11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

לילית נתיב האור בנדל- פוריות טבעית

התמודדות של נשים וגבר עם סרטן שד

התמודדות של נשים וגבר עם סרטן שד

התמודדות של נשים וגבר עם סרטן שד.

אני מקדישה עבודה זו לכל המרואיינות שלי שחשפו את כאבן וזעקתן.

זעקות נשים ואמהות בארץ ובעולם שחוו חוויה טראומטית זו ושמרואיינות אלו היו להן לפה

לבטא  את תחושותיהן, כאבן ובכיין.

דף מתוך החוברת של הספור שלי.

 

 

לפני מספר שנים אובחן אצלי סרטן שד. למרות שהממצא היה ראשוני  ולא מפושט ומתוך

האפשרויות  שנתנו לי בחרתי בכריתה מלאה של שד שמאל.

מתוך המצב הטראומטי שנפלתי לתוכו החלטתי לצמוח ולגדול. נרשמתי ללימודי נטורופתיה 4 שנתי.

כפרויקט גמר החלטתי לכתוב על הכאב הפרטי שלי ולראיין נשים שעברו סרטן שד ונושאות את

כאבן שלהן ומוכנות לפתוח אותו בפני. אישה  שנמצאת בכאב הזה ומתמודדת איתו יום יום מכירה

אותו ומבינה אותו, הכאב הזה הוא כאב הנשיות.

ראיינתי גבר שעבר סרטן שד, אך כאב גבר  שונה מכאב אישה.

 

השדיים מייצגות נשיות. הן האיבר החיצוני של הנשיות. אין איבוד שד או שדיים דומה לאיבוד איבר

נשי אחר בגוף. הרופאים מתייחסים לבעיה הכירורגית. לאישה זה הרבה מעבר לכך.

לכאב הזה שלושה מרכיבים שלא ניתנים להפרדה: שד – נפש – נשיות.

לכאב הנפשי  אין גיל, אין מוצא אתני, אין מצב כלכלי- חברתי, הוא לא מתקהה עם השנים.

בהרבה מקרים הוא  תורשתי, והאם נושאת את כאבה שלה ואת כאב בנותיה ואת כאב נכדותיה.

הכאב לא דועך עם השנים אלא מתעצם.

נשים אלו שהסכימו לפתוח את ליבם בפני, מספרים את סיפור ההתמודדות שלהן והכאב זועק

מגרונן ומלבן. זעקה על אובדן נשיות.

 

קטע מתוך ראיון עם אחת המרואיינות שלי:

 אישה בת 50  נ + שני בנים ובת. היא בת לאם כרותת שני שדיים, רחם ושחלות.

" כל השנים ישב לי בראש. כל כך מדברים על כך שזה תורשתי מאם לבת, כך שאני הייתי כבר

מוכנה נפשית שזה יגיע אלי. לא ידעתי מתי זה יקרה, אבל היה לי ברור שזה יקרה.

כך חייתי וכך הכנתי את עצמי. חייתי עם הרגשת מוכנות פנימית שיום אחד זה יבוא. וזה בא.

הקרקע הייתה מוכנה."

 

מרואיינת נוספת:

אישה בת 50 נ + שתי בנות.

"היינו בשליחות  בחו"ל, רק חודש ימים מהגעתנו. היינו לגמרי לבד שם.

בעלי גילה גוש בשד במישוש. איך יכולתי אני שלא להרגיש בכך?

עברתי בדיקות מקיפות לפני הנסיעה.

כשזה התגלה בוצעה ביופסיה ניקור (עם מחט שואבים נוזל מרקמת הגידול). הרופא אמר שזה

חשוד משמע סרטני.

יש לפני שתי אופציות: כריתה מלאה ללא צורך בטיפולים נוספים או כריתה חלקית + הקרנות .

בחרתי בכריתה מלאה. רציתי לחיות בביטחון "יחסי". פחדתי. היו מחשבות קיומיות, לא במובן המידי

אבל סרטן מוביל למות. הייתה אתנו בתנו הקטנה. היא שאלה אם אני יכולה למות מזה?

היא פיתחה פחדים. היה לה צורך חזק לשמור עלינו.

עקב הנסיבות היה לי צורך לשקם את עצמי מהר. אנשים זרים עזרו. מאד מרגש.

התמודדתי עם הנשיות ועם הכעסים כלפי הרופא בארץ שהתרשל בבדיקה.

חליתי בסרטן שד. עברתי טראומה. "נכון להיום אני בריאה."

סרטן זו מחלה שיתכן ובקצה יש מות. יש חרדות לגבי בנותיי.

מתסכל מה אני מורישה להן. זה מאד מכעיס אותי.

כל שיחה על הנושא עושה "שחזור"  הטראומה שאני נפגשת עם עצמי.

המחלה נתנה לי הזדמנות אנושית מיוחדת במינה לפגוש אנשים מיוחדים.

בתקופה זו גיליתי צדדים יפים של בני אדם.

בקיץ האחרון נסענו לחו"ל לאותו מקום ששם חוויתי את האירוע הקשה בחיי, ולא עשה לי כלום.

הייתי מודעת שזה יכול היה להיות אחרת.

אנו לא יודעים מה יש בתוכנו. גיליתי בתוכי כוחות נפש שלא הייתי מודעת לקיומם.

היה לי טוב לגלות זאת.

יתכן שהיה לי צורך לבחון את רגשותיי במקום ההוא, הייתי צריכה לפגוש בזה שוב.

זה תקוע בחיי, אבל אני לא תקועה שם.

אני ממשיכה הלאה."

 

קטע מתוך הראיון עם גבר שעבר כריתת שד:

המראיינת : "איך הרגשת עם מחלה שמזוהה כל כך כמחלה נשית?"

המרואיין:  "לא הרגשתי שיש לי מחלה נשית. הרגשתי שיש לי גוש במקום כלשהו בגוף שיתכן שהוא סרטני וצריך לטפל בזה.

כך התייחסתי.

ברור לי שזה לא כמו אצל נשים. הדימוי של אישה ושד הוא שונה מאשר אצל גבר.

גם תפקוד האיבר שונה כמובן. "השוק" שלי היה  למעשה שפתאום גילו לי סרטן.

זה שזה סרטן שד לא מפריע לי. האזור לא אכפת לי.

מצידי זה יכול היה להיות ברגל. אצלי זה לא שיחק שום תפקיד.  

לא היה לי אפשרות בחירה לא למיקום ולא למחלה. אני לא קשרתי את זה עם נשים.

זה יכול היה  להיות בכל מקום אחר בגוף. זה היה מקרי לגמרי שזה התמקד בשד."

 

שדיים – נשיות – ומה מבדיל מגבר.

מבחינה פיזיולוגית תפקיד השד הוא הזנת התינוק. לאחר שסיים את תפקידו למעשה אין לו שום

תפקיד אחר.

נשיות נבנת סביב השדיים, כי הוא איבר נשי חיצוני. המעבר מילדה לנערה – צמיחת השדיים.

השדיים הן סמל הנשיות.

כל המרואיינות ציינו זאת כאבידה הגדולה ביותר, שהותירה צלקת עמוקה ביותר.

הצלקת הפיזית נרפאת. הצלקת הנפשית לא נרפאת לעולם.

היא כואבת עמוק עמוק בפנים ובוכה כל החיים על אובדן הנשיות.

לכאב הנפשי מאובדן הנשיות אין גיל. בגיל צעיר זה כואב מאד, ובגיל מבוגר זה כואב מאד.

גם בגיל 70 או 80 זה כואב מאד.

אישה בכל גיל עסוקה בהסתרה ובהתאמת תותבת שכלפי חוץ תראה כמו קודם.

האם זה מחליש את הכאב?  לא.

הראיון של הגבר כרות שד, כדבריו "מצידי זה יכול היה להיות בכל מקום בגוף. במקרה יתמקד בשד"

לא נפגעה גבריותו, לא נפגעה הסימטריה בגופו.

זה ההבדל, שאצל אישה זה בשד מעצם היותה אישה, ואצל גבר זה במקרה בשד.

 

נשים אלה ורבות נוספות  מציגות מסמך אנושי על המגיפה הנוראה שנקראת "סרטן שד".  

הסטטיסטיקה מתקרבת כיום ל 1 מ7 נשים בארץ. הנתון הזה צריך לזעזע כל אישה, לכיוון הגברת

מודעות. מודעות זה אומר אמוץ אורח חיים בריא. בראש וראשונה תזונה, פעילות גופנית סדירה,

טכניקות הרפיה לשחרר סטרס שהוא אויב מס' 1. 

לפתח מודעות לגוף היחיד שיש לנו, כבר מגיל צעיר, מודעות אומר לקרוא על  הנושא ( יש נטייה לא

להתעסק בנושא כזה כאוב)  מודעות אומר להתוודע לדרכי מניעה, מניעה הוא הגורם החשוב ביותר.

 

נשים אלו שפתחו את ליבם בפני, וכל הראיונות המובאים בעבודה זו הן  מקרים בודדים שהמשותף

להם הוא כריתת שד או שדיים.

אני מודה לנשים אלו על שיתוף הפעולה ואני מאמינה ששיתוף פעולה זה יהיה הזרקור שיאיר את

ההתמודדות שמעבר לכירורגיה ולטיפולים כימיים וקרינתיים והכאבים הפיזיים.

זרקור שיאיר את הכאב שאיתו אנו מתמודדות יום יום לאורך כל החיים.

אני נושאת תפילה לעתיד טוב יותר ש"מגיפה" זו תיפסק.

 

 

תודה שקראתם

לשאלות שיופנו אלי אענה ברצון

לכל מי שמעונינת לקרוא את כל הראיונות אשמח לשלוח עותק של החוברת בדואר.

לילית בנדל

אתר: http://www.lilit-b.com

אמייל: lilitba2@gmail.com

נייד: 052-2925341

facebook: לילית-נתיב האור נטורופתית

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל לילית נתיב האור אלא אם צויין אחרת