00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מציאות מתולתלת

מזמינה את ההורים לקפה...

23/10/2013

התמונה מכאן

אחרי עשרים ושבע שנים וחמישה ימים בדיוק, בהם גרתי תחת אותה קורת גג עם ההורים, אני מתרגלת למציאות קצת אחרת. מפתח אחר, חלון אחר, עיר אחרת... לא רחוק אבל גם לא בחדר הסמוך.
לא חולקת, לא מתפשרת, לא מחכה למים חמים שיספיקו למקלחת אחרי האימון המתיש שעבר עלי...

שלושה שבועות מחוץ לבית.. עשרים ואחת ימים.
אומרים שאדם צריך לעשות פעולה כלשהי במשך עשרים ואחת ימים כדי שתהפוך להרגל. אני לא יודעת אם זה כבר מורגל, אבל זה בהחלט מורגש - אני גרה לבד!

אז גבעתיים, קרוב להכל וקצת ניתוק מראשון לציון עיר הולדתי שאם להודות די נמאס לי ממנה... מרחק נגיעה מכל החברים, החברות, העבודה, האימונים, ואפילו מצאתי לעצמי כבר מסלול ריצה שדי נוח לי לעוף עליו במטרה לשפר את ההישגים והמרחקים שלי. [המטרה הבאה שארצה לכבוש היא חצי מרתון חברים! אבל על זה בפעם אחרת...]

אני מתרגלת לחיים החדשים-מחודשים האלה והכל חדש לי, כל פעולה של "הפעם הראשונה בדירה שלי" מקבלת משמעות מרגשת יותר: הקפה הראשון בדירה שלי, ארוחת הערב הראשונה שבישלתי לעצמי, הבירה הראשונה בבית שלי, הריצה הראשונה בשכונה שלי וכן הלאה וכן הלאה...

אני מודה ומתוודה שעוד לא הגעתי לבית ההורים לארוחת ערב בשלושת השבועות האלו, אבל זה יקרה בקרוב, ובינתיים בהחלט הזמנתי את ההורים שלי לקפה אצלי בדירה וגם אחותי כבר אישרה שהדירה ממש חמודה... (ובקרוב גם אחי יגיע לבקר, אחרת...) עוד קצת קניות עם אמא בשוק ואבא שלי הגיע להתקין לי מדפים והביא איתו כבל מאריך כדי שאחבר את המיקרוגל למקום הנכון...
 

אני מבשלת יותר וקוראת ואפילו חזרתי לכתוב, קצת... עוד לא כמו שאני באמת רוצה, לא כמו פעם אבל גם זה יגיע אם זה צריך. המוזיקה תמיד מלווה אותי ופתאום חזרתי לשמוע אלבומים ואמנים שלא שמעתי כל כך הרבה זמן ודי התגעגעתי.
חברים באים להתארח, כולם מרגישים את הנוחות הזו שאני מדברת עליה ויש אווירה טובה, כזו שמתאימה לי.

 

הא כן, וכשאמא שלי צלצלה בשישי בצהריים ושאלה "היי, איפה את?" היה לי נורא טבעי להשיב "היי, אני בבית. את רוצה לקפוץ לקפה?"

אז נכון, אמנם בית כמו הבית יש רק אחד וזה עם ההורים, אבל היי! זו הדירה שלי, אני גרה לבד ואני בהחלט מרגישה את הדבר המרגש הזה...

אני בבית!

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

20 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל טולה הורוביץ אלא אם צויין אחרת