00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

טיולים בטבע

פנס קסם

03/11/2013

זה קרה בערך כשהייתי בן עשר. ליד ביתנו היה בית קולנוע שנקרא "קולנוע סטודיו", כל יום לאחר שסיימתי את הכנת השיעורים הייתי הולך לעזור למכונאי בחדר ההסרטה להטעין את גלגלי הפילם הענקיים למכונות ההקרנה והוא כתודה נתן לי את כל חתיכות הפילם שהיה מקצץ מהסרט עקב כל מיני סיבות כמו שיניים קרועות שלא איפשרו לפילם לעבור במכונת ההקרנה וכיוצא באלה.

אבי שהיה מהנדס אלקטרוניקה בנה להם ולעוד כמה בתי קולנוע בעיר את האמפליפיירים כך שהיתה לי גישה חופשית יותר מלכל ילד בשכונה אל המקומות החשובים. הייתי מגיע לחדר ההקרנה בערך בסביבות שלוש אחרי הצהרים וזוכרני שדבר ראשון היינו מטעינים את היומן על מכונה אחת ואת הסרט עצמו על המכונה השנייה. לאחר מכן הייתי מאד גאה כשנתן לי לכבות ולהדליק את האורות על מנת לזרז את הצופים באולם להתיישב במקומותיהם כאות שההצגה עומדת להתחיל.

במשך הזמן אספתי כמות די גדולה של חתיכות פילם וכל כך הושפעתי ממראם הגדול של מכונות ההקרנה שהחלטתי לבנות מכונת הקרנה משלי. לקחתי שני ארגזי תפוזים שמצאתי בחצר, הנחתי אותם אחד על השני, בארגז העליון קדחתי חור שהיה אמור להיות העדשה ומאחוריו הדלקתי נר שהיה אמור להקרין את התמונהמהפילם שאחזתי לפניו על הקיר. אש אחזה בפילם שהיה עשוי מצוללויד והוא נשרף לפני שיכולתי בכלל להבחין בתמונה שעליו.

אימי ששהתה אז במטבח הסמוך הריחה את סירחון הצוללויד הבוער הגיעה לחדרי ונכנסה לפאניקה תוך שהיא צועקת עלי בקולי קולות: "מה אתה עושה? עוד מעט תגרום לשריפה! חכה אבא יבוא בערב ואני אספר לו מה שעשית".

הייתי בן עשר וכל פשעי היה שרציתי לבנות מכונת הקרנה משלי, בשביל זה צריך כך לצעוק ולאיים, לא רציתי שהיא תספר לאבי על מנת שלא יכעס עלי וגם הוא יצעק.

"אמא, אל תספרי לאבא, אני מבטיח לך שלא אעשה זאת עוד פעם. רק רציתי לבנות מכונת הקרנה משלי והפילם נשרף" אמרתי לה, הייתי רק בן עשר ומאד סקרן, תמיד רציתי לדעת מאיפה צומחות הרגליים.

הערב ירד ואבי נכנס הביתה מיום עבודה. לא עברו מספר דקות והוא קורא לי לחדרו שם הסביר לי מדוע אני לא יכול לעשות יותר מה שעשיתי היום ואסר עלי ללכת לעזור בבית הקולנוע משום שזה משפיע עלי באופן שלילי.

מאד התאכזבתי והצטערתי על כך אולם ברירה לא היתה לי ונאלצתי להשלים עם רוע הגזירה.

חלפו כשבועיים מאותו מקרה ואבי נכנס הביתה ערב אחד כשבידיו קופסת קרטון בינונית.

"הבאתי לך משהוא" אמר לי.

"לכבוד מה?" שאלתי, לא הורגלתי לקבל מתנות כך סתם.

"תפתח כבר ותראה" אמר.

פתחתי את הקופסא ובפנים מצאתי מן מכשיר פלסטיק שחור שבצידו האחד היתה קבועה עדשה ובצידו השני היה מחובר כבל שבקצהו שטקער שמתחבר לחשמל.

ליבי החל לפעום משמחה בחושבי שהנה קיבלתי במתנה מכונת הקרנה לסרטים.

"היית תלמיד טוב השבוע בבית הספר והמורה היתה מאד מבסוטה ממך אז הבאתי לך מתנה שאני יודע שמאד תאהב. זה פנס קסם שניתן להקרין דרכו סיפורים".

:להקרין סיפורים?" שאלתי, "איך?"

אז הוא הסביר לי את צורת ההפעלה הוציא עוד קופסא קטנה ובה שני גלילים של פילם. על קופסא אחת היה מודפס "הנסל וגרטל" ועל הקופסא השנייה  "כיפה אדומה".

למן אותו יום כל השכונה שרצה אצלנו בבית כשאני מקרין ומספר לילדים את ספורם של "הנסל וגרטל" ו"כיפה אדומה". למותר לציין שבאותם ימים לא היה לאף אחד טלוויזיה. טלפון, כיריים או פריג'ידר, אלה היו הימים של הפתיליות והפרימוסים, המקררים והפיילות לכביסה. אני יודע שלדור הצעיר מונחים אלה נשמעים מוזרים ביותר אולם כך זה היה לפני המון המון שנים.

   כך נראה פנס הקסם דאז. הכפתור הקבוע בצידו של המכשיר שימש להעברת הפילם קדימה או אחורה, ממש קסם (בימים ההם) ולכן הוא גם נקרא "פנס קסם"

 

 

 

איני יודע איך להסביר זאת אולם ככל שאני מתבגר הזכרונות מתחילים לעלות ולגאות בי, אלה היו רגעי חיי היפים שמהם נהנתי מאד ואותם ברצוני לחלוק עימכם, אם שיעממתי אותכם בסיפורי אני מתנצל.

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

61 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אבי דרורי אלא אם צויין אחרת