00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אמא של...

השקט שאחרי

14/10/2013

ביום חמישי בבוקר, החלטתי שאחכה עד שהנער יתעורר לפני שאלך לעבודה. חוץ מזה רציתי להכין לו מרק עוף כי לא היה לו תיאבון אבל קצת מרק עוף זה תמיד טוב. אז הלכתי לקצב לקנות עוף כי לא היה לי, וגם אטריות שזה משהו שאני לא מחזיקה בבית באופן קבוע. מרק עוף עם אטריות זה משהו שרק אמא שלי עושה. אז לא עוד. למדתי להכין וזה לא עניין של מה בכך.

אז המרק היה על האש, האטריות בושלו והנער עדיין לא התעורר. מידי פעם הצצתי והוא אפילו לא שינה תנוחה. כביסה, כלים, תמיד יש מה לעשות בבית. השעה היתה כבר אחת עשרה והחלטתי ללכת לעבודה. כתבתי פתק עם הוראות, מרק, כדורים ושיתקשר אלי כשהוא קם. 

כשהגעתי לעבודה, די מהר שקעתי בטיפול כל מיני בעיות שוטפות וגם כאלה שחיכו לי כי רק אני יכולה. אחרי שעתיים בערך התקשרתי לבדוק מה קורה ואם הוראותי בוצעו ככתובן. הכל חוץ מלהתקשר אליך, ענה הנער. ולמה? סתם. אבא שלו היה איתו ואני יכולתי לשוב לעיסוקיי. מידי פעם בא מישהו לשאול לשלומנו (שלי, שלו) ולאט לאט הזמן עבר וכולם הלכו הביתה ורק אני נשארתי, אבל לא מיהרתי ללכת. חוץ מלעבוד גלשתי גם קצת באינטרנט וגם סידרתי את הקלסר עם הניירות של המחלה. שלחתי פקס לדוד שלי שהוא רופא (אבל לא עוסק ברפואה ממש כבר שנים) כי הוא ביקש להראות את זה לחבר שלו שהוא מומחה. הכנתי ניירת לבית הספר כדי שיעזרו לנער להשלים חומר לימודי באמצעות טללים ובדקתי שוב עם מכבי לגבי התרופה. עדיין לא אישרו, תבדקי ביום ראשון.

חבר התקשר ופטפטנו קצת. סיפרתי לו על האקס והוא אמר ספק בצחוק ספק ברצינות שאולי אפשר לעשות קאמבק. אמרתי לו שפעם הייתי מתעצבנת מרעיון כזה, היום זה אפילו קצת משעשע. אני לא יכולה להסביר לאף אחד למה זה לא בא בחשבון. יש דברים שגם אם עדיף לא להזכר בהם, אי אפשר לסלוח עליהם.

עכשיו יכולתי ללכת הביתה.

כשהגעתי, נזכרתי שלא אכלתי כלום כל היום אז הכנתי לעצמי קערת מרק. הנער ואביו ישבו בסלון וצפו בטלביזיה. אחרי שאכלתי התיישבתי איתם והעליתי את נושא דגימת הזרע הנוספת שהנער מסרב לתת. ביקשתי מאביו לשכנע אותו להסכים. אחר כך היה עוד נושא חשוב שרציתי לדבר עליו ונוגע למשפחה שלי. הסיפור שבו הדוד שלי (אחי אבי) סבור שהאקס שלי גנב ממנו כסף עדיין לא נגמר. כשהאקס הודיע שהוא מגיע לארץ, מאוד התלבטתי מה לעשות בעניין. המשפחה המורחבת שלנו נפגשת בעיקר בארועים ובליל הסדר. אבל אבי ואימי שניהם שניהם בקשר עם האחים והאחיות שלהם ונראה לי בלתי סביר שאבא שלי יסתיר מאחיו ואחותו את מחלתו של בני רק כדי לא לספר שאבא שלו הגיע לארץ. מצד שני לא בא לי שהדוד שלי יעיק עכשיו על האקס עם תביעות צודקות או לא.

סיפרתי את זה לחברה טובה עוד בשבוע שעבר כשמעתי שאבי ילדיי עומד להגיע. היא הציעה לי לדבר עם הדוד לבקש ממנו שלעת עתה יניח לאקס עד שהנער יבריא. וגם לדבר עם האקס שיעשה מאמץ ויפתור את העניין עם הדוד. אז עשיתי את זה. כלומר, לא דיברתי עם הדוד בעצמי, ביקשתי מאבא שלי שידבר עם אח שלו. אני השארתי לעצמי לדבר עם האקס, וזה מה שעמדתי לעשות.

ביקשתי ממנו לנסות ולפתור את העניינים עם הדוד. הוא התחיל להגיד לי שהאיש מטומטם שאולי הוא סנילי ועוד כמה ברכות שמיותר לציין אותם פה ועוד לפני שהספקתי לענות הנער נכנס לדיון ואמר, אבא, הגישה שלך לא נכונה. זה הדוד של אמא, זאת המשפחה שלנו וצריך לפתור את זה. אבא שלו התחיל שוב להסביר למה הדוד שלי אדיוט. האמת, לא יודעת למה ציפיתי אבל כיון שאני את שלי עשיתי, החלטתי שהדיון מבחינתי סגור. אולי הדוד שלי יתאפק כל עוד הנער חולה ואולי לא. אני לא אהיה באמצע. זה אולי יהיה לא נעים קצת אבל זה יעבור. לרגע נזכרתי בשיחה שהיתה לי עם החבר, במשרד והבטתי באקס שלי שואלת את עצמי לרגע איך עשיתי את הטעות הזאת כשהייתי בת עשרים ושתיים. מחשבה מטופשת, אני יודעת.

בכל אופן, הנער שגם התעייף מאבא שלו הודיע שהוא הולך למחשב, אבא שלו אמר שהוא הולך ואני אמרתי לעצמי שאוכל לצפות בשקט בטלביזיה. לפני שהלך, אמר לנער שמחר ילך לבית הספר והנער אמר שזאת התוכנית.

האחות השניה לבית בנט, שאלה אותי איך אני מרגישה. אני לא יודעת איך לענות על זה. מצד אחד, בא לי לקלל מישהו בקול רם אבל מה זה יעזור. גם לבכות לא יפתור כלום. אני צריכה לשמור על קור רוח, לפתור כל בעיה בזמנה, לטפל בנער ולהיות סבלנית גם אליו וגם לאח שלו. אני צריכה לזכור שיש אנשים שמוכנים לעזור לי למרות שלהעזר בהם זה ממש קשה לי. אני שומעת את כל מי שאומר לי שלמרות שקשה אנחנו נצא מחוזקים מזה, ואני מאמינה בכך. מעולם לא ישבתי וטבלתי ברחמים עצמיים. תמיד אמרתי לעצמי, לא משנה מה, אני אצא מזה ויהיה יותר טוב וזה בדיוק מה שאני עושה גם עכשיו.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

34 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל CreazyMom אלא אם צויין אחרת