00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כן, לא, למה לא?

מפגש יוגה

30/10/2013

                    

כבר כתבתי בפוסט שאנטי ורוחניות, מה אני חושבת על טרנדים רוחניים שצברו תאוצה, משגעים את כולם ומיום ליום הם רק הולכים ומתחזקים. אם בהתחלה הענין נבע רק מהצורך בחיפוש משמעות, היום זה כבר בא ממקום של דאגה לבריאות. מי שרוצה ללמוד טוב יותר איך להצליח להתמודד נכון עם הלחצים היומיומים, חייב להיות מנוי לפחות לחוג אחד של יוגה או מדיטציה. יש היום מפגשי יוגה חד פעמים, יומיים, חודשיים, אין סוף סדנאות, סופי שבוע ואפילו חופשות בארץ ובחו"ל. אפשר למצוא היום חבילות נופש אטרקטיביות שמשלבות טיהור וניקוי רעלים, הכוללים שייקים של ירקות בריאים עם סדנאות לתרגול יוגה, ביעדים כמו הודו, תאילנד או המזרח הרחוק, וגם בלא מעט מקומות נידחים אחרים בעולם שרק מלנשום את האוויר שם אפשר לקבל קוצר נשימה או אסטמה. שלא לדבר על האוכל שאוכלים בכל דוכני הרחוב או המסעדות שם, שעלול לגרום בלי בעיה להרעלת קיבה. אז תגידו לי...עם זוהמה ותנאים הגיינים ברמה כל כך ירודה, איך זה שדווקא לשם אנשים נוסעים כדי לחפש קצת בריאות ושלווה??...

המראה של אנשים מבצעים תרגילי טאי צ`י בכיכרות וברחובות מאוד מקובל בסין כבר שנים רבות, אבל אצלנו קצת פחות...ובכל זאת כולם גם כאן מחפשים את המקום האולטימטיבי לתרגול יוגה. כבר לא מסתפקים בלהתעמל בסלון, על המרפסת בבית או במתנס המקומי, היום עברו לבצע את התרגילים על שפת הבריכה, חוף הים, בפארקים, ובכל מקום שאפשר לפרוש מחצלת או מזרן, לרדת לישיבה מזרחית ולהתחיל עם השאנטי...  

אז השיגעון ההוליסטי הזה מסתבר הגיע גם אלינו לעבודה. בתור פעילות גיבוש החליטה ועדת התרבות אצלנו לקיים מפגש יוגה בגני הנדיב. אני מודה שלהיפרית כמוני זה לא היה בדיוק רעיון מלהיב...מה גם שאני עוד סוחבת כאבי גב מהחג...אבל בכל זאת הצלחתי לראות את זה כהזדמנות נהדרת להתרחק ולו לכמה שעות מהלחץ של המשרד. מהנורות פלורסנט המהבהבות, הטלפונים, המיילים, הפקסים ומכל מה שהוא ההיפך מסביבה מרגיעה. מה יכול להיות רע חשבתי לעצמי...אם אפשר לחלץ ת`עצמות מתחת לעצי תאנה או צפצפה, לנשום אוויר צח ולהתענג על ריחם של הפרחים הצבעונים והצמחיה העשירה הפורחת במקום.

נפגשנו בשעה תשע בבוקר בגני רמת הנדיב. מדריכה עם גוף מושלם וחיוך רחב צחור שיניים קיבלה את פנינו, מה שהצליח על הבוקר לגרום לי לקנאה ועצבנות קלה. היא התיישבה באופן טבעי ובנונשלנטיות על הדשא בישיבה מזרחית מולנו והתחילה בהרצאה קטנה על יסודות היוגה. לי היה קצת קשה להתרכז עם הלחלוחית מהדשא שעיקצצה אותי בישבן וזזתי באי נוחות כמה פעמים עד שהחלטתי להפסיק להתענות. ניגשתי לקחת מחצלת שהיתה מיועדת לתרגול בשלב מאוחר יותר, אבל אני עשיתי בה שימוש מיידי. המדריכה שהבחינה בי לא התרגשה מהענין והמשיכה בשיעור, אבל כנראה זה הבהיר לה שכדאי לה לקצר. היא סיימה את ההרצאה ועברה לתרגול המעשי. אז למי שלא יודע, לא מכיר, או סתם חושב שתנועות היוגה הן קלות וגם אמורות להרגיע מישהו...זה הזמן להפריך את הדעה המקובלת הזו. שתדעו לכם שזה בכלל לא פשוט לעמוד בדרישות של התרגילים האלו. אנסה לתאר לכם קצת בקצרה. זה מתחיל בלהרים ידיים למעלה, עובר לתנוחת כיפוף צדדי, משם לחצי ירח, ממשיך לתנוחת לוחם, הלאה לתנוחת עץ ומסתיים עם משולש בפיתול...הבנתם? לא בטוח, אבל לא מבטיחה לכם שאם תנסו גם תצליחו. ורגע...זה עוד לא הכל...עוברים לשכיבת פרקדן, ממשיכים לתנוחת פאדאסנה, מרימים את הרגליים לזוית של 90 מעלות ומהדקים את הבירכיים לירכיים. משם עוברים לתנוחת סירה, מיישרים את הרגליים ומרימים אותם מעל הריצפה, כפות הרגליים צריכות לעבור את קו הראש, מרימים את החזה למעלה ומביאים את הזרועות קדימה. רגע...גם זה רק קצה הקרחון....כי יש עוד את תנוחת הכלב, תנוחת הקשת, הקוברה, הגמל ואפילו הארבה. ועוד לא הזכרתי חצי... 

               

נשבעת לכם שניסיתי להשתלב! ישבתי בפישוק רחב ואיך שיישרתי את הרגליים הרגשתי מתיחה והתכווצות. הבנתי מהר מאוד שאם אני אמשיך באותה זוית, מי יודע אם אוכל בכלל לקום, אז שחררתי את הרגליים וויתרתי על התרגיל הזה. חיכיתי לתרגיל הבא. נתבקשנו לשכב, ליישר שוב את הרגליים, להניח את הידיים מעל הראש ולמתוח אותם. גם אז הרגשתי התכווצות קלה ביד הימנית והבנתי שאם לא אשחרר אותה היא עלולה לא להישמע לי מאוחר יותר בעבודה אז לא לקחתי סיכון וויתרתי גם על התרגיל הזה. חיכיתי בסבלנות לתרגיל הבא. המדריכה ביקשה להרים את העקבים, להדק את הבירכיים למזרן כשבמקביל צריך להרים את הזרועות לתקרה. תנוחה שמיועדת להשקיט את התודעה לפי דבריה, אבל אני כבר התחלתי להרגיש שהתרגילים האלו רק מגרים לי את העצבים ואני הופכת להיות תוקפנית. גם על התרגיל הזה נאלצתי לוותר ולו רק כי הוא גורם גם לקימור הגב. אז נחתי כמה שניות ובכל זאת החלטתי לתת צ`אנס אחרון לתרגיל האחרון. אבל פה כבר הרגשתי שאני חוטפת ת`חלסטרה. דווקא תרגיל שלכאורה לא אמור לאמץ שום שריר, אותי הוא הצליח לעצבן. זה נקרא תרגילי נשימות. צריך להצמיד את האצבע עם האגודל של יד ימין, לסגור נחיר שמאל ואחר כך אותו דבר לעשות עם יד שמאל מול נחיר ימין. וככה מחליפים ביניהם כמה דקות מיד ליד מנחיר לנחיר. זה כבר היה השלב שאם לא הייתי מפסיקה בזמן, לא בטוח שמי שהיה עומד לידי היה ממשיך לחייך. אז קיפלתי את המחצלת ופרשתי בשיא, כמו שאומרים. נו...טוב...רגועה כבר לא יצאתי מהשיעור הזה כמו שאתם מבינים...אבל רעבה...מאוד!!. 

מה שעודד את רוחי והרגיע את בטני זה שהמשכנו משם ישירות לארוחת בוקר קלה ומזינה במסעדת "מטעים" הממוקמת במקום. כמה מילים חיוביות על המסעדה. מסעדה חלבית, כשרה, טעימה ועם מחירים סבירים. בנוסף לזה היה מעניין לשמוע על הפרוייקט שיתוף שלהם עם עמותת "עלם" תוכנית חברתית שמעסיקה בני נוער בסיכון ומכשירה אותם למקצועות המסעדנות. מה שתרם כמובן ליחס החיובי שלי למקום. אז אחרי שסיימנו לאכול את הפוקצ`ה תרד וגאודה, על מצע של עלי רוקט וחסה, חזרתי עייפה ושבעה למשרד להמשיך את יום העבודה...

                  

ואם חשבתם לרגע שפסק זמן כזה של שאנטי עזר להתייעלות בעבודה....יש לי חדשות בשבילכם...אחרי בוקר כזה מה שהתחשק לי זה לארוז מזוודה ולהמשיך לאחד מאיי יוון הסמוכים, לעומת זאת נאלצתי להסתפק בלחזור לשגרה העמוסה אבל להפתעתי המוכרת והמרגיעה...

שתהיה שבת שלווה ורגועה לכולם!

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

29 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Avivamar אלא אם צויין אחרת