00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כן, לא, למה לא?

חורף

                                                                       

שעת לילה מאוחרת. בחוץ הרוחות משתוללות משמיעות שריקות שחודרות לתוך הבית. הרוח במלוא עוצמתה כאילו נאבקת להיכנס דרך צירי החלון. עוד רגע ותתפרץ פנימה. קרררררר. אני מתקשה להירדם ומתהפכת מצד לצד. למרות החשיכה אני מושכת את השמיכה מעל הראש, להחשיך ולהתחמם עוד קצת. כל כך קר הלילה שאני מרגישה את הקור חודר לי לראש גם כשאני מכורבלת בתוך הפוך. אף פעם לא הבנתי למה אנשים הלכו לישון פעם עם מצנפות שינה, היום הן מככבות בעיקר רק בסרטי אנימציה. אז למרות שמצנפת היא הפריט לבוש הכי לא סקסי, אני דורשת להחזיר אותה לאלתר! ...

אני מתהפכת שוב על הגב ומנסה תנוחה אחרת. כשזה לא עוזר אני מחליטה לקום. ניגשת לחלון, מנגבת את האדים ומצמידה את הפנים לשמשה. התנים בחוץ מייללים ומציפה אותי חמלה כלפיהם. ביום סוער שכזה ליבי עם כל מי שנשאר בחוץ, גם עם חיות בר שבימים רגילים אני רועדת מהם ולא מקור...אחרי כמה דקות של התבוננות בחלון אני מתיישבת ליד השולחן ומדליקה את הלפטופ. בזמן שאחרים ישנים, אותי מציפים מחשבות והרהורים. אז למה להשאיר אותם אצלי אם אפשר לשתף אחרים??...

היום בצהריים כשהתיישבתי לכתוב את הפוסט השבועי שלי בקושי הצלחתי לכתוב כמה מילים. המזגן שעבד הפסיק פתאום לחמם וקפא. יחד איתו קפאו כנראה כמה חלקים אצלי במוח ולא הצלחתי לחבר אפילו משפט אחד. עליתי לבוידם להוריד את התנור החשמלי וכשהדלקתי אותו הוא הפיץ חום נורא נעים מסביב. כל כך נעים ומוכר שהתגעגעתי לימים טרום המזגנים...ובכל זאת זה לא הספיק כדי להחזיר לי ת'מילים. הרגשתי חסומה.

מחסום כתיבה למי שלא יודע, יכול לתקוף פתאום ללא שום התראה. כמו התפרצות של התקף מחלה. הוא פוגע בכושר העבודה ומרוקן את הנפש מחדוות עשייה. התחושה מדכדכת וחונקת...איזה באסה...רק אתמול הסתובבו לי בראש נושאים והייתי מלאה רעיונות כרימון ועכשיו אני מול המחשב כמו זומבי. לאן הם נעלמו??...

אולי מזג האוויר הסוער שפוקד את הארץ ומשבית לנו כמעט מדינה שלמה שצריכה חילוץ וגרר, יוכל לשמש לי נושא ולחלץ גם אותי מהתקיעות. ירושלים מושלגת ונצורה. אין הולך ואין בא ובשאר האזורים הכל קפוא. ולחשוב שרק לפני שבוע עוד הלכנו עם טישרט קצר וקבקבי אצבע. בזכות הדיווחים בטלויזיה על הסערה, למדתי שיש ענף ספורט אתגרי חדש שלא ידעתי על קיומו. למי שגם לא הכיר אז הכוונה היא לרודפי שטפונות. כן, מסתבר שיש כמה משוגעים כאלו שיוצאים גם במזג אוויר כזה עם ג'יפים למדבר, מסתובבים בשטח, יושבים ומחכים בצידי הנחלים. אם תורת הפאנג שוואי מייחסת חשיבות רבה לאפקט זרימת המים כמחזקת ומרגיעה, זרימת השטפונות והנחלים המוצפים, מייצרת אצלם אדרנלין בלקיחת סיכון ממשי לחייהם.  

אני ממשיכה להתאמץ ולחשוב על מה אני רוצה היום לכתוב. בחוץ הרוחות עדיין נושבות. נצמדת לתנור ומתפללת שמרפי לא יחליט לקפוץ לביקור פתע אצלי...פליז...אני ממלמלת ומתחננת....רק שלא תהיה הפסקת חשמל עכשיו. זה הרי תמיד קורה לנו ברגע הכי לא מתאים. אבל האם יש רגע כזה שנגיד שזה לא נורא ואנחנו יכולים להסתדר בלי?...אני מפנה מבט לעבר החלון. הטפטוף שהחל מקודם הלך והתחזק, הפך לגשם זלעפות ועכשיו הוא כבר ברד רועש ומרגיז שמכה על השמשה בחוזקה. מי יודע...אולי השלב הבא הטיפות המעצבנות האלו יהפכו לפתיתי שלג. כבר היו פתיתים באזור האוניברסיטה. אבל בינתיים זה לא קורה. מזג אויר סוער תמיד מלחיץ אותי. גם כשאני מתחת לשמיכה בבית, או ליד התנור...

העייפות משתלטת עלי והעיניים הופכות להיות כבדות. אתם בטח שואלים את עצמכם למה אני לא מצליחה להירדם?... נו..טוב...זה כבר נושא לרשומה נפרדת...ולכל מי שמתאכזב היום מהפוסט הקצר שלי, מבטיחה לפצות ביום אחר....כי למרות המאמץ הרב לא הצלחתי למצוא באמת נושא אחד ממשי לכתוב עליו... 

שיהיה לכולם חורף חמים ונעים:)

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

21 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Avivamar אלא אם צויין אחרת