00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מדינה בחשיכה הפכה לשמחה

מדינה בחשיכה

מעורר מחשבות, רב, זמר, צו איסור פרסום

18/11/2013


   הנושא האקטואלי המסעיר את המדינה הוא הנושא המסתתר לכאורה מאחורי צו איסור פרסום.
ישנו נושא אקטואלי נוסף המדובר ולדעתי חשוב לאין ערוך מבחינת ערכו המשפטי-חברתי, - הוא הועבר רחוק מסדר היום התקשורתי.
שני הנושאים האלה מזכירים לי את אחד המשפטים שנכתבו בערך לפני כשנתיים על ידי אדם שאני מאוד מעריך והמשפט הזה מאז נחרט בזכרוני בגלל ערכו
המוסרי כי בכמה מילים האדם הזה אסף אליהן את כל מה שחרא במדינה שלנו, לא נגעתי, הנה ציטוט דבריו,
" - לא מאמין בשרידותה של המדינה לאורך זמן. ממש כך. אז עבורי זה עניין מהותי, של לנסות ולבסס חיים במקום אחר, למרות המחיר התרבותי, ואולי המשפחתי".
   נכון, יש מרחק גדול בין שני הנושאים הראשונים למשפט המצוטט כאן ואני בטוח שאם כותבו יבקר כאן יזכר בו אבל איני רוצה לחשוף את הכותב דאז, אני באמת
חושב שרב המרחק בין הקורה כאן להחלטה שלו אבל יחד עם זאת גם אני לא פעם חשבתי וחושב על החלום/סיוט לעזוב את הכל פה לכל הרוחות ולמצוא מקום בו
מוסר ואמות מידה של ערכים הוא לא פנטזיה.
   רבים שצוטטו אחרי מותם כאלה שבנו את המדינה, השקיעו את כל חייהם לשמירה על ביטחונה, אני קורא להם מלח הארץ ללא כל מרכאות והם אמרו דברים קשים
ביותר בבגרותם כמו "לא למדינה הזו ציפיתי". כמה עצוב.
גם אני שאיני ילד הרואה איך סביבי כמעט כולם ואם לא כולם אז יותר מדי צופים יום יום בתוכניות הבידור והריאליטי על כל סוגיהם וכבר דקה אחרי זה כל התקשורת
הכתובה והמדוברת על כל גווניה כבר מנתחים/מבקרים את שראו ושמעו. לא יודע, 
בלשון המעטה בעיני כל האווירה הזו נראית הזויה.
  הכל מותר, הכל לגיטימי, אין מעצורים, אין גבולות, הכל סחיר.
אדם זכאי עד להוכחת אשמתו
  מה פתאום?
    האדם אשם עד שלא הוכח אחרת !!!

אז מה אם יש צו איסור פרסום, אנחנו נדון בנושא מבלי לפרסם את שמו, רק נביע את דעתו על מה שאולי עשה, עם מי עשה, נראיין את כל הסובבים אותו,...
צו איסור פרסום, הצחקתם אותי, למה לא להרוג אותו עכשיו? למה להמתין? נתלה אותו על העץ הכי קרוב, בכלל לא חשוב אם היה או לא, אם אשם או לא, נתלה אותו
כי אנחנו אוהבים לראות אנשים תלויים מפרפרים לפני מותם בעיקר אם זה לא אנחנו

   בפרסומות משתמשים בדוגמניות בנות חמש, מראים גופות נשים המפרסמות גבינות חלב ומילקי, מול המפרסמים ועורכי תוכניות הריאליטי כבר לא עומד אף מנגנון
בקרה וצנזורה. רגולטורים כאלה ואחרים מסתובבים "מיואשים".
גורמים הזויים הצליחו לשכנע אותנו שהם כבר לא דרושים, אז מי ישמור על החברה? בעצם אף אחד כי החברה עצמה לא רוצה שישמרו עליה.
איך הזכות לחופש הביטוי גבר אצלנו על תוכן פוגעני
? איך בית המשפט בסופו של יום נותן לגיטימציה להדרדרות החברתית-מוסרית? 
יש לי שאלה פשוטה מאוד, מה בעצם ההבדל בין אותו מציצן שהיה נע בלילות ברחוב ונצמד לחלונות הבתים כדי לראות את המתרחש בהם לבין תוכנית כמו האח
הגדול שם התקינו מצלמות אפילו במקומות הכי אינטימיים הקיימים?
מה ההבדל בינו הסוטה הקטן והאומלל לבין צפיה בתוכנית כמו מעושרות, האח הגדול או הרווק?
גורמי התוכן השולטים בחיינו המירו את אותו חלון הצצה לתוכנית שלמה!!!
אתה היום כבר לא צריך ללבוש עליך מעיל חם ולהסתובב ברחובות ולחפש חלון, אתה יושב בסלון ביתך לבוש בגופיה ותחתון ותמורת 300 שקל מזפזף בין הערוצים
ומציץ לחייהם של אלפי אנשים והכל חוקי ומוסרי. אנחנו חיים בסביבה תקשורתית שבה הכל מותר, אין מעצורים, אין סייגים. אז מה הפלא שמתרחשים בחיים
האמיתיים דברים הדומים למה שכולנו רואים ושומעים? מה כבר ההבדל?

 KeyMan כתב פוסט מצוין לפני כמה ימים שבין היתר כתב שם (נותן קצת תמיכה שאני כנראה לא לבד)
"... מאבדים צלם אנוש, עוברים על הדברים הבסיסיים ביותר של קיום האדם.
ערכים שכאלו צריכים להיות ברורים לכל אחד.
מאז המצאת הסלולרי עם מצלמה, נראה כי איבדנו הרבה מאוד ערכים.
אני מדבר על ערכים בסיסיים, כיבוד אדם וחברו, לשון הרע, הלבנת פנים ברבים, כיבוד הורים ועוד דברים 
פונדמנטליסטיים, שכולם נעוצים בחינוך ובהפעלת השכל הישר.
אם לוקחים את מה שכתבתי למעלה ומוסיפים לזה את הכבוד למדינה, לצבא, למדים
יחד עם בושה, צניעות, ודרך ארץ.."

יש עוד בעיה שאני רואה, אני ובני דורי עדיין יש לנו פרספקטיבה של העבר המתון והמוסרי אבל כל הצעירים של היום כבר נולדו לאמות המידה הקיימות, הם בכלל
לא מכירים עולם אחר, הם חיים מזמן בעולם שבו כמעט הכל מותר. (והמילה "כמעט" היא לא בדיוק במקום כאן כי אין להם בכלל מושג מהו ה-"כמעט").
בינתיים דבר אחד וודאי, חייהם של כמה זמרים כבר השתנו לגמרי, לא משנה מה יתברר בעוד חודש. הם כבר במקום אחר.
    - ואנחנו נעבור לקורבנות הבאים של תוכניות הבידור וערוצי החדשות. יש להם עוד הרבה "חלונות" להציף אותנו במציצנות לחייהם של זרים.

  ועכשיו נעבור לפרסומות ..

אגב, אותו נושא שני שהזכרתי בתחילת הפוסט הוא מעצרו של הרב החשוד באיומים וסחיטה על רקע הבחירות בעירו.
נושא זה אמור להיות הרבה יותר חשוב לכולנו, הנושא מתייחס לאחד מעמודי התווך של חברה דמוקרטית, הזכות לבחור ולהיבחר, ללא שחיתות, ללא פחד ואיומים, 
אבל את מי זה מעניין כאן? 

   גם הפוסט הזה, את מי זה כבר יכול לעניין, אני מרגיש כמו אותו שופט בשער הצועק אתם משוגעים, הולכים לאבדון, תעצרו את הטירוף והעוברים והשבים
חולפים לידו ובינם לבין עצמם אומרים בליבם "מסכן, איבד את השפיות.. חבל אולי הייתי צריך לזרוק לעברו שקל .. "

אז לפחות לפני שאתם עוזבים בכל זאת תזרקו איזה שהוא שקל לכיווני?


ובנימה אופטימית זו(אני ממתין לשקל . .)אני שולח אליכם ברכה קטנה
    שיהיה לכם יום מקסים




היכנסו לשתי כתבות רציניות ורק הציצו לתחתיתן, איך בכוח האתר מנסה לעניין את הקורא לכיוון של ריאליטי ומציצנות
אתם מבינים, "כאילו דרך אגב," מנסים לפתות את הקורא לגלוש למקומות שבכלל לא התעניין.
שבעה פילים נדרסו ע"י רכבת בהודו
אמא היפופוטם מנסה להציל את גוריה

.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

51 תגובות

השנטי
אנא בכוח

  

לזכר אלו שהיו ואינם
לזכר הבלוגרים זכרונם לברכה

בן ציון תמרי(בני)
כז' שבט התשע"ב 20/02/12

גיטה שצמן-יפה
כג' אדר התשע"ב 17/03/12

ציפי מעיין
טו' אדר ב' התשס"ח 22/03/08

חיה קרפ-צור
ו' סיון התשע"א 19/05/10

אילנה קורן
יז' סיון התשע"א 19/06/11

יוסי לייבמן
ט' תמוז התשע"א 11/07/11

רובן זמיר
ט' אב התשס"ט 30/07/09

אנדרי ברודנר
ט' אב התשס"ו 03/08/06

ענת מרק-קוגמן
כה' אב התשס"ח 26/08/08

גוגי ליפשיץ
ד' תשרי התשס"ט 03/10/08

יהושע צימבלר
ג' כסלו התשע"ב 29/11/11

הדר גרד
ידיד יקר
יב' טבת התשע"א 19/12/10

לזכרם



אילנה קורן ז"ל 19/6/2011

הדר גרד ז"ל 19/12/2010

חיה קרפ-צור ז"ל 19/5/2010

יהודית פילי ז"ל 23/12/2012

ענת מרק קוגמן ז"ל 26/8/2008

לייבה רחמן ז"ל
22/11/1962-25/10/2001
ח' חשון ה'תשס"ב

בני פלד ז"ל 13/7/2002

תפסיקי לשתוק
הרשומות החשובות לי
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שמואל אייל אלא אם צויין אחרת