לא תכנית כבקשתך. אז אמרתי.
אבל עכשיו המחשבות הן לא טובות. עכשיו הפחד תופס את מקומו, וחוסר השליטה והלא נודע היטב היטב מזינים אותו.

ומה יהיה אם הזירוז לא יעשה את תפקידו? ואולי להיפך? ולא אוכל לסבול את הצירים, ולא יהיו לי הכוחות להתמודד?
ואקח אפידורל, ואשכב במיטה, ואז יתחיל להסתבך, כמו אז. לידה שנייה, סיפור אחד.
ויבוא אחד שיודע בחלוק לבן, ויגיד ואקום, מלקחיים וחתך. הוא גם יגיד, ניטור חיצוני ופנימי, ועולה החום ולחץ הדם.
הוא גם יגיד דופק מהיר, ועירוי ואנטיביוטיקה, GBS וזיהום...

אני לוקחת זירוז ונשארת בלילה לאשפוז במחלקת נשים. לבד, במקום זר, נשכבת במיטה, משלימה עם המצב.
אני עוצמת עיניים ורואה 2 נקודות אור-
האיש שלי. שלא מפסיק לעודד, לתמוך ולהאמין, תמיד, גם איפה שהפסקתי.
והדולה שלי, אחת בשם יעל, אני מכירה אותה בקושי חודשיים.
ואני מבינה ושמחה ויודעת שהרגע בו הסכמתי שדולה תלווה אותי בלידה השנייה הוא חלק מההחלטה הנכונה והמצוינת הראשונה שעשיתי בלידה הזו.

וכשזה קורה, והצירים בלילה מתחזקים, שניהם מגיעים. אני מספיקה לראות אותם- הנה הפנים המוכרות שלצידי, האיש שלי.
והנה הדולה שלי, אחת בשם יעל. נכון, אני מכירה אותך רק כחודשיים, אבל את באת לבושה בלבן, רק לבן אני רואה.
כובע לבן, חולצה לבנה, אני מספיקה לראות שכתוב עליה דולה. 2 נקודות של אור, כמו שני מלאכים מהשמיים הם עכשיו בשבילי.

ומאותם רגעים הכל יותר כואב, הרבה יותר כואב, אבל גם הרבה יותר טוב, יותר רגוע ושקט.
הכאבים נוראיים אבל אני כל כך בטוחה ושלווה מבפנים, מרוכזת. אני יודעת שיש לי אתכם! לכל הרגעים...!

מדי פעם פוקחת עיניים לבדוק שאתם עוד שם, רואה את האיש שלי ואותך, יעל, ויודעת שזה בסדר, ועוצמת שוב.
מרשה לעצמי להיכנס לתוכי. אין לי זמן ואין לי מקום. יש רק שקט נעים וכאב מאוד גדול.
ואז את אומרת אפשר לעבור לחדר לידה ואני לא מאמינה. אבל הרופאה בודקת ואומרת, אכן.

בלי אפידורל בעמוד השדרה, בלי איומים על ואקום, מלקחיים ותפרים, בלי חיבורים למוניטור,
לעירוי נוזלים ולכל החוטים המשתקים, בחדר חשוך ונעים בריח לבנדר עם שני אנשים קרובים, ניצחתי את הכאב.

תודה לך יעל על תחושת הביטחון, על עוצמה גדולה שהתאפשרה בזכותך, על לידה שהיא אבן דרך באמונה.
על ביטוי כל היכולות של הגוף, על לידה שבשליטה.

תודה על חוויה שאין לה זמן ואין לה מקום ואין לה מילים.

תודה לאיש שלי, שהגה את הרעיון לעבור לידה בעזרתך, שהיה חזק בשבילי ושתמיד מאמין.

רוצה גם? אני כאן בשבילך! אפשר ליצור איתי קשר באימייל yaelgreiner@gmail.com

ודרך אגב- אם עדיין לא קיבלת ממני במתנה את קורס ההכנה המקוצר ללידה (מתאים גם ללידות חוזרות) הנה הוא כאן, ממני אלייך באהבה. הקליקי על הקישור והקורס ישלח מיידית לתיבת המייל שלך.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל imahit אלא אם צויין אחרת