33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

bob ממשיך במסע

קראכר - יקב אוסטרי ממש אחר

07/12/2013

 

טעימה יקב קראכר התקיימה במרתף של "דרך היין" בת"א. היא נוהלה על ידי גרהרד, דור שלישי ביקב, שזהו לו הביקור הראשון בארץ.

יקב קראכר נמצא בדרום מזרח אוסטריה באזור בורגנלנד (Burgenland) ליד העיר אילמיץ (Illmitz) והאגם הרדוד נויזדל (Neusiedl). הסיפור של היקב הוא סיפור שמאפיין את אוסטריה לאחר מלחמת העולם השנייה.

במלחמה, שבעת אחיו הגדולים של Alois Kracher מתו או נשבו. מיד לאחר המלחמה, בהיותו בן 17 בלבד, הוא נאלץ לקחת לידיו את ענייני החווה. אביו האלכוהוליסט לא תפקד ומישהו היה צריך ליטול את האחריות בכדי לאפשר למשפחה לשרוד.  
באותה עת של היציאה מן המלחמה, האזור אשר נמצא בקרבת הגבול ההונגרי (הסובייטי) נעדר משאבים כלכליים ולא ניתן היה לקבל עזרה מאיש. האזור לא היה אטרקטיבי גם מבחינה חקלאית. שטח אדמה מישורי ואדמה ענייה, רוחות המנשבות מכל הכיוונים, לחות גבוהה בשל האגם הסמוך, "קיץ אינדיאני" וערפילי בוקר סמיכים. הסב הגיע להכרה שלאזור יכול להיות פוטנציאל דווקא ביצור יינות מתוקים היות ותנאיו מאפשרים התפתחות של בוטריטיס או מה שמכונה ריקבון אציל על הגפנים. כיום ידועים עוד שלושה אזורים עם מאפייני גידול דומים: טוקאי, סוטרן ומוזל. בשלושתם מיוצרים יינות קינוח נחשבים.

 

בוטריטיס

ענבים נגועי בוטריטיס לפני הבציר.


Alois לקח סיכון והשקיע את מירב מרצו ומשאביו באפיק זה. ההתחלה הייתה ב- 5 דונם כרמים. רק לאחר 15 שנים של עבודה קשה הוא הפיק את היין הראשון שנשא את שמו. עד לאותה נקודת זמן וכמו יתר חקלאי האזור, הוא מכר את הענבים או את היין במסות לקואופרטיבים. הסב האנרגטי והנחוש החל לשווק את יינותיו באופן עצמאי תוך שהוא מתדפק על דלתותיהן של מסעדות. לאחר תקופה החלו להגיע תגובות חיוביות. הוא גם שלח את היינות לתחרויות ואף בהן זכה לתגובות חיוביות ולמדליות. בסוף שנות ה- 60 המשפחה פתחה בחווה מספר חדרי אירוח. האורחים התכבדו כמובן ביינותיהם וגם זו הייתה דרך לשווק אותם. למרות ההצלחות נותרו הקשיים הכלכליים. Alois Kracher Jr , הבן שלמד כימיה, החל לנסוע בעולם. הוא ניסה לשווק את היינות של היקב. המסע שעלה הון רב לא צלח. ב- 1982 שנת לידתו שלGerhard , האב הפך למנהל היקב.
ב- 1988 נהגה הרעיון לקדם את היקב באמצעות שימוש בשמו של שאטו איקם מסוטרן המפורסם ביינות הקינוח שלו. בטעימה שאורגנה בקפידה צורפו ליינות איקם היקרים, אותם רכש אלואיס הבן מראש, גם יינות מהיקב שלו. בטעימה שהייתה מעין תחרות מקומית נמצא שליינות של קראכר אין במה להתבייש. למעשה בחלק מהסבבים יינותיהם היו טובים מיינות איקם. תוצאות הטעימה קיבלו חשיפה בינלאומית והמכירות החלו לעלות. שני בצירים איומים (1992 ו- 1993) בלמו את הנסיקה. ביקורות יין חיוביות של ג`נסיס רובינסון ורוברט פארקר שהגיעו אחר כך החזירו את היקב לתלם.
ב- 2007 נפטר אלואיס הבן בפתאומיות וגרהרד נכנס לתפקיד הניהולי. הסב נפטר ב- 2010.
גרהרד מציין שבמשך כ- 10 שנים הייתה לו הזכות ללמוד מסבו ומאביו.

כיום ליקב כ- 325 דונם כרמים. באמצעות 19 עובדים הם מייצרים כ- 200 אלף בקבוקים בשנה. היינות מיוצאים ל- 42 ארצות.

 

 גרהרד קראכר בטעימה

 

זני הענבים שהיו ביינות שהשתתפו בטעימה:

זוייגלט (zweiglet) – זן ענבים אדום הנפוץ בעיקר באוסטריה. הוא פותח ב- 1922 על ידי ד"ר Friedrich (Fritz) Zweigelt כשילוב של שני זנים St. Laurent ו- Blaufrankisch. הזן נדד עם השנים גם לצ`כיה, להונגריה, לקנדה ולקולומביה הבריטית. בשנים האחרונות הוא ניטע גם בבלגיה ובפולין.

 

שרדונה (Chardonnay) –  אחד מזני הענבים הלבנים הנפוצים בעולם. תכונותיו (עמידות, פוריות ואמינות) מאפשרות את גידולו המוצלח הן באזורים חמים והן באזורים קרים. הבעיה העיקרית היא צמיחת עלווה מזורזת שעלולה לפגום באיכות הפרי. זו הסיבה שהכורמים יטעו את הגפנים בצפיפות ויגזמו את עליהן.

 

גרונר ולטינר (Gruner Veltliner) – זן לבן הנפוץ ביותר באוסטריה ובעל נוכחות במזרח אירופה. הזן יחסית עמיד (מחלות, פגעי מזג אוויר) ופורה אם כי במזג אוויר קריר הוא נוטה להבשיל מאוחר.  

 

 

 

פינו גרי (Pinot Gris) – זהו זן לבן. יש אומרים שהוא מוטציה של פינו נואר ויש הטוענים שהוא הכלאה של Pinot Meunier ו-  Traminer. ניתן למצוא אותו (לעיתים תחת שמות שונים) בצרפת, שוויץ, איטליה, גרמניה, אוסטריה, הונגריה, רומניה, רוסיה וסלובניה.

 

וולשריזלינג (Welschriesling) -  זן יין לבן וותיק שניתן למצוא אותו במרכז ובמזרח אירופה שאינו קשור כלל לריזלינג המוכר. מקורותיו אינם ברורים. יש הטוענים שהוא זן מימי הרומאים ומקורו איטליה ויש הטוענים שהוא הגיע ממדינות הבלקן.

 

 

 

שאורב (Scheurebe) -  זן לבן שנחשב בעבר כהכלאה בין Riesling ו-   Silvaner. כיום משוכנעים שהריזלינג אינו חלק מההכלאה אלא כאן היה זן אחר, פראי ולא ידוע. המקור, בכל אופן, מיוחס לגרמני  Georg Scheu שב- 1916 עשה את ההכלאה וקרא לה Sämling. היות והשתיל הספציפי מוספר במספר 88 יש המכנים את הזן "Sämling 88".  שאורב הוא זן יחסית עמיד לקרה ולקור, בעל תנובה יפה, פחות "מפונק" מריזלינג וגידולו זול יותר, מתמודד יפה עם בוטריטיס ומתיישן היטב. בהבשלה מלאה הפוטנציאל להשיג באמצעותו יינות מאוזנים (פרי, מתיקות וחמיצות) הוא רב. 

  

מוסקט אוטונל (Muskat Ottonel) – זן לבן יחסית חדש שמקורו בצרפת. הכלאה בין Gutedel (Chasselas) ו-  Muskat de Saumurשעשה Jean Moreau, מגדל פרטי מ- Angers. זן יחסית רגיש. "מעדיף" אזורים קרירים.

 

 

היינות שנשתו בטעימה:

Kracher Zweiglet 2010

100% זוייגלט, 13.5% אלכוהול. מותסס במיכלי נירוסטה ומתיישן 24 חודשים בחביות באריק.

רשמי טעימה: היין האדום היחיד בטעימה. באף שזיפים בשלים. לא יין כבד אבל יש לו כוח. חסר מעט גוף. סיומת מעט מרירה. יין ללוות אוכל.

 

Kracher K 2011

שליש שרדונה, שליש וולשריזלינג ושליש שאורב. 11 גרם לליטר סוכר שיורי. 14% אלכוהול

רשמי טעימה: צבע צהוב דבש. האף נוכח ופרחוני. מזכיר יין גרמני אם כי יותר רך וחלק. ישנן חמיצות ומעט מרירות. נטען שהוא יכול להחזיק מעמד עוד כעשור.

 

Kracher Spatlese Cuvee 2011

50% פינו גרי, 45% וולשריזלינג ו- 5% מוסקט אוטונל. 49 גרם לליטר סוכר שיורי. 11.5% אלכוהול. מותסס ומתיישן במיכלי נירוסטה במשך 7 חודשים. 

רשמי טעימה: צבע צהוב עם מעט ירקרקות. ארומה של פרחים. סיומת מינראלית אפילו מלוחה. היה ביין משהו תוקפני. האף טוב מהפה.

 

Kracher Eiswein Cuvee 2011

50% גרונר ולטלינר, 25% שאורב ו- 25% וולשריזלינג, 197 גרם סוכר שיורי. 10% אלכוהול. מותסס ומתיישן במיכלי נירוסטה במשך 10 חודשים. 

רשמי טעימה: מרקם צמיגי, מינראליות טובה, טרופי בפה, יהיה קשה לשתות ממנו הרבה. ייתכן שאם הייתה עוד חמיצות היין היה מאוזן ונגיש יותר.

* גרהרד הסביר שכאשר ענבים נפגעים מהבוטריטיס לא כל האשכול "נפגע". בקטיף ידני הם יורידו את הענבים "הפגועים" ואת היתר ישאירו על הגפן. הקיפאון לעומת זאת "פוגע" בכל האשכול. הענבים הקפואים נסחטים כפי שהם. 

 

Kracher Trockenbeerenauslese Nouvelle Vague #1 2003

50% וולשריזלינג, 25% פינו גרי ו- 25% שאורב. 210 גרם לליטר סוכר שיורי.  10% אלכוהול. 50% מהיין מתיישן בחביות עץ אלון צרפתיות חדשות במשך 20 חודשים. היתר בחביות גדולות.

רשמי טעימה: צבע צהוב כתום עז. בפה מתיקות מאופקת. טעם שיורי ארוך.

 

Kracher Trockenbeerenauslese Zwischen den Seen #3 2009

100% וולשריזלינג. 200 גרם לליטר סוכר שיורי. 10% אלכוהול. מותסס ומתבגר במיכלי אלומיניום במשך 20 חודשים.

רשמי טעימה: צבע בהיר יחסית. באף ריח חבושים טריים. בפה טעמי מלון ואפרסק. הסיומת ארוכה מאד ויש בסוף תבלינים. מעודן יותר מהיין הקודם והיין שהכי דיבר אליי.

 

דוגמה להפרשי הצבעים בין היינות. יין מבוגר יותר יהיה בדרך כלל כהה יותר.

 

 Kracher Trockenbeerenauslese Nouvelle Vague #7 1998

50% וולשריזלינג ו- 50% שרדונה. 195.5 גרם לליטר סוכר שיורי. 10% אלכוהול. מותסס ומתבגר בחביות עץ אלון במשך 20 חודשים.

רשמי טעימה: צבע מאד כהה, כתום - חום. הצבע נוצר עם הזמן כתוצאה מהסוכר המתחמצן. באף ריח קרמל וקפה. בפה "מכה" של סוכר. ישנה גם מליחות ומעושנות . לא התחברתי.  

 

Kracher Trockenbeerenauslese Zwischen den Seen #11 1998

100% וולשריזלינג. 305 גרם לליטר סוכר שיורי. 7.5% אלכוהול. מותסס ומיושן בחביות גדולות במשך 18 חודשים. זכה לתשבחות מבקרים חשובים כמו Falstaff האוסטרי שנתן לו את הציון 98 , רוברט פרקר (פייר רובאני) ו- WS שנתנו לו את הציון 96.

רשמי טעימה: צבע של קוניאק. באף בשלות רבה. הפה טוב בהרבה מקודמו. מזכיר קומפוט חבושים וטעמי משמשים מיובשים. קיימת חמיצות ואפילו לטעמי רמז של אבק שריפה.

 

Kracher Trockenbeerenauslese Zwischen den Seen #11 2006

100% שאורב. 300 גרם לליטר סוכר שיורי. 9% אלכוהול. הותסס במיכלי נירוסטה והתיישן במשך 21 חודשים. Falstaff נתן לו את הציון 97, רוברט פארקר (פייר רובאני) 96 ו- WS 95. גם שאר המבקרים לא נשארו אדישים.

רשמי טעימה: הצבע לא מאד כהה. באף פירות טרופיים (פאפאיה, מנגו, פסיפלורה). בפה ג`ינג`ר ומתיקות שמזכירה ריבה נוזלית.

 

 

 לסכום

יינות קינוח הם יינות ייחודיים. תכונותיהם מקשות על שתייתם באופן תדיר ואף קשה להתאימם לאוכל. לא מפתיע, אם כן, שרוב היינות המתוקים מיוצרים בחצאי בקבוקים (375 מ"ל).

למרות שעבורי הטעימה הייתה מפגש ראשוני עם היקב, הבחנתי במספר משתתפים שהכירו את היקב ואהבו מאד את יינותיו. 
יינות הבסיס בטעימה (האדום והלבן) מתאימים למזג האוויר בארץ וסביר להניח שלא יתקשו למצוא להם קהל אוהד. הטעם האישי שלי ביינות המתוקים פונה יותר לכיוון היינות הצעירים והרעננים יותר. 

אני מקווה שהלקוחות העתידיים יבואו על סיפוקם בייבוא החדש של היקב לארץ שכן מדובר ביינות איכותיים בדרגה גבוהה. 

 

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

28 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל bob68 אלא אם צויין אחרת