00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

תמונת ראי

יומולדת

לפני שאתחיל ברשומה עצמה, שהיא רק חצי מתוכננת ואני אתן לה לזרום, תרשו לי כמה מילים בנושא אחר:

כמו שכתבתי כשחזרתי לכתוב בבלוג לפני שבועיים, אני די מגיעה לכתוב בבלוג בשבת בערב.

מהלך השבוע שלי עמוס מדי והדבר האחרון שאני רוצה לעשות כשאני מגיעה הביתה, גם אם הגעתי יחסית מוקדם ויש לי זמן, הוא לפתוח מחשב.

שישי הוא יום של מנוחה מוחלטת וארוחה משפחתית, ושבת, אחרי עוד כמה שעות של מנוחה, צפייה בסרט או שניים, קריאה של ספר או שניים, קצת רקמה או All of the above - אז אני מרגישה שהתרחקתי מספיק ממחשב כדי שלא יציק לי לפתוח את המחשב האישי שלי ואתחיל לתקתק בו.

וכמה הופתעתי כשנכנסתי לבלוג וגיליתי שקיבלתי את בחירת העורך על הרשומה הקודמת.

אז תודה רבה על הבחירה. זה מרגש, ובעיקר מפתיע. כנראה ששכחתי למחוק את הסימון מהקוביה של "אישור הצגה בעמוד הראשי".  wink

 

ולרשומה הנוכחית:

ביום שני הקרוב יהיה יום ההולדת של אבי. הוא היה אמור להיות בן 85 השנה.

זו תמונה שלו מלפני כמה שנים, מ-2007, וככה אני אוהבת לזכור אותו.

אני מוצאת את עצמי חושבת עליו המון בזמן האחרון. המון דברים שקורים מסביבי שאני רוצה לספר לו, המון רגעים שאני חושבת לעצמי מה הוא היה אומר לי אם הייתי מספרת לו, המון דברים קטנים שמזכירים לו אותו ובכל רגע כזה אני קולטת עד כמה הוא שזור בחיים שלי, באישיות שלי, באיך שאני עושה דברים ומקבלת החלטות.

בעוד כחודש וחצי נציין שלוש שנים לפטירתו.

יש ימים שזה נראה לי כאילו היה רק אתמול, ויש רגעים שזה נראה לי כל כך מזמן, וזה מוזר.

הכאב כבר לא חד כל כך, אבל עדיין שם, ואני מתחילה להבין שהוא יהיה שם תמיד, במידה כזו או אחרת, וזה בסדר.

אם אתם עוקבים אחרי הבלוג שלי, אולי תזכרו שהזכרתי בעבר שלאחר פטירתו התחלנו מסורת של ארוחת ערב ביום ההולדת של אבי, ארוחת ערב שמורכבת מהמאכלים שהוא אהב במיוחד.

מכיוון שאמצע השבוע אצלנו עמוס כל כך, וחשוב לנו להקפיד על שעות השינה של הילדות, החלטנו לקיים את ארוחת הערב של היומולדת בארוחת השישי האחרונה.

אנחנו אוכלות, ואני חושבת כמה הוא היה נהנה מהארוחה, מחייך וצוחק עם כל מאכל ובמיוחד לתגובה של הילדות לחלק מהם.

 

באמת, כשידעתי שאני הולכת לכתוב את הרשומה הזו על אבא, חשבתי שהיא תלך קצת אחרת, תזרום לי יותר, ופתאום אני מרגישה תקועה. המילים לא רוצות לבוא, לא רוצות להיכתב.

אז אני לא מכריחה,. לא בכוח.

הן עוד יבואו.

 

יש שיר של כריסטינה אגילרה - hurt.

בשבועת האחרונים אני שומעת אותו המון.

יש בו כמה משפטים, שמדברים אליי מאד:

 

Seems like it was yesterday when I saw your face
You told me how proud you were, but I walked away
If only I knew what I know today, ooh, ooh

I would hold you in my arms, I would take the pain away
Thank you for all you've done, forgive all your mistakes

There's nothing I wouldn't do to hear your voice again
Sometimes I wanna call you but I know you won't be there


Oh, I'm sorry for blaming you
For everything I just couldn't do
And I've hurt myself by hurting you

Some days I feel broke inside but I won't admit
Sometimes I just wanna hide 'cause it's you I miss
And it's so hard to say goodbye when it comes to this, ooh

 

Would you tell me I was wrong? Would you help me understand?
Are you looking down upon me? Are you proud of who I am?
There's nothing I wouldn't do to have just one more chance
To look into your eyes and see you looking back


Oh, I'm sorry for blaming you
For everything I just couldn't do
And I've hurt myself, oh


If I had just one more day
I would tell you how much that I've missed you
Since you've been away


Oh, it's dangerous
It's so out of line
To try and turn back time

I'm sorry for blaming you
For everything I just couldn't do
And I've hurt myself
By hurting you


 

 

דודי שלי,

אוהבת אותך מליון, כמו תמיד.

מתגעגת המון, ויודעת שזה לעולם לא יעבור.

הלוואי ש...

 

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

8 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל daillyg אלא אם צויין אחרת