00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בחירות נכונות

ימים של כן, ימים של לא, ימים של אולי...

 

 

 

עוברים עלי ימים. ימי "כל ומועד". ימים שיש בהם הכל ולא רק חול ומועד. אני משלבת עשייה במספר תחומים.  הלב והנפש שבי מתנהלים בין השמחה והעצב שבמציאות המדפקת על דלתי.  אתמול כהרגלי עם שחר הגעתי עם קפה ראשון לכסא הזה מול המחשב. מייל שכותרתו מפתיעה בשר על מחלתה של אישה מאוד משמעותית בחיי ההוה שלי. אישה אמיצה שלקתה בסרטן השד ויצאה למסע אישי אל עצמה. הותירה מאחור את מרבית האופציות הקונבנציונאליות שמציעה הרפואה ויצאה למסע.  "בחרתי לצאת למסע פנימי עמוק, ל'מסע אל עצמי' שלי". היא כותבת. "בשבועות הקרובים אהיה במסע עמוק מאוד לתוכי, להבין את המקור, את הסיבה ואת התכלית עבורה קיבלתי את המתנה הזאת שנמצאת כרגע בתוך גופי. במסע הזה אתנתק לתקופה מסוימת (חלקה בחו"ל), על מנת שאוכל לעשות אותו באמת באומץ רב, בכל רבדי החיים, ולמען המשך מדויק ועמוק עוד יותר." איזה אומץ, אמונה וכוחות אני חושבת עליה בהערצה. " אני יוצאת אל הלא-נודע. אני מתרגשת מזה מאוד. אינני מפחדת מדברים לא נודעים.אני משחררת שליטה לחלוטין, ומתמסרת לגמרי לתהליך, שאין לי שום מושג שהוא מה יקרה במהלכו, ועוד יותר אין לי שום כיוון של לאן אצא ממנו. אני הולכת אל התהליך באופן פתוח לחלוטין, וסומכת על כל מה שיגיע שם. אני בוטחת בעצמי שהכל יהיה בסדר. אני בוטחת בליווי האלוהי שיש לי לאורך כל הדרך בחיי, ואני יודעת שאני מוכוונת, מודרכת ומוגנת לחלוטין." 

כאן נתקעתי. נתקעתי כי נכנסתי לתוך מערבולת של חשבות. פחדים ושאלות. עשיתי את ההפרדה ויחד איתה עדיין לא יכולתי להתנתק לחלוטין מהדרך שבחרה האישה המופלאה שלי לעשות. קבעתי עם חברה ויצאתי מהבית לעבר מקומות שלא הייתי בהן בשנים האחרונות. יצאנו לטבע, ישבנו על ארוחת בקר ושוחחנו על הכל. כששבתי בשעות הצהריים המאוחרות, שאבתי את עצמי במודע או שלא לתוך משימת החודש האחרון. פגישת המחזור שאנו מארגנים לבוגרי מחזור 1976 בתיכון. הצלבתי מיידע איתרתי 3 טלפונים נוספים של אנשים שלא ראיתי ולא שמעתי מהם 37 שנה!!! אתם מבינים מה זה להרים טלפון לאדם שהיה אומנם חלק בחייך, אחרי שלא שמעת ממנו 37 שנה? לא שוחחתם, לא נפגשתם לא שאלתם... סתם כך ליפול על אדם בחול הבמועד ולהעיר בו את זכרונות הנעורים שאולי שכח או בחר לשכוח. 

 

עם אחת מהן היה לי די קשה. כל מה שלא רמזתי לה בצט לא עורר בה זכרון לשמי והיא סרבה לאשר לי חברות. כאשר שלחתי לה את תמונות ספר המחזור היא התרצתה, אשרה ומיד התקשרה. מכאן ועד לשיחה מלאת צחוק שמחה וזכרונות היתה הדרך קצרה. סף ההתרגשות שלי עלה . דקות קצרות אחר כך הגיע טלפון מחברה נוספת. חברה שגדלנו יחד מגיל אפס!! נולדנו יחד במושב היא היתה הכי חנונית מכולנו. לא התקרבה לבנים דחתה אותם ובסופו נישאה ראשונה מבין כולם בגיל 18 מבלי שרתה בצבא... קו משותף אחד סיים את שתי השיחות. הן אמרו לי: שאני נשמעת ומתנהלת בקופצניות בדיוק כמו בימים ההם. sad מעניין למה? 

שיא הערב היה כשאתרתי את מי שחיפשתי ימים רבים והיה חבר טוב שלי במגמה המזרחנית. הוא היה אחד מהחתיכים שלנו. תמיד הסתובב עם גיטרה ושר שירי אהבה. כשהשיב לצלצול הטלפון וזיהיתי את קולו, התחלתי לשיר לו את אחד מהשלאגרים שלו מאז... הוא התפרץ בצחוק גדול ובקש שאזדהה. לא היה לו קושי לזכור. כשהשיחה קלחה נוכחתי שהוא שכח המון. איך אנשים יכולים לשכוח דברים כאלו? אני שואלת את עצמי... השיחות האלו עשו לי ערב טוב. במקביל להם עוד שוחחתי בו זמנית בצטים והעברתי מיידע בין הטלפונים וחברי הישנים - חדשים בצאט. ההתרגשות הכוללת היתה באויר וחלחלה בי כמו מדחיקה את בשורת הבקר ששבה אלי בגדול כשהקצתי הבקר עם שחר של יום חדש.

היום אבלה במרפאת השינים. בחג אפגוש חברה חשובה שעבדה איתי בהוראה ולא נפגשנו שנתיים משמעותיות מאז ילדה תאומים. הנה אני שוב מתרגשת. 

כל ומועד כבר אמרתי? 

 

 

ותודה לכם שהגעתם שוב לכאן והכרתם עוד חלק ממני. אשמח ויותר כשתגיבו.

מזמינה אתכם לדף הפייסבוק שלי

  שלכם תפו  

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

9 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל תפו ופוזה אלא אם צויין אחרת