00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

תמונת ראי

חופשה

*** נכתב בשישי, 8.11.13 ***

השבוע היה שבוע קשה.

תחילת השבוע בעיקר. בעבודה כל הזמן שאלו אותי מה קרה כי הייתי שקטה מאד ודמעתי. לא הצלחתי להפסיק לדמוע. כמו שכתבתי ברשומה הקודמת, ביום שני היה יום ההולדת של אבא שלי ז"ל.

היה לי קשה, וכואב. משום מה השנה קשה לי יותר מבשנים הקודמות.

ביום שלישי יצאתי לחופשה של כמה ימים.

הרגשתי שאני צריכה שקט, מרחק, לבד.

יותר מדי לבד לא היה לי, כי ביום רביעי אני מוציאה את הילדות מביה"ס, וביום חמישי עשיתי בייביסיטר בערב, אבל כל הבוקר היה שלי ורק שלי.

 

לא תכננתי להיות בבית כל הזמן.

תכננתי פיקניק, ולצאת ליום צילומים, ולהסתובב קצת בשמש.

אבל כשהתחילה החופשה מצאתי שפשוט לא בא לי. לא בא לי לצאת מהבית, לא בא לי לצאת לפיקניק, או ליום צילומים.

בעיקר כשהפעם האחרונה שעשיתי את הדברים הללו - זה היה עם אבא שלי

 

אז את יום שלישי ביליתי ברקמה, בהייה בטלויזיה, וכן, עוד קצת בכי.

רביעי כבר היה קצת טוב יותר. לפחות לא בכיתי כל הבוקר. רק קצת דמעתי, ולא כל הבוקר. אחה"צ יצאתי לאסוף את הילדות מביה"ס, ובילינו את כל אחה"צ בהכנת שיעורים.

כשאחותי הגדולה חזרה הביתה בערב, לקחתי את יולי אליה הביתה, כי ידעתי שאחותי האמצעית תחזור ממש מאוחר. היא חזרה בסביבות חצות. כן, כן, מהמשרד. בחצות. למזל שתינו, זה לא קורה הרבה.

נסעתי הביתה ו...

נתקעתי במעלית.

נכנסתי למעלית, לחצתי על מספר הקומה. הדלת הפנימית נסגרה והמעלית לא זזה. ניסיתי ללחוץ על כפתורים  אחרים, ניסיתי לדחוף קצת את הדלת הפנימית - כלום לא עזר.

חשבתי לרגע ללחוץ על הפעמון, אבל חצות. כולם ישנים, מה זה יעזור?

חיפשתי על קיר המעלית עד שמצאתי מספר חירום להתקשר. התקשרתי, רק כדי לקבל מספר אחר. חייגתי. דיברתי עם מישהו שהבטיח לשלוח מישהו תוך חצי שעה.

חצי שעה במעלית קטנה? ה-מ-ו-ן זמן.

השיחה הבאה היתה לאחותי, שמיד שאלה אותי אם אני רוצה שהיא תבוא. אמרתי שלא, כי מה הטעם? אבל תוך כדי שדיברנו אמרתי שאני חושדת שהדלת החיצונית של המעלית פשוט לא נסגרה וזה מה שתוקע את המעלית. אז אחותי אמרה שהיא בדרך וסגרנו. תוך כמה דקות היא באמת הגיעה (מזל שהיא גרה ממש ממש קרוב), וברגע שהיא דחפה את דלת המעלית החיצונית, משהו עשה קליק, והמעלית החלה לנסוע. הגעתי לקומה שלי ויצאתי.

איזה מזל שאחותי גרה כל כך קרוב

 

***  התווסף היום, 18.11.13 ***

כשכתבתי את תחילת הרשומה משום מה הרגשתי שאני כותבת רק כדי לכתוב, רק כי הבטחתי לעצמי לנסות לכתוב כל שבוע, ולא רציתי. 

אני לא אוהבת לכתוב סתם ככה, בלי מטרה, בלי שתהיה לזה משמעות כלשהי, גם אם רק אני מבינה אותה. 

היום, כשאני קוראת מה שכתבתי, זה דווקא לא רע כל כך כמו שחשבתי. אז השארתי ואני מוסיפה. 

 

סוף השבוע האחרון עבר עליי במהירות שיא. הייתי מאד מאד עייפה אחרי שבוע מטורף בעבודה. 

אחת הסיבות שאני לא אוהבת לצאת לחופשה ארוכה היא שאחרי זה כשאני חוזרת אני מוצפת בעבודה ויוצא שאני נשארת שעות ארוכות במשרד. 

וכל פעם מחדש אני מבטיחה לעצמי שהיום אני אצא בשעה נורמאלית. אבל זה לא קורה. כי יש דברים דחופים. 

אבל הכל דחוף...  אוף!

כך קורה שגם היום אני עדיין במשרד, וכבר שמונה, ובחמש וחצי כבר כתבתי לעצמי בדוח השעות שלי שהיום אני יוצאת בשש. פתאום נהיה שמונה. 

זהו. עוד קרייסס אחד אחרון טופל, ואני הולכת הביתה.

אולי ברשומה הבאה אני אכתוב קצת על כמה רני רהב מעצבן אותי כל פעם שאני רואה את "הכוכב הבא". 

ואולי לא. 

 

אין לקדם פוסט זה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל daillyg אלא אם צויין אחרת