00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

יומן מסע , בצד השני של התקליט

שרביט האכפתיות

25/11/2013

ביקרתי אצל עופר בבלוג ופגשתי את השרביט הזה,
http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2692748#response

זה עשה לי חשק לחפור בארכיון שלי

ולחפש את הסיפור שקראתי לו בזמנו "היא עשתה לי את היום",

 

היא עשתה לי את היום    2005

 

אני עומדת לי בקופה של הסופר מרקט בצהרי יום, מעמיסה קניות על הדלפק והלובה העייפה שם בקופה מתקתקת,

מאחורי בתור עומדת אישה קשישה שממתינה בסבלנות לתורה עם 2 המלפפונים והאשל ביד,

לובה מדפיסה את הצ'קים שלי ושואלת משהו בקשר לתאריך.. היא ממלמלת "עשרים וחמש" ואני אומרת: אבל היום זה ה 15-

הקשישה מוסיפה אחרי  ואומרת: "ה-25 זה לא היום,"

 

לובה מצטעקת לעברה כנשוכת נחש: " מה את מתערבת זה לא שיחה שלך!!"

הקשישה בשקט אומרת, "ב25 יש לי יום הולדת , אני לא התכוונתי, סליחה”…ומצטנפת לה..
אני מהסה את הקופאית ואומרת," לא קרה כלום.. על מה הכעס?"..ההיא ממלמלת משהו עצבני תחת שפמה וממשיכה עם הקופה, 

הקשישה אומרת לי, "אין דבר היא בטח עייפה, אני לא כועסת, ואז מוסיפה "גם אני עייפה הייתי בזמנהוף היום אבל אין דבר"..

 

אני מפנה מבטי אליה ומבחינה בזוג עיניים טובות ומאירות, סוקרת אותה ביעף ורואה מולי קשישה נעימה.. אני מחייכת אליה

והיא פונה אלי ואומרת, את יודעת? לא נשאר אף אחד, לא אמא לא אבא לא אחים,  כולם הלכו במחנות.

ואני מבחינה בעיניים היפות שלה, הן היו תכולות ומאירות משהו אבל היה שם דוק קל של עצב,,

 

אני אומרת, בניסיון לשעשע אותה: "בטח ימלאו לך 22 בעשרים וחמש לחודש"

היא מחייכת אלי ואומרת: אני לא מתביישת להגיד, ימלאו לי 89!!

וואוו אני אומרת, שוב מזל טוב, בהחלט אין מה להתבייש להפך,

אשרייך שהגעת ואת נראית נפלא!

 

נפרדנו ופניתי עם עגלת הקניות לכיוון המכונית שלי, משהו מהקשישה נשאר בי,

החלטתי שאני חייבת לעשות מעשה, זרקתי את הקניות באוטו וטסתי חזרה לקניון,

נכנסתי לחנות פרחים וקניתי את הורד הכי יפה שראיתי שם, האצתי במוכר שיארוז מהר

וטסתי חזרה לקופה לנסות לאתר אותה.. היא כבר לא היתה שם, נו בטח, היו לה רק 2 דברים.

 

לא ויתרתי עשיתי אחד ועוד אחד והמוח הקרימינלי אמר שהקשישה שכנראה כבר לא נוהגת בעצמה,

משתמשת באוטובוסים, חזרתי למכונית ונסעתי לכיוון התחנות עשיתי סלאלומים בין טורי התחנות

כשמשהו בבטן אמר "אני אמצא אותה" ! הבטן בד"כ צודקת, אכן מצאתי..

היא ישבה על ספסל באחת התחנות, עצרתי   מול התחנה , ניגשתי אליה והושטתי לה את הורד,

"זה ליום ההולדת שלך" אמרתי, עיניה נפקחו והיא אמרה "אבל אין לי היום יום הולדת",

אני יודעת, יש לך ב25 אמרתי,

 

והיא בתימהון "מאיפה את יודעת?????" (הספיקה כנראה לשכוח את פניי)

היינו לפני 5 דקות באותו תור בסופר מרקט אמרתי.. וריגשת אותי.

היא היתה נטולת מילים.. לרגע חששתי שאולי לא נכון לרגש אותה ככה בגילה,

אבל החיוך והעיניים הקורנות הבהירו שטוב עשיתי,

(חוץ מזה  הייתי חייבת, זה בא מהבטן.)

 

ליטפתי את פניה ולחשתי  : שיהיה לך יום הולדת שמח והמון בריאות ואושר!!

וברחתי חזרה לאוטו..(הבכתי את עצמי..)

מרחוק הבטתי בה והבחנתי שהיא אומרת משהו לזר שישב לצידה על הספסל

ומצביעה על הורד.. בטח אמרה לו שעוד לא פסו משוגעים מארץ

כי אחרת  איך מסבירים זר מוחלט שקונה לך ורד ליומולדת וגם רודף אחריך כדי לתת

לך, כך סתם משום מקום..

 

אז זהו שלא מסבירים

זה מסוג הדברים שהבטן לוחשת "עשי" ואני עושה..

בלי הסבר.

 

אבל לי עצמי נפרש מן חיוך אידיוטי על הפרצוף וחשבתי לעצמי, "היא עשתה לי את היום"

 

אין לי מושג מי היא,

ואני רק מייחלת בתוכי שיש לה איזו נפש קרובה לחלוק אתה את החוויה

פרט לזר ההוא מהספסל בתחנה.. ובאמת מאחלת לה המון כל טוב...

 

(סיפור אמיתי מ2005)

 

 

זהו, חודש וחצי בערך לא כתבתי והשרביט הזה עשה לי חשק
אז חזרתי.

שבוע טוב עולם.

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

29 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פ נ ל ו פ ה אלא אם צויין אחרת