00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החיים ומה שביניהם

איך זה להיות מטופלת פוריות

מי כמוני יודעת מה זה להיות מטופלת פוריות, אז אני אספר לכם. היום אני אומנם חולת סרטן, אבל אני מוכרחה לומר שהלחץ הנפשי העצום, השבירות החוזרות ונשנות, הן לא עכשיו, עכשיו רוב הזמן אני דיי רגועה, אז נכון שיש לי פחדים מהמוות, כי בכל זאת זה סרטן, אבל רוב הזמן אני רגועה, צוחקת ונהנת מהחיים, יש לי את המשפחה המהממת שלי, בעלי והילד המקסימון שלי, חמותי המקסימה, חמי, ההורים המהממים שלי, אבא שלי שדואג לי כל הזמן, שלא יחסר לי כלום, אמא שלי המגניבה והמצחיקה שלי, שדואגת לעתים יותר מדי, אבל אני אוהבת אותה עד אינסוף, את אחי והאחיות שלי, הגיסים שלי ושתי הגיסות שלי, בקיצור אור ושמחה.

לעומת זאת, תקופת ההזרעות וטיפולי הפוריות, הייתה תקופה חשוכה, קשה, קרה, טכנית מאוד וכואבת רגשית, עד איבוד כלות הנשימה. תתארו לכם, או יותר נכון לכן, שאת התחושה הלא נעימה אצל רופא הנשים, את נאלצת לקבל כמעט כל יום בשבוע, את באה לרופא, ישר מתפשטת, נשכבת על הכיסא הקר המנוכר, הוא בודק אותך באולטרסאונד כמעט כל יום, בשביל לבדוק את מצב הזקיקים, כל פעם במתח בתקווה שיהיו זקיקים יפים (זאת בהנחה שהבעיה היא בעיקר אצל בעלך), אז נשכבת שם, הרופא אומר לבעלך לרשום בדיוק איפה נמצא כל זקיק ומה הגודל שלו. עכשיו מלבד הבדיקות הלא נעימות האלה, שאת ההתפשטות לקראת הבאת ילד, את אמורה לעשות עם בעלך, לא באיזה חדר קר, עם בעלך ועוד מישהו, זה נשמע סקסי, אז זהו שלא, כי שוב זה הרופא, אז מלבד כל התחושות הלא נעימות האלה, את בכל יום מכינה את הזריקות, בין אם זה לכוון את העט של המזרק לנקודה המתאימה, לנקות עם כוהל את המקום, לחפש נקודה מתאימה שכבר לא כואב, שלא הזרקת שם אתמול, ואז להזריק לעצמך, זה כשמדובר בזריקה גונאל F, זה עט, יחסית פשוט לתפעול, מכוונים לכמות המתאימה ואז מזריקים לאחר שמחטאים, לעומת זאת יש זריקה אחרת, שכרגע אני לא זוכרת את שמה, אבל את מעמידה בשורה את הבקבוקוני זכוכית, לפי הסדר, בקבוקני אבקה לצד בקבוקוני נוזל, שוברת לכל אחד מהם את המכסה ואז מתחילה לשאוב את הנוזל ואז שופכת לאבקה וחוזר חלילה, ורק אז מזריקה לעצמך, כן, אני מכינה את המנה שלי ומזריקה, נשמע כמו וידוי של נרקומנית לא? אז כן, זה נראה פחות או יותר ככה. באותה התקופה, עבדתי במשרד בו אני נמצאת כיום (רוחנית אבל לא פיזית), המשרד נמצא בדרום תל אביב, בגלל שהיו מבטלים את הנעילה של דלת הכניסה, היה נכנס הומלס נרקומן ונשכב שם מחוץ לדלת של המשרד, בעוד שבאותה התקופה הייתי כל יום מזריקה לעצמי ומכינה גם את המנה של הזריקה, אז לראות בכל יום את המחזה של אדם שנראה חצי מת מולי, זה היה כמו מראה מול העיניים, אז נכון שהזרקתי הורמונים ולא סמים, אבל התחושה של להזריק גרם לי לחשוב ככה, שאני למעשה נרקומנית, כל יום המראה הזה היה לי כאגרוף בבטן, רציתי להעלם, במיוחד כשראיתי אותו מזריק לעצמו, בעוד שאני צורחת עליו אני רואה את הקופסה עם המזרקים המשומשים, מין שלט ענק מעליו, את רואה, ככה את נראה עם הבקבוק מזרקים שלך, זה הטריף אותי באותם הימים, פשוט הטריף!!!!

אחר כך, אחרי שהזרקת לעצמך במשך כמעט שבועיים, כשזה פרוטוקול ארוך, את מדי פעם הולכת לרופא שיבדוק מה המצב של הזקיקים, את נאלצת לחכות בתור מאוד ארוך, המון שעות, בעיקר כשמדובר ברופא המדהים שלי שבזכותו הבאתי את הבן המקסים שלי, לרופא קוראים דוקטור אריה ברקוביץ', רופא כל כך מבוקש, מקסים עם סבלנות, אז נכון שהוא ציני לדעת חלק מהבנות, אבל הוא מדהים מדהים מדהים, אנשים נכנסים אליו לקלינקה עד שתיים עשרה וחצי בלילה, אחת בלילה, למעשה באים אליו גם מחוץ לארץ, מניו יורק ומעוד מקומות שכרגע אני לא זוכרת, הוא הצליח כל כך הרבה, מה שטוב, לא צריך לשלם לו במידה ואת ממכבי, אבל גם כשאת באה באופן פרטי את משלמת סכומים מועטים לעומת רופאים אחרים שאת משלמת להם 800 ש"ח על כל פגישה וזה עוד לא כולל את כל ההוצאות של הזריקות שזה גם סכום לא מבוטל, גם עם כל ההנחה שיש לנו את יוצאת עם סכום של 700 ש"ח בערך זה במידה ואת הולכת רק פעם אחת בטיפול לקנות את הזריקות, כשאת הולכת מספר פעמים את מוציאה גם כן בערך סכומים כאלה.

אחרי כל זה, מגיע הרגע של הטיפול עצמו, כשמדובר בהזרעות זה עניין יחסית פשוט, לא פשוט רגשית אבל פשוט טכני, את שוכבת, רגליים פתוחות, והוא מחדיר את המזרק עם הזרע לתוכך, זאת תחושה איומה, לשכב שם ככה, בהליך שאמור להיות פרטי לחלוטין, עם בעלך במיטה. עכשיו, כשמדובר ב-IVF אז כולל גם שאיבה וגם החזרה, כשאת באה לשאיבה את חייבת להיות בצום, כי יש הרדמה, את שוכבת, מזריקים לך את החומר ואחרי כמה דקות את נרדמת, פתאום אחרי כמה זמן את קולטת שהתעוררת וההליך נגמר, ועכשיו מתחיל תהליך של "כמה יצא, האם יהיו הפריות, כמה הפריות?" בקיצור סיפור, אחרי שכססת ציפורניים, לא נשמת עד הטלפון, אז מספרים לך שיש הפריות, לעיתים גם כששואבים 20 ביציות, זה לא מחייב שיהיו הפריות, למעשה גם כשיש הפריות ומחזירים לך את ההפריות, כשאת עם שלפוחית מלאה, מתה לשירותים אבל אסור כי חייבים שזה ישאר ככה, זה עדיין לא מחייב.

אז מגיע הרגע שמרסק לך את הנשמה, אחרי שבועיים שאת עם העוברים בבטן, מדברת עם העוברים שלך, מתחננת אליהם שישארו, עוברים מתוקים שלי, אמא אוהבת אתכם עד מאוד, היא אוהבת אתכם כל כך, אני מבטיחה לכם שאני אקח אתכם לטייל, אני אקח אתכם לסרט, אני אקח אתכם לסינמה סיטי שיפתח עכשיו (זה מה שהבטחתי לעוברים המתוקים שלי, בזמן הטיפולים המקום עדיין לא נפתח), אני אקח אתכם לסבא וסבתא שלכם שאוהבים אתכם למרות שאתם עדיין לא קיימים רשמית, אני אקח אתכם לגינה לשחק, אני אקריא לכם סיפור בכל יום, אשיר לכם שירים, רק בבקשה תשארו. אבל אז, אני אף פעם לא קיבלתי טלפון מהמעבדה, כי אני תמיד בדקתי בעצמי באתר, אז את רואה את השלילי המרסק הזה, בפעם הראשונה בכיתי כמו שלא בכיתי מעולם, כי אני בתמימותי, חשבתי שאם מכניסים עוברים מוכנים לבטן, זה אומר שיש תינוק בבטן, שהוא רק צריך לגדול ולהוולד, אז זהו שלא, זה לעבור את כל התהליך הזה של הבדיקות האינסופיות, לעבור את הזריקות, את הבדיקות החטטניות, את השאיבה, ההחזרה, לנסות להיות אופטימית בכל השבועיים של ההמתנה המורטת עצבים, ואז לקבל את השלילי המוחץ, פשוט להתרסק!!!

אז תבינו גם מה עובר עלינו כשאתם שואלים אותנו "נו, מה עם ילד" שתבינו מה אנחנו עוברות, התחתנו, מצפים מאיתנו להכנס להריון, כל הזמן שואלים אותנו, אחר כך אומרים לנו "תשתו את היין של הקידוש בברית", תטמנו את העורלה באדמה זה מביא פריון, אבל את כשאת כל כך רוצה את תעשי הכל בשביל להביא ילד, את מנסה את זה, הולכת לרב ההוא, הולכת ללכת לרב הזה, אמרו לי לכי תתטבלי במקווה, זה מביא ברכה, לכי תקראי את הספר הזה, תשימי בארנק את הקמע הזה, תשימי את הקמע ההוא, לכי לרופא הזה, הוא קוסם, חברה של חברה של חברה שלי הייתה אצלו וישר נכנסה להריון, תאכלי את זה, זה מביא מזל, תאכלי את ההוא זה מביא מזל, את עושה כמעט הכל, רק בשביל לשמוע את התשובה החיובית, אני למזלי נקלטתי בטיפול האיי וי אף השלישי, שזה לא כולל עוד שתי הזרעות, שאותן אני לא מחשיבה למרות שגם שם הזרקתי והכל, כי הזרעות הן לא מדע מדוייק, אבל בהפריות צריך רק שהגוף יקלוט, אבל כשהגוף לא קולט בפעם הראשונה את לגמרי מרגישה פגומה, מה הבעייה אצלי? זה עוד כשמדובר שהבעייה היא אצל בעלך, אבל כשהבעיה אצלך, את בכלל מרגישה פגומה, אז תבינו, זאת הרכבת הרים רגשית, הכי מטורפת שאיי פעם תחוו, בכל פעם את מתרסקת לשמע השלילי, כשאת רואה את השלילי באינטרנט, אין לך חשק לעבוד, את רוצה להתחבא מכל העולם ורק לבכות, את גם שומעת כל הזמן מכל מקום, זאת נכנסה להריון, ההיא בהריון, זאת חבר שלה רק נשם עליה והיא בהריון, ואת מקנאת, מקנאת, מקנאת, את לא נושמת, לא שחלילה את לא שמחה בשבילן, אבל בשבילך זה כמו אגרוף בבטן, מה איתי, למה אני לא? אני אעשה הכל בשביל להכנס להריון, את עושה כל דבר שיהיה לך טוב, ללכת לסרטים, לקנות בגדים, אבל שום דבר לא מצליח למלא את החלל שיש לך בלב.

אז אני מבקשת מכל החטטנים, מכל הדואגים, אל תשאלו אף אחת "נו מה עם ילד" כי אתם אף פעם לא יכולים לדעת מה היא עוברת בשביל להביא ילד, רק עם השאלה שלכם, אתם משפשפים להם את המלח על הפצעים, לא רק זורים אותו, זה כאילו אתם צועקים את זה לאוזן שלנו, יש בנות שמנסות שנים ולא מצליחות, שעוברות לא טיפול אחד או שנים, אלא עשרה טיפולים, חמישה עשר טיפולים, רק בשביל להביא ילד, אז בבקשה בלי שאלות, תודה רבה. כי חיי מטופלת פוריות לרוב נראה ככה:


 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

12 תגובות

קוביית רשימת הרשומות
קוביית קישורים
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל 4 בבוקר לא נרדמת אלא אם צויין אחרת