55
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סימן קריאה!

פוליטיקה, מוזיקה, לשון עברית

צו פרסום

צו פרסום

צווי איסור הפרסום בימינו איבדו מערכם ואינם עוד רלוונטיים כבעבר. אין עוד טעם להוציא צווי איסור פרסום שמישהו יפר עוד באותו יום. ומישהו יפר. בוודאות.

במה דברים אמורים?

צו איסור פרסום נועד במקורו לסייע למשטרה בחקירת פשעים ועבֵרות שונות. הצו יוצא במטרה למנוע פגיעה בחקירה ושיבושה. ואולם מה שהיה רלוונטי עד לפני כחמש שנים הפך למיותר ומגוחך בימינו.

אנחנו חיים בעידן טכנולוגי מפותח המשתכלל תדיר. בעידן כזה שבו הרשתות החברתיות שולטות והפייסבוק הפך לעיקר החיים ; בעידן כזה שלכל אחד יש אייפון, טאבלט ואייפד ; בעידן כזה שכל אחד מחובר ליישומון וואץ אפ - בעידן כזה אין כל ערך וטעם לאסור פרסום וּודאי שלא להוציא צו איסור פרסום.

בתקופתנו הכול פתוח, הכול פרוץ, חופש הביטוי חוגג ואין גבולות, איש הישר בעיניו יפרסם. לכן להוציא צו איסור פרסום בדור כזה כמוהו כמעשה בת יענה: הטמנת ראש בחול. כך יוצא שבעוד שאמצעי התקשורת המסורתיים (רדיו וטלוויזיה) נמנעים מפרסום שמות החשודים ומצייתים לצווי איסור הפרסום, כל העם כבר שמע, קרא, וצפה בחשודים במרשתת האינטרנט ויודע את כל הסיפור לפרטי פרטיו. וממש לא צריך את הבלוגר עמרי חיון לשם כך. 

אתן דוגמה: נניח שהמשטרה מוציאה צו איסור פרסום על פרסום שמו של חשוד ברצח. התקשורת המסורתית מדווחת רק את מה שמותר לפי הצו, מצלילה את פניו של החשוד, מעוותת את קולו ואינה מפרסמת את שמו. ואז קרוב משפחתו של החשוד שזועם על המשטרה שחוקרת את קרובו - מפרסם מיצב (סטטוס) בפייסבוק או כותב על כך בבלוג שלו, ו... כמו אש בשדה קוצים הידיעה מתפשטת ותוך שעות כל העם יודע במי מדובר ואת כל פרטי החקירה. העם יודע, ובתקשורת ממשיכים להסתיר את פני החשוד. מגוחך או לא מגוחך?

כך קרה גם במקרה האסיר איקס. כל העולם ידע מזמן על הפרשה ורק בארץ הוטל צו איסור פרסום, שהופר במהרה מהסיבה הפשוטה שאי אפשר למנוע מהישראלים מידע שכל העולם שותף לו, פשוט אי אפשר.

ובמקרה דנן, כולם כבר יודעים מזמן באילו שני זמרים המדובר, כולם יודעים מיהו קרוב משפחתו של "הזמר המפורסם" שלגביו יש חשדות כבדים יותר, ואפילו אותו "זמר מפורסם" הגיב על הדברים בדף הפייסבוק שלו  - ורק בתקשורת המסורתית "מעלימים" מאתנו את המידע.

בכלל, המקרה הזה מוזר ביותר: במשך כשלושה חודשים ביצעה המשטרה חקירה סמויה נגד שני הזמרים ואיש לא ידע מזה. ברגע שהחליטו שם במשטרה להוציא צו איסור פרסום - לפתע כל המדינה יודעת הכול לפרטי פרטים. וכל כך למה? פסיכולוגיה פשוטה: ברגע שאוסרים עליך לפרסם משהו אז מתעורר בך הדחף דווקא לפרסמו, להדליף מידע. כל עוד לא אסרו אז ברור שלא תדליף, מרגע שאסרו היצר גובר ויש הדלפה. אז במקום להוציא צו איסור פרסום שיופר עוד באותו יום, פשוט הַמשיכו בחקירה הסמויה שלכם בשקט ובהיחבא, וכשיהיה לכם מה לספר - ספרו לנו, לא עדיף?

עוד דבר מגוחך בכל הפרשה הזאת: שני החשודים המרכזיים בפרשה טרם נעצרו, טרם נחקרו והם חיים חיים נורמליים, מופיעים בטלוויזיה כשופטים בתכנית ריאליטי, והכול טוב ויפה.

סוף דבר 

בעידן שאנו חיים בו כיום אין עוד טעם בצווי איסור פרסום. אין אפשרות לפקח על כל מיצב שמישהו מעלה בפייסבוק או על כל רשומה שמישהו מעלה בבלוג שלו. לכן עדיף שהמשטרה תעשה את שלה: תחקור בחשאי, תעצור, תוודא פרטים ותצליב פרטי מידע ובעיקר תדאג ששום מידע לא יודלף ממנה - ורק כשיהיה לה מה לספר ומה לדווח - שתספר ותדווח, אבל בבקשה, הַפסיקו להוציא צווי איסור פרסום מיותרים, לא יעילים ומגוחכים למדיי.  

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

13 תגובות

הכי מעודכן
המאמרים הנצפים
המאמרים המוגבים
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל לשונאי10 אלא אם צויין אחרת