00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

רשימות לא חשובות על קולנוע

#8 הופעות מזמרות – לייזה מינלי ב"קברט", קטרין זיטה ג'ונס ב"שיקגו"

כל אחד יודע שמשחק נשפט שונה בקולנוע ובתיאטרון. הקולנוע נשען יותר על הבעות פנים וחיבור עם המצלמה, בעוד שבתיאטרון צריך להקפיד על דיקציה נורמלית ושפת גוף, על מנת שגם אנשים בשורה 37 יוכלו להבין מה קורה. אבל יש מקום אחד שבו התיאטרון והקולנוע נפגשים סביב אותו סגנון – מחזות זמר.

מחזות זמר בקולנוע הוא ז'אנר שידע עליות ומורדות. אחרי תקופה מוצלחת מתחילת הקולנוע המדבר ועד תחילת שנות ה70. אך לאחר בוב פוסי, מחזות הזמר נדחקו מתודעת הציבור ופרט לדוגמאות בודדות היה ז'אנר מת עד לתחייתו בשנות ה2000, כאשר מולאן רוז' החייה אותו בצורה יוצאת דופן והוביל את הדרך לזכייתו של שיקגו שנה לאחר כך. הז'אנר כמעט כולו נמצא בשפה האנגלית ונחשב בכלליות לז'אנר נשי, למרות שיש מספיק דוגמאות למחזות זמר שהם סרטים אדירים ששינו את הקולנוע או סתם סרטים חתרניים שמטפלים בנושאים לא קלים, עדיין המחשבה המובילה לגביהם זה סרטים שמתאימים בעיקר לילדים או לנשים ( או להומואים).

הבעיה העיקרית של הז'אנר אצל רוב האנשים היא האבסורד שבו: מה זה הדבר הזה שאדם פתאום מתחיל לשיר במקום לדבר?  ואכן, בהמון מחזות זמר, קשה שלא לגחך כאשר לפתע פוצחים בהכרזת אהבה מוזיקלית מתואמת היטב. חלק ממחזות הזמר מודעים היטב לגיחוך ובהתאם מספרים סיפורים מגוחכים שיתאימו להנחת המוצא המשונה ( חנות קטנה ומטריפה, שגעון המריחאונה: המחזמר, מופע האימים של רוקי) אך הפתרונות של קברט ושיקגו, לטעמי, יותר מעניינים. בקברט, השירים הם בכלל חלק ממופעים שונים שהדמויות מעלות. חלק מהשירים יותר קשורים לעלילה ישירות וחלק פחות, אך בשום שלב הדמויות לא שרות במקום לדבר. בשיקגו הפתרון אחר- השירים מייצגים את העולם הפנימי של רוקסי הארט, ולרוב במהלכם מוצגת סצנה מקבילה, שמתרחשת בעולם האמיתי שהשיר משקף אותה, בין אם בצורה ישירה או בצורה ניגודית.

ובחזרה לנקודה הראשית, המשחק במחזות הזמר הקלאסיים תמיד מוקצן. הרי,  איך אפשר להיות מופנם או שקט כאשר אתה שר את אהבתך/מפלתך? בשנייה שהדמות שלך מתנהגת בצורה כזאת, זה משפיע על כל שאר הדברים שסובבים את הדמות שלך. אך במחזות זמר כמו קברט ושיקגו לפתע מגיע ניגוד – השירים מוחצנים כמה שיותר אך נוספות אליהם סצינות מהעולם האמיתי והמתון , שבו השחקנים צריכים לשלב בין סגנונות המשחק הזה באותו הסרט.

אצל לייזה מינלי הניגוד אפילו יותר מעניין, מכיוון שאפשר לחשוב בקלות שהוא לא קיים. דמותה  היא דמות מוחצנת שמדברת בקול ומתנהגת בפזיזות ומדלגת בין מאהבים בסגנון חיים פרוע. אך המשחק שלה של מנלי מראה שתמיד ישנה דמות רגישה שההתנהגות המוחצנת שלה עובדת כמנגנון הגנה. בנוסף, כדאי לציין שגם המוחצנות שלה אינה משהו אחיד. ההתנהגות של מינלי בעלייה ובירידה היא שונה לחלוטין ומעוגנת בדמות מסובכת שמינלי מוציאה ממנה את המיטב. בנוסף לכל זה, לשיר ולרקוד בחינניות ובעוצמה שהיא עושה זה לא איזה עבודה קלה בכלל.

אך עם אצל מינלי יש לדמות יחסים מורכבים עם השירה והריקוד, כאשר היא שואפת להגיע בחיים שלה למצב שבו היא בסנכרון עם המצב שלה על הבמה, הרי שדמותה של קתרין זיטה ג'ונס בשיקגו כבר נמצאת שם.

דמותה של קתרין זיטה ג'ונס היא דיוות במה שחיה את חיה כאילו הן מופע גדול. אין לה רגשות קטנים או מחוות קטנות - ויש לה רצון אחד ויחיד והוא לחזור לבמה בהקדם.  אם לדמות של מנלי יש מחשבות עמוקות ועומק אנושי, דמותה של ג'ונס שטוחה ונצלנית ודווקא השטחיות היא שמבליטה את דמותה.  הופעתה בסרט קצרה, והיא לא עוברת מסע רגשי או מחשבתי ונשארת בדיוק כמו שהיא – אך הופעתה כל כך טובה ומלאה בכריזמה שזה בכלל לא משנה. האדישות שלה לזולת כל עוד הוא לא מקדם את מטרתה מציבה אותה גם כנבלית , גם כמושא הערצה של הגיבורה וגם כשותפה, ללא כל שינוי בדמותה, וזה עובר חלק ובצורה נהדרת.

ואם זה לא מספיק, היא גם מעולה בתפקיד אחותה המנוחה (כפי שהיא מדגימה היטב בשיר " I simply cannot do it alone".) 

מה שבעיקר נהדר בהופעות האלה הוא הקו הדק שיש להן בין המוקצן למופנם - קו שקשה להליכה והמון הופעות, גם נהדרות, נופלות בו במחזות זמר. אן האתאווי הייתה נהדרת בזמן הקצר שלה בעלובי החיים, אך דמותה הייתה כמעט גרוטסקית ומגוחכת בכמה שהיא סבלה והתגובות שלה למה שקורה סביבה. יואן מקרוגר היה סופר מופנם נהדר, אך כתור פרפומר קורע במות הוא לא שר שום שיר שנחרט בזכרון במולן רוז'. אך גם זיטה ג'ונס וגם מינלי הצליחו ליצור דמויות אמיתיות נהדרות וגם לדפוק הופעה בשירים שלהם.  

הופעות ראויות לציון במחזות זמר אחרים: רון מודי ב"אוליבר!", רוי שניידר ב"כל הג'אז הזה", ג'ון סי. ריילי ב"שיקגו", ויל פרל ב"המפיקים- המחזמר", ג'ין האגן ב"שיר אשיר בגשם" ( ועוד כמה שעליהם אדון בנפרד בהמשך)  

הופעות ראויות לציון של לייזה מינלי: ( לא ראיתי מספיק, יעודכן אם אראה)

הופעות ראויות לציון של קתרין זיטה ג'ונס: אין ממש, או לפחות, לא ממש שראיתי. 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל NeverMinds אלא אם צויין אחרת