00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג של אילנה ארד לוין - פסיכולוגית קלינית, סקסולוגית ויועצת נישואין

מבצע חם לסוכות!

אמא זה לכל החיים? אין פטור?!

04/11/2013

הצגת הדילמה

משום מה, בתחושה אינטואיטיבית המקדימה את העומד להתרחש, שאלתי זאת את מיכל. מיכל, היא מנהלת הבלוג, הפייסבוק והקלדנית שלי ומכינת הגרנולה הטובה ביותר בעולם. היא סטודנטית לתואר שני, ומפרנסת את עצמה במכלול משרות כדי לממן חיים עצמאיים בתל אביב. מיכל היא חכמה ומקסימה והערותיה בהחלט מאירות עיניים.

עד כה הכל אמת. מאחר והנושא הציק לי תוך כדי הקלדה, שאלתי אותה בשבוע שעבר: "תגידי מיכל, אמא זה לכל החיים?" ומיכל ירתה אוטומטית "אמא זה לכל החיים! אין פטור ואין יציאה לגמלאות".

תשובתה העציבה אותי כי בכל מאודי אני רוצה לראות את עצמי כיום צעירה חופשיה ומשוחררת =] מכל עול או התחייבות של גידול ילדים.

די! עשיתי את שלי! אני רוצה חזרה את נעוריי וחירותי.

השבוע הגיע אליי זוג הנשוי עשרים שנה ולהם ארבעה ילדים. האישה, ילידת פולין אותנטית שעלתה ארצה כמתנדבת בנעוריה, מיוחדת ללא כל ספק, משכילה וצעירה נצחית, ביטאה את אמיתותיה בלי למצמץ וללא שמץ של אשמה או בושה בנושא נשיותה כדלהלן:

  1. אני לא יודעת, לא רוצה ולא מוכנה לבשל. בעלי אוהב לבשל ולפיכך הוא האחראי מאז ומתמיד על תזונת כל המשפחה כולל על התפריט הצמחוני המיוחד שלי. הוא המתכנן, הקונה והמכין.
  2. אני לא אוהבת שזקוקים לי או צריכים אותי. טיפול בילדים כשהם קטנים זה לא בשבילי. החיתולים, ההאכלה, הרחצה, המגע וכל הכרוך בגידול תינוקות. אני נכנסת לתמונה רק כשהם בוגרים יותר וניתן לדבר אליהם. שם אני מתחברת אליהם והקשר הוא מעולה.
  3. אני מצפה שבעלי יפנק אותי באופן רומנטי ולא יחדור לפרטיותי בפרט כשאני לומדת ועסוקה. אני לא כאן בשביל לספק את צרכיו הפיזיים מכל בחינה שהיא, גם לא כשהוא חולה. סיפוק צרכים מיניים רק בשבילו לא בא בחשבון. אני שותפה וחברה ומכילה בכל הנוגע לצדדים האינטלקטואליים, הנפשיים והתכנוניים השונים.

איני מכירה אותם די זמן, כאמור זו הייתה פגישה ראשונה, אך ברור שלאותה אישה יש מספיק מה להציע כי הקשר מחזיק כאמור בית ומשפחה כבר עשרים שנה ואינו נחשב כגרוע על ידי אף אחד מבני הזוג. הם באו לשם שדרוג וברור לשניהם שכל אחד הוא הבחירה המוחלטת של זולתו.

 

מעודי לא פגשתי רעיה ואם בעלת מניפסט כה מנוגד לקונספציה האימהית המקובלת במקומותינו. "יש מה ללמוד ממנה",  חשבתי בלבי...

 

הפגישה עם חכמה אמיתית

כאמור, שאלתי נותרה ללא מענה כך שדבר ראשון כשפגשתי את מירי השבוע (שהייתה לבושה בסארי אותנטי מנפאל), לאחר החיבוק והנישוק, ללא כל הקדמה יריתי לעברה את השאלה "אמא זה לכל החיים?".
מירי היא חברה ותיקה, סיימנו את ההתמחות בשלוותא ואנחנו מתראות לא לעתים קרובות אבל מה זה משנה? תמיד נשמר הרצף וזכרון הפגישה הקודמת וכל אלו שלפניה. היא חכמה אמיתית – אין כמותה! היא מבריקה, מהירת קליטה ובעלת חשיבה ייחודית. תאמר לה כמה מילים ספורות והיא תפסה כבר את כל העניין באופן פנורמי והוליסטי לרוחב ולעומק ולטווח ארוך. תענוג לדבר איתה. מירי היא פרקטית, אנרגטית ללא הפסקה ומתקתקת אינספור פרויקטים במקביל. נכדתה הבכורה עומדת להתגייס לצבא, אך מירי ללא הפסקה רק סיימה לעשות את דרך המשי מקזחסטן לבייג'ין, נחה קמעא ואז מיהרו שניהם לטראק בנפאל סביב האנאפורנה אשר יש לו מספר שיאים ובאחד מהם ניתן לומר שהוא די קרוב לאוורסט. ברגל הם עשו את כל הטראק, אלא מה...? ראו טבע בראשית, ואת אלוהים, שהוא ממש לא האג'נדה שלה, מקרוב.

אז בעניין אמא לכל החיים שלפה מירי "אמא זה דבר משתנה. לכל גיל האמא שלו. מגיע שלב שאמא זו יותר התבוננות, כמו מדיטציה, במתרחש אצל הילדים. זהו תהליך מהמצב שהם בבטן ואנחנו צמודים וסימביוטיים, עד למצב של הרפיה, שחרורם לדרכם ולהיות שם באופן מתבונן ומסוים בהתאם לכל מה שכל אחד מהם רוצה וזקוק והאופן שבו אתה מעוניין בו בהתאם". לפי גרסת מירי, כפי שחייה מדגימים, ההורה חוזר להיות חופשי בעצמו. אבל מירי כמו מירי, מצאה כמובן לשאול מדוע ולמה השאלה מטרידה אותי דווקא עכשיו.

 

המשך עלילות גיבור הבלוג

גיבורנו, המככב בכתבה על תיקון הלב, אותו בן זקונים שכינה אותי תמיד אמא פולניה המרבה לדחוף אוכל ומרבה יתר על המידה בסיפוק צרכים, עלה ב"ה ללמוד בירושלים. נהדר, נשמתי לרווחה – שיהיה עצמאי ויחיה את חייו.

עד היום הוא כועס עליי על שבשתיים שלוש מילים שאמרתי "בקטנה" ובאגביות מתוכננת לאנשי הסוכנות היהודית ("איך העזת להתערב בעניינים שלי?! מי מרשה לך בכלל?" – אם כבר פולנית אז בתחבולות תעשה לך מלחמה), הוא נבחר להיות מיועד למחנה לילדים בעלי צרכים מיוחדים תשעה שבועות בארה"ב. על מחנה רמפו נכתב בכתבה על תיקון הלב ועד עצם הרגע הזה הוא רואה בה את חוויית השיא של חייו. הוא מתגעגע בכל ליבו לחזור ולהיות שם, מתכנן אולי לדחות בחינות למועד ב' כדי להספיק להיות לפחות בחצי זמן המחנה ובשנתו הוא חולם על רמפו שוב ושוב. נפשו זועקת לעזור לילדים במצוקה ולתרום להם כך שכמובן בחר לעבוד עם נער נזקק במסגרת פרויקט פר"ח באוניברסיטה. עד כאן הכל טוב ויפה.

לאמא אין פטור

גיבור הסיפור צויד בסכום כסף הגון עם חזרתו לארץ מארה"ב כדי להפקיד בחשבון הבנק שלו כדי שיספיק לתשלום המעונות וכמובן לאוכל. כדרכו בקודש התקומם תחילה שהסכום מוגזם וכו' וזה פינוק יתר (עיין ערך אמא פולניה) אבל עד מהרה הסתבר שהסכום שהוקצב לו שם אותו בצורך לכלכל את קניותיו מתוך חישוב הדוק. מצידי זוהי ברכה. שילמד להסתדר מתוך חשבון ומתוך מה שיש, הרי צריך לשחרר את הבחור כדי שיהיה עצמאי. אם ירצה, ימצא בהמשך דרכים להתפרנס. ממש לא דאגתי.

ואז באותו שבוע עליו אנו כותבים, ביום רביעי בשבוע, ביום בו נבראו המאורות הגדול והקטן, נחתה עליי המכה מכיוון בלתי צפוי לחלוטין מבחינתי.
כל זמן ששירת הנ"ל בצבא קרבי וכו' הוקדשו ימי חמישי אחה"צ לבישול ואפיה כדי שללוחם יהיו תפנוקי אוכל ביתיים. זה בהחלט לא קל לי כי יש לי בעיות גב - כל אחד רואה בעין בלתי מזוינת. אבל באוניברסיטה? יש מסעדה ברוך השם, וארוחת צהרים גדולה ומשביעה עולה 28 ₪, אך עבורו בחשבון החודשי, זה אמנם במסגרת התקציב שקיבל, אך על הקצה (אני עצל מכדי לבשל). אין לדעת היכן מסתתרים נחשים ארסיים והשפעות זדון. במעונות פגש את האמהות הישראלית בהתגלמותה היותר נפוצה: "שמעי", אמר לי ביום רביעי בשיחת טלפון "כל הבנות מקטרות בטלפון 'סבתא אל תשלחי כ"כ הרבה קופסאות אוכל. גם אמא הכינה הרבה". "נפלא", אמרתי בחביבות אדישה "התיידד איתן ותסעדו יחד מן השפע. הרי אני עצמאית עכשיו". אך כידוע תמיד העגל רוצה לינוק יותר משהפרה רוצה להניק. נפשו כמהה לאמא הפולניה שהמציא פרי דמיונו שמעולם לא הייתה קיימת ושהיא משאת נפשו. "גם אני רוצה להביא קופסאות של אוכל מוכן מהבית". כאן חשכו עיניי: מה, שוב העונש הזה? עוד שלוש שנים ואז עוד ועוד עד לסיום הדוקטורט?

מירי החכמה פסקה דבריה  חד משמעית: "מעולם לא שלחתי קופסאות לאף אחד מילדיי שלמדו בטכניון, בירושלים ובבאר שבע. מה שלא מנע מכולם להגיע לדוקטורט. זהו, כאן המקום לשחרר. ועוד לי בכלל לא כואב הגב כמוך אז בטח ובטח שעליך לשחרר". כבר אמרתי שאני מעריצה את מירי, לא? איזו הקלה חשתי! איזו תמיכה רגשית. אבל כל הגבולות שמירי התוותה נמסו מול גיבורנו. סיכמנו לפחות שהנ"ל יערוך את קניות המזון גם לסופ"ש (שהרי אי אפשר לאכול כל הזמן אותו הדבר) וגם ירכוש את המזון שיוכן לתוך הקופסאות להמשך השבוע, שהם כמובן תבשילים אחרים ושונים. כמו כן סוכם שהנ"ל יעזור בקילוף, חיתוך, היפוך, טיגון, ספיגת שומן, וכל הנדרש מסו-שף ויהיה נוכח ומנקה מטבח כל עת ההכנה. סה"כ לקח לנו למעלה משעתיים.

על פניו קל לקנות את הפתרון בתוספת כספית לתקציבו. אבל כששאלתי גם אותו את אותה השאלה "תגיד, אמא זה תפקיד ללא פטור?", הוא ענה "טוב לדעת שיש לך גב ושדואגים לך". אז איך אני יכולה לאכזב אותו? תגידו חברים, זה לא ייגמר לנצח? לפחות שאדע שבסוף יקבל את הנובל למדעי החיים – זו תרומתי למדע.

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אילנה ארד לוין אלא אם צויין אחרת