00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

טיולים בטבע

על פתיליות ונפט

רשומה זו היתה אמורה לעסוק במוכר הנפט בלבד שהיווה את אחת האטרקציות המרכזיות בחיי היום יום העירוניים שלנו, אולם לאחר שקראתי את התגובות בבלוגה של חברתנו ליאור נוכחתי שאנשים רבים כיום אינם מודעים לעובדה שנפט שימש לא רק למטרת חימום אלא בעיקר למטרות בישול החלטתי להקדיש רשומה זו לכל הסיפור העומד מאחורי הנפט.

לפני שאגיע אל מוכר הנפט מן הראוי לתאר את השימוש בנפט. ובכן בתקופה ההיא יצא פטנט חדש לשוק – פתילייה שנראתה כגוש מתכת עגול מצופה באמייל. בחלקה התחתון היה בנוי מיכל לאיחסון הנפט, במרכזה היה גליל פח ובתוכו פתיל כשלידו כפתור להגברת או הנמכת האש ולראשו היה מעין גריל שעליו היו מניחים את הסיר והמזון לבישול. הפטנט תפש תאוצה ונרכש מיידית על ידי כל משפחה, ככלות הכל זה היה שדרוג גדול מבישול על מדורה קטנה.

 

אני זוכר איך הוזהרנו פעם אחרי פעם לבל נתקרב אל ה"פטנט" הזה מחשש לשריפה והיינו חוזים בו ממרחק מה, תמיד הייתי סקרן לדעת כיצד הוא פועל ולאחר שהפתילייה התקררה הסביר לי אבי את דרך פעולתה והבנתי מדוע לא כל כך רצוי שנתקרב אליה ונשחק איתה. מספר שריפות בשכונה רק המחישו לי מה קורה כשלא נזהרים איתה.

הפתילייה עבדה על נפט וכשאימי היתה מבשלת עליה תמיד היה צורך לפתוח את החלונות בבית משום שהכל הסריח מנפט וכעבור כמה דקות הסרחון חלף.

 

    

בחלוף הזמן השתכללה הפתילייה במודל חדיש יותר שלא הסריח את השטח כמו קודמו והיה קל יותר בהפעלתו. הוא היה פחות מסורבל ויותר בטוח. כמובן שכולם מיהרו להשתדרג במוצר החדש עוד במיוחד כשהוא יוצר גם בצבעים שונים. לנו היתה פתילייה אדומה, לשכנינו היתה ירוקה. חושבני שהיתה זו הפעם הראשונה אז שהתחילו לייצר בארץ מכשירים בצבעים שונים.

"אה, איזה יופי!" היינו מתלהבים ממראם הצבעוני.

וכמובן שהחלו התגרויות בין הילדים,

"לנו יש צבע כזה!, והוא יותר יפה משלכם!" זה בערך היה הכיוון.

 

מלבד הפתיליות יצא גם פטנט חדש לשוק – תנור "פיירסייט" שהיה מחמם את החדר בחורף כשבחוץ היה קר מאד, וגם הוא כמובן עבד על.... נפט. היינו ממלאים את המיכל מאחור בנפט שהיה מספיק לערב, מדליקים את הפתיל מקדימה והחדר היה מתחמם. גם כאן נידרשה זהירות רבה בהפעלתו והמלאכה בוצעה על ידי אבי בלבד.

 

    

ולאחר ההקדמה הקצרה אני מגיע אל מוכר הנפט השכונתי שאצלנו היו שניים כאלה, אדון פונט ואדון ברצקי. שתי דמויות חביבות שכולם בשכונה הכירו וחיבבו. הם היו מסתובבים עם מיכליתם הרתומה לסוס בשכונה כל בוקר בסביבות עשר כשהם מצלצלים בפעמון גדול ומבשרים על בואם.

"גלינג. גלינג" היה הפעמון מצלצל ליד ביתינו.  מיד היינו יורדים ומסתדרים בטור לקניית הנפט. לאדון פונט היה מיכל בגודל של ליטר אליו היה שופך את הנפט מהמיכלית הרתומה שלו ולאחר מכן שופך אותו למיכלים שלנו. בדרך כלל היינו קונים ממנו ליטר נפט שהיה מספיק לבישול וחימום ליומיים שלושה ושילמנו אז חמישה גרוש עבורו (בזמנים שבגרוש היה חור). אני זוכר שתמיד אהבתי לעמוד ליד סוסו שלצווארו היתה קשורה שקית בד מיוחדת ובה תערובת ותירס אותה היה לועס בשקיקה.

אדון ברצקי לעומתו היה מסתובב עם סוסו ומיכליתו באזורים נרחבים יותר בעיר והייתי פוגש אותו לפעמים עשרה רחובות רחוק יותר מביתינו.

תמיד כשהיה רואה אותי היה מנפנף בידו לשלום ושואל: "מה שלומך ילד?"

"טוב תודה" הייתי עונה לו והולך אחרי מיכליתו זמן מה.

"רק תזהר, כי הסוסה נוהגת לעצור בפתאומיות:" היה מתריע.

"בסדר אדון ברצקי, אזהר" והמשכתי ללכת אחריו כשאני חושב לעצמי ממה הוא כל כך חושש הלא לא הייתי צמוד למיכלית.

יום אחד הוא אף הזמין אותי לחצרו והראה לי איך הוא רותם את הסוסה למיכלית. עבורי זו היתה הצגה מעניינת וחוויה נפלאה. הגעתי הביתה נלהב וסיפרתי את החוויה שחוויתי להורי.

אמא שלי מייד קפצה "רק שלא תתקרב יותר מידי לסוסה" אמרה בקולה המבוהל.

:אל תדאגי אמא, אני מאד זהיר וחוץ מזה אדון ברצקי לא מרשה לי להתקרב יותר מידי אליה" עניתי. 

ואז נרגעה.

למותר לציין שהפכתי למבקר קבוע אצל אדון ברצקי שגר ממש בשכנות ויום אחד הוא אף לימד אותי כיצד להאכיל אותה. הסוסה התרגלה אלי ואף הרשתה לי ללטף את אפה החלק. בהמשך נסעתי איתו לראות היכן הוא ממלא את המיכלית בנפט ואף עזרתי לו כשהאכלתי את הסוסה בזמן שהוא מילא את המיכלית. העובדים בתחנה חשבו שאני בנו והיו אומרחים לו:

:אה, אדון ברצקי, אתה מלמד את בנך את רזי העבודה"

"לא, זה בנו של השכן שרצה לנסוע איתי ולראות איך אני ממלא את המיכלית" ענה.

חוויות רבות עברתי עם אדון ברצקי עד לפרישתו מהמקצוע שמאד ציערה אותי כי הוא היה עבורי מורה נהדר ולמדתי ממנו הרבה על החיים.

 

 

 

 

היום מי זוכר את מוכרי הנפט השכונתיים? סיפורם הפך כבר מזמן להיסטורייה רבת שנים. חימום ובישול נערכים תוך שימוש בגז ובעזרת הטכנולוגייה המשוכללת גם גז יחלוף מהעולם. במיוחד עם התפתחות עידן הסולאר. מעניין אותי מה היתה תגובתו של אדון ברצקי לנוכח הטכנולוגה המתקדת היום.

 

 

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

40 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אבי דרורי אלא אם צויין אחרת