00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

רשימות לא חשובות על קולנוע

#1 הופעות הדיבוב הטובות ביותר: רובין ויליאמס ב"אלאדין", אנטוניו בנדרס ב"שרק 2", "החתול של שרק"

12/11/2013

 

כיום, כשיוצא סרט חדש באולפן אנימציה זה נהיה חלק מהפולחן שבין המדובבים נמצאים מפורסמים. הפולחן הזה חסר תועלת לרוב - המדובבים לא מצליחים להשאיר את חותמם על הדמות מכיוון שהיא נשלטת הרבה יותר על פי האנימציה ובכך לא מגדילים את כוחם ופירסומם, והקהל לא הולך לסרט אנימציה על פי המדובבים שלו אז האולפנים לא רואים מזה כסף. נראה כאילו העניין היחיד שמניע את העניין הזה זה כוח האינרציה והתקווה שאיזה שהוא סרט כן ישבור את הסטיגמה הזאת. אבל מתי האולפנים החליטו שזה בכלל משתלם העניין הזה? הרי המשכורות של השחקנים האלה גבוהות. למה להשקיע כל כך הרבה עם אפשר להביא פשוט שחקנים אלמונים שיעשו את המלאכה באותה רמה, אם לא ברמה יותר טובה?

אני מניח שהתשובה מורכבת אבל מרכיב אחד חשוב שלה גלום בהצלחה של אלאדין, ובפרט בהופעה הקולית המסחררת של רובין ויליאמס כתור הג'יני. לפני הופעתו של רובין ויליאמס קשה למצוא המון סלבריטאים בתפקידי דיבוב, ובטח לא כאלה מאוד מוצלחים. כן, ברט ריינלודס דיבב ב"גן עדן לכלבים" וניתן למצוא בתפקידים משניים שחקנים מוערכים כמו ג'יימס סטוארט, ג'ון קליז ( פייבל במערב הפרוע) אנג'לה לנסברי (היפה והחיה), ואורסון וולס ( רובוטריקים: הסרט) אבל התפקידים האלה לא נחשבו לזכותם של השחקנים הללו. לא כמו שג'יני נחרט עבור רובין ויליאמס, שהיה כוכב גדול באותה תקופה (שנה אחרי המועמדות השלישית שלו בארבע שנים לאוסקר) שבהחלט לא היה צריך כסף קל עבור עבודת דיבוב. ( לפי הסיפור, רובין ויליאמס בכלל לא רצה שאנשים ידעו שהוא מופיע בסרט. אבל דיסני החליטו באדיבות לשים עליו פס ושמו את שמו במודעות הפרסום בכל מקרה. ) לאחר ההצלחה של ויליאמס , מפורסמים התחילו לצוץ בקביעות בכל סרטי האנימציה שיצאו - מת'יו ברודריק וג'רמי איירונס הם רק קצה הרשימה שפתחה את רשימת הדיבוב המפוארת של "מלך האריות" וטום הנקס וטים אלן גם הם תרמו את קולם ל"צעצוע של סיפור" ומאז המעמד התקבע - אין סרט אנימציה מצליח בלי לפחות מפורסם אחד. ( כאשר החריגה היחידה היו שני הסרטים של פיקסאר "וולי-אי" ו"למעלה" , למרות שגם שם יש עדיין כוכבים מוכרים אם כי במידה פחותה או בתפקידים משניים)

 

אז מה בעצם היה בהופעה של ויליאמס ששינתה את חוקי המשחק? ראשית כל, היא נהדרת. הדמות של ג'יני היא כל היתרונות של סגנון הסטנד-אפ של רובין ויליאמס בלי החסרונות. הג'יני הוא מכונת בדיחות שלא מפסיקה לדהור ואין לו סיבה לעצור והוא גם כנראה לא יודע איך. המונולוגים חסרי המעצורים של רובין ויליאמס נעים בין צעקות לחיקויים לקולות מצחיקים לבין טירוף מוחלט. אך ההומור לא בולע את הדמות, והג'יני הוא בהחלט דמות - ויליאמס יודע מתי לעצור ולתת לצופים לזהות את האופי של הג'יני - הוא חבר נאמן שדואג לחברים שלו שבילה עידנים כלוא בתוך מנורה ורק רוצה לצאת לחופשי. בינו לבין אלאדין יש מערכת יחסים אמיתית של חברים שמועמדת למבחן וכאשר הג'יני מרגיש פגוע, ויליאמס יודע לעצור עם הבדיחות, או לפחות לכוון אותן כך שהצופים ירגישו את העוקץ מאחוריהם.

כפיים שיגעון שמח כמפארי

ומעבר לכך שויליאמס בנה דמות נהדרת, אי ניתן להפריד את הקול מהאנימציה. אפשר לדמיין שחקנים אחרים מדבבים את אלאדין, יסמין או ג'פאר אבל בתפקיד הג'יני בלתי אפשרי לראות מישהו שיעמוד בקצב שרובין ויליאמס עשה. ( ואכן כאשר ויליאמס לא חזר לסרט ההמשך, הורגש חסרונו). ויליאמס היה הכרחי וההצלחה של הסרט בהחלט נעזרה בהופעה המשובחת שלו ופתחה את הדלת לאלפי שחקנים שניסו את כוחם בדיבוב בהצלחה כזאת או אחרת.

אי אפשר להתעקב על כולם, אבל  רשימה חלקית  של שחקנים שהשאירו חותם והיו נהדרים: ג'יימס וודס בתפקיד הדס, שהכניס את הציניות שלו לתוך הדמות בצורה בלתי ניתנת להפרדה. אלן דג'נרס עם הקול המתוק שהפיקה גם הומור בדמותה של דורי, אבל גם מגוון רגשות שנדיר למצוא בסרטי אנימציה. כריסטופר פלאמר שמכניס הומור וחן בקריינות הנפלאה שלו ב"כלבתי טוליפ" . הצמד הקומי עם הדינימיקה והדיאלוגים שמצחיקים אותי כל פעם, קרונק (פטריק ורבטון) ואיזמה (איריתה קיט) ב"הקיסר נפל על הראש", אלן טודיק בתפקיד "מלך הממתקים" בראלף ההורס היה בניגוד לרוב השחקנים בלתי ניתן לזיהוי ורק משובח יותר בגלל זה. ובאותה נשימה להתנצל בפני כל המדובבים והמדובבות היפנים והיפניות שאני בטוח שעושים עבודה משובחת של דיבוב ורגשות רק שאין לי מושג מה הם אומרים אז זה קצת נאבד בדרך אלי.

אבל רק תפקיד אחד מאז ויליאמס הצליח לשחזר הופעה שהפכה לתופעה - אנתוניו בנדרס כתור החתול במגפיים ב"שרק 2".

"שרק" היא סידרת הסרטים שהפכה את דרימוורקס לחברת האנימציה שמוזכרת תמיד נשימה אחרי פיקסאר. "עבודת נמלים" הקודם שלהם לא ממש הלהיב את ההמונים ( למרות היותו מפוצץ בסלבריטאים ) ורק עם שרק, סרט חצוף שבעט בנאיביות הדיסנית ,באגדות הילדים ובמושג אהבה הם הצליחו להשיג להיט ענק - כלכלית וביקורתית. כמובן שהיה בלתי נמנע שיבואו המשכים שיחריבו את המורשת של הסרט הראשון, ואחת ההחלטות שבאה עם כל סרט הייתה להגדיל את מספר המדובבים המפורסמים. עם בראשון הסתפקו במייק מאיירס, אדי מרפי, קמרון דיאז וג'ון ליתגו בכל סרט נוספו עוד מפורסמים להופעות אורח/משניות. רובם ככולם תפקידים זניחים שהשימוש היחידי במדובבים היה להכניס כמה בדיחות על חשבון המדובב במקרה הטוב, ולחלוטין לא נחוץ במקרה הרע, אך אחד מכל התוספות האלה בלט מעל כולם - אנתוניו בנדרס בתפקידו כחתול מגפיים.

החתול במגפיים בפירוש של בנדרס הוא נוכל חמקמק מניפולטור ע ם סקס אפיל, שכאשר נפגש עם שרק מחליט לעזור למטרתו. גם כאן ההופעה בלתי מופרדת מהשחקן. הופעותיו של בנדרס בסרטים בשר ודם שזכורות נוטות להתמקד בדמות שדומה לדמותו של החתול בזורו ובדספרדו הוא משחק את הגיבור-מאהב שעליו החתול במגפיים כל כך צוחק. אם שחקן אחר היה נכנס לתפקיד הוא לא היה יכול לבטא את הדואליות של הפארודיה והדבר האמיתי במקביל בצורה שבנדרס הכניס בחתול. אך מה שהופך את דמותו של החתול לדמות זכירה במיוחד זאת הניגודיות שבו. הוא מדבר כמו מאהב חלקלק בעודו מלקק בצורה לא מושכת את חלקיו הצנועים. הוא מכין את הצופים לסצנת אקשן חלקלקה, ובסוף ממיס את אויביו עם מבט חתולי. החתול צוחק על הציפיות מדמותו בכל הזדמנות ולכן הוא דמות הרבה יותר טובה, עגולה ונאהבת. נאהבת עד כדי כך שהוא קיבל סרט שלם של עצמו כדי להוכיח שהוא לא צריך את שרק, חמור או בכלל את עולם האגדות שלהם - החתול הוא הדמות הטובה ביותר שנוצרה בעולם הזה שהובאה לחיים רק בזכות תרומתו הקולית של אנטוניו בנדרס.

כנראה שלעד ימשיכו האולפנים לקחת שמות גדולים לסרטים שלהם בלי סיבה מוצלחת, במקום להתאמץ ולמצוא מדובבים יותר איכותיים לדמויות יותר מפותחות אך אפשר להתנחם בכך שכאשר זה עובד - זה עובד בצורה נהדרת.

עוד הופעות ראויות לציון של רובין ויליאמס:

פישר קינג, בוקר טוב ויטנאם, סיפורו של ויל האנטינג.

עוד הופעות ראויות לציון של אנטוניו בנדרס:

קשור אותי, אהוב אותי! , העור בו אני חי, דפסרדו

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל NeverMinds אלא אם צויין אחרת