00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

ממעמקים

ככה הכרתי את רועי....

 

 

גיל 35 , רווקה... ניסיתי באמת שניסיתי הכירו לי בחורים, הכרתי לבד בפאבים, במסיבות, בארועים, גלשתי באתרי היכרויות ומה לא?? האמת הייתי על סף יאוש.. אולי הייתי בררנית מידי? אולי "השוק" היה חלש? אולי סתם דחיתי הצעות? לא יודעת... בגיל 35 החלטתי שאם עוד שנה עוברת ואני לא מוצאת את שאהבה נפשי, אני עוברת לתוכנית חלופית ומביאה ילד לעולם, לבד כן לבד... (בטוח תהיה לי עזרה, יש לי משפחה תומכת, חברות וחברים אוהבים.. יהיה בסדר!!)

 

אז חגגתי יום הולדת 35 ובליבי החלטה, ויחד עם זאת כמובן תקווה שהאביר על הסוס הלבן יגיע... המשכתי בכל זאת לנסות  - לא ממש הרמתי ידיים. נרשמתי לאתר היכרויות נוסף LOVE ME והתחלתי לקבל פניות, חלקן אמיתיות, חלקן הזויות , יצאתי עם כמה בחורים פוטנציאלים אבל זה לא המריא... ואז פנה אלי רועי.. שלח לי מין הודעה חמודה כזו בסגנון: נראה לי שאנחנו מתאימים... נכנסתי לכרטיס שלו ,אהבתי את התמונה ואת מה שכתב והחזרתי לו תוגובה.. התכתבנו קצת  בניסיון להכיר , החלפנו פייסבוק ואז רועי ביקש את הטלפון שלי, מסרתי לו את המספר ו........ כלום לא קרה, עבר יום עברו יומיים, עבר שבוע וכלום.. חשבתי - נו עוד אחד לא רציני, כותב ואומר שהוא מחפש קשר רציני , מבקש את הטלפון ולא מתקשר... יאללה להמשיך הלאה..

אחרי חצי שנה בערך רועי שוב פנה אלי , כתב לי הודעה נוספת, כתבתי לו בחזרה שהוא לא רציני ושכבר פניה אלי בעבר, ביקש את הטלפון ולא השתמש בו, אז למה עכשיו שוב? ואז האדון כותב לי מגילה על זה שהוא מצטער, שהוא יצא "דפוק" שלא התקשר אלי, שנכון שהוא היה צריך להתקשר ושורת המחץ - יש לי הרגשה טובה בקשר אליך אני חייב להיפגש איתך.. אמרתי לו שאחשוב על זה.. והוא לא הרפה, שלח לי הודעות, שלח לי "נדנודים" בפייסבוק וביקש וביקש.. טוב אמרתי... זה הטלפון שלי והפעם תשתמש בו.. בערב הנייד צילצל ועל הקו - האביר (סוס לבן לא אבל רנו מגאן לבנה כן) שיחת היכרות נעימה ונחמדה ובסופה קבעני דייט למוצאי שבת ..

ניפגשנו במוצ"ש 13.08.11 היתה לנו פגישה ממש מוצלחת, מרגשת ורומנטית. רועי הגיע מחיפה ורצה לאסוף אותי מהבית (ג'נטלמן..) לא רציתי להקשות עליו ואמרתי לו ניפגש בת"א. ניפגשנו במרינה בת"א בפאב / מסעדה (לא זוכרת את השם) ממש ליד הים, מקום רומנטי מאוד שומעים בו את הגלים והרוח נושבת .. היתה לנו שיחה ממש מעניינת דיברנו על המון דברים והכל זרם - כמו שאומרים. הפגישה הזו היתה אחת הארוכות  - כמעט 6 שעות.. אחרי ששתינו ודיברנו התהלכנו קצת לכיוון הים וישבנו על ספסל ליד המים, והמשכנו לדבר ולדבר ולפטפט. ואז מחמדי מסתכל לי בעיניים ואומר לי יש לך עיניים מדהימות אני טובע בהן, ממש בא לי לנשק אותך.. אמרתי לו אז אל תדבר תעשה.. והתנשקנו נשיקה ארוכה ומענגת... היה לנו ממש קשה להיפרד רועי ליווה אותי לרכב וחיבק אותי חזק. ביקשתי ממנו שכשהוא מגיע לחיפה שיתקשר ויגיד לי שהגיע - השעה היתה 3 לפנות בוקר  ורציתי לדעת שהוא הגיע הביתה בשלום.. חזרתי הביתה עם הרגשה ממש טובה - הרבה זמן לא היתה לי פגישה כזו מוצלחת.. רועי התקשר אלי בארבע וחצי ואמר שהגיע ואיחל לי לילה טוב / בוקר טוב..

למחרת האביר התקשר שאל לשלומי ואמר שהיה לו ממש כייף אתמול ושהוא רוצה שניפגש שוב.. ואכן כך היה.. בשבועיים הבאים נפגשנו יום כן יום לא, האביר הגיע כל פעם מחיפה - לא התעצל.. היו לנו פגישות ממש טובות ומוצלחת, מסעדה, סרט, טיול בפארק, הצגה, סתם שיחה - בקיצור שבועיים ממש מלאים. אחרי שבועיים רועי הזמין אותי לסופשבוע בצימר בצפון הרחוק (תלוי איך מסתכלים על זה לי זה היה רחוק, לרועי קרוב..) היינו שלושה ימים בצימר מפנק, נהננו "עד השמיים" וכשחזרתי הביתה ידעתי שזה זה - ידעתי שאני אתחתן עם רועי. דרך אגב, בדיעבד מסתבר שהאביר שלי הרגיש את זה בפגישה הראשונה - למחרת הפגישה הוא אמר לאמא שלו - אמא הכרתי את אישתי - עם איילת אני אתחתן.

אז יצאנו כמה חודשים - כייפים ביותר, בילנו המון, דיברנו הרבה והכרנו אחד את השנייה - היה קצת קושי מבחינת המרחק אבל התגברנו, בסופי שבוע התחלקנו פעם רועי הגיע אלי ופעם אני נסעתי אליו. אחרי כמה חודשים החלטנו לעבור לגור יחד, מחמדי אמר לי שהוא מתמרכז, ושאחפש דירה נחמדה, חיפשתי ומצאתי יחידת דיור קטנה וחמודה ביהוד ועברנו לגור יחד  (ב - 01.12.11) שימו לב אני עדיין בטווח ה - 35... שנינו ידענו שזה זה והכל עניין של זמן עד שנעמוד תחת החופה.. בחודש פבוראר חגגתי יום הולדת 36 וקיבלתי את המתנה הכי טובה שיכולה להיות - גיליתי שאני בהריון!!! כמובן שהיתה שמחה גדולה והתרגשות שאי אפשר לתאר (אני כותבת את השורות האלו ומזילה דימעה)... התחתנו בחודש מאי וילדתי בחודש נובמבר את אוריקוש - וכמו שאומרים מכאן הכל היסטוריה.....

 

 

.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

12 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ori0911 אלא אם צויין אחרת