1515
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

החיים שלי (או של אחרים)

תקוע (שוב)

לפני שאני מתחיל את הרשומה הנוכחית - יש לי הרגשה שחלק מהמנויים שלי לא קיבלו הודעה על הרשומה הקודמת בכותרת "חוזרים למכונת הזמן". אם לא קראתם אותה אני ממליץ לקרוא לפני הנוכחית. זה יכול לעזור להבנה (או להפחית קצת את הבלבול. או לא)
 
 
 
הי, זה מוטי.
 
ההפסד בבחירות לראשות המפלגה גרם לי למחשבות מטרידות. אני שוב מרגיש תקוע במקום.
איך עורך דין מלוקק הצליח לנצח אותי?
חשבתי על השנים שחלפו מאז שהייתי עתודאי צעיר (למדעי המחשב! הייתם מאמינים?) ועד שהגעתי למעמדי הנוכחי ואני מרגיש כאילו הכל היה לריק.
 
אני זוכר כאילו זה היה אתמול את אותו יום בסוף 1985. אז עוד חשבתי שעתידי הוא בתכנות. בכל זאת השתעשעתי קצת בכתיבה. חשבתי אולי לכתוב בעיתון אגודת הסטודנטים אבל כמעט וויתרתי על הרעיון אלמלא פגישה עם אדם זר ששכנע אותי לנסות את מזלי כעיתונאי חובב.
עד היום אני תוהה לפעמים מי באמת היה אותו אדם.
 
בכל אופן, התחלתי לכתוב לאותו עיתון של אגודת הסטודנטים והצלחתי לא רע. הצלחתי לעלות על כמה סקופים יפים.
כשהתחילו שביתות הסטודנטים מצאתי את עצמי מהלך על הקו הדק שבין סיקור המאורעות לבין יצירתם. דרך העיתון התחברתי עם ראשי אגודת הסטודנטים ועזרתי בתכנון ההפגנות ופעולות המחאה.
 
הבעיה הייתה שבין הפעילות באגודת הסטודנטים לבין הרדיפה אחרי נושאים לכתבות לא היה לי זמן ללמוד. הציונים שלי הלכו והתדרדרו.
זומנתי לכמה שיחות מעקב במדור עתודה בהן הובהר לי שכדאי שאתרכז בלימודים אבל בעצם איבדתי עניין ובאמצע שנה ב' פרשתי מהעתודה והתגייסתי לצבא.
חשבתי שיהיה לי שירות מתסכל בתותחנים אבל להפתעתי עורך עיתון "במחנה" שלף אותי כבר מהבקו"ם. הוא שמע עליי איכשהו ורצה אותי בצוות שלו.
 
אבל איכשהו גם זה לא הסתדר ואחרי חצי שנה בלבד מצאתי את עצמי בגלי צה"ל. משם הדרך הייתה סלולה לטלביזיה.
במשך כמה שנים חילקתי את זמני בין כתיבה בעיתונים, הגשת תוכנית רדיו והגשת תוכנית טלביזיה.
לא היה שם כסף גדול, אבל יכולתי להתפרנס מזה והייתי מרוצה. או לפחות חשבתי שאני מרוצה.
 
לאט לאט הרגשתי איך הסיפוק מהעבודה הולך ונעלם. ראיתי את עמיתיי מתקדמים בפופולאריות ובמשכורות בעוד אני נשארתי תקוע בערך באותו מקום. התגעגעתי לימים שהייתי צעיר מבטיח ושנאתי את עצמי המבוגר והלא מקיים.
 
החלטתי להמציא את עצמי מחדש. נזכרתי בימיי באגודת הסטודנטים והתחלתי לפעול למען האנשים הפשוטים, אלה שלא הצליחו למצוא את עצמם בסבך הביורוקרטי.
קניתי לי שם צנוע כמגן הנדכאים, ובמשך כמה שנים הסתפקתי בכך.
 
אבל שוב הרגשתי תקוע. לא הצלחתי לעזור לאנשים כפי שרציתי. זה היה מתסכל.
אחרי התלבטות רבה החלטתי ללכת לפוליטיקה. אמנם חששתי מקן הצרעות הזה אבל הבנתי שאם אני רוצה לשנות משהו במדינה אני חייב להגיע לכנסת ואם אפשר לממשלה.
 
הצלחתי מעל ומעבר למה שציפיתי. תוך זמן קצר מצאתי את עצמי בתפקיד יו"ר המפלגה וראיתי את עצמי אפילו כמועמד לראשות הממשלה.
אבל הבחירות היו אכזבה גדולה. גיליתי שאני מאוד רחוק מראשות הממשלה ובעצם מכל השפעה אמיתית שהיא.
והכי מעצבן היה שעיתונאי אחר – צעיר ממני ועשיר ממני – הצליח לזכות ביותר מנדטים עם מפלגה שהוא הקים בן רגע.
 
ועכשיו הבחירות האלה שבהן הודחתי מראשות המפלגה... אני שוב מרגיש תקוע.
רציתי לשנות את העולם וכנראה זה כבר לא יקרה. העולם פשוט לא משתף פעולה.
 
הלוואי שהייתה לי מכונת זמן. הייתי חוזר לעבר ומזהיר את עצמי לא ללכת לפוליטיקה.
בעצם הייתי חוזר ל-1985 ותופס את עצמי ביציאה מהפגישה עם הבחור מעיתון אגודת הסטודנטים. הייתי ממליץ לעצמי לשכוח מהעניין הזה של עיתונות ולהתרכז בלימודי מדעי המחשב. בטח הייתי מרגיש פחות תקוע ככה.
 
 
אבל מכונות זמן לא קיימות ואת העבר אי אפשר לשנות – פשוט בגלל שהוא כבר לא קיים. אולי עדיף כך.
 
 
 
והרשומה המומלצת היא – עופות בבריכות הדגים בחוף הכרמל – בבלוג של טואית
 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

80 תגובות

תגיות
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל motior אלא אם צויין אחרת