00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כלבה זקנה לומדת טריקים חדשים

לך חבק זקנה

23/09/2013

 

 

דר` מנוחין, ושלא כדרכי אני קוראת לו בשמו האמיתי, הוא רופא חיפני ידוע מומחה לסוכרת, בעל נסיון וידע עצומים, אם אינני טועה הוא גם עמד בראש ועדה עולמית לטיפול בסוכרת. הרופא, יליד ארגנטינה, הוא, כמו רוב הארגנטינאים, איש סימפטי בעל לב רחב, חם ואוהב אדם. עבדתי באותו סניף מרכזי של קופ"ח הכללית, בו עבד דר` מנוחין. יום אחד עמדתי ליד חדרו ושוחחתי עם האחות. פתאום נפתחה הדלת ודר` מנוחין יצא מחדרו בעודו חובק בעוז את כתפיה של פציינטית, שכבר התכווצה לגובה של כמטר וארבעים מרוב זיקנה. בצלה של הזקנה ראיתי את המגל של הקוצר הראשי, מונף. אבל הגברת הקטנה חייכה מאוזן אל אוזן בחיוך מאושר, כאילו זה עתה זכתה באוסקר.
חשבתי על כך. זה היה החיבוק. כי בואו נחשוב – מי מחבק זקנות? הן הרי אלמנות הרבה שנים. וכאן אני רוצה לצטט את חנוך לוין שקבע כי המילה "אלמן" נוצרה, רק כי היה צורך לתת ל"אלמנה" בן זוג שפתי. אבל המילה "אלמן" היא פיקציה לשונית, כי אין בכלל אלמנים. יש רק המון אלמנות. כך שלזקנה הקלאסית אין בן זוג. ילדיה מבקרים כמה שמבקרים, ונכדיהם עוד פחות. ואם הם באים – מי רוצה לחבק את הסבתא? היא מסריחה מזיקנה, הפה שלה מבאיש, על שפתה העליונה ועל סנטרה קוצים דוקרים. כשהזקנה מנסה לחבק – מתחמקים מחיבוקה.
כלומר, הזקנה הקלאסית לא זוכה למגע אנושי. שנים, עשרות שנים. מה זה עושה לבן אדם?

על פי התנהגותו של דר` מנוחין, אני מחליטה החלטוה אופרטיבית. אצלו זה בא מליבו הרחב. אצלי זו החלטה מושכלת. בדרך כלל יש לי חיבה רבה לפציינטים הזקנים שלי, שחוזרים לטיפול אחת לשבוע. זה נחמד לי פתאום לחבוק את כתפיהם וללוות אותם אל מחוץ לחדרי. ואני רואה כי הדבר מתקבל בברכה רבה, וגורם לקשישים לחיוך רחב כבר עם כניסתם לחדר בשבוע הבא. אני מוכרחה לספר גם על כשל קטן. אחד הפציינטים שלי הוא חיים, אדם בן שמונים ושש, חולה פרקינסון, שבא לטיפולים עם הפיליפיני שלו. האיש חולה מאד וזקן מאד. הוא כל כך שמח שהתחלתי לחבק אותו, עד שלאחר אחד השעורים הוא מטלפן אליי ומציע שניפגש על כוס קפה "ונדבר על הטיפול שלנו”. אתם יודעים שלעיתים אני אידיוט באופן שלא מתאים לאינטלגנציה שלי, ולכן אני אומרת לחיים כי בפעם הבאה כשהוא יבוא לשיעור, אני אדאג שאנחנו נשתה קפה ביחד. חיים אומר "אבל לא לכך התכוונתי". ואני, בתהייה "אז למה התכוונת?” “שניפגש בחדר במלון יפה ונשוחח, ומה שיהיה יהיה". אני חושבת יותר מדי זמן, כי כמובן שיש לי כמה דברים אגרסיביים לומר, כמו "תגיד, הפיליפיני יביא ג`ק?” או "האם אתה בונה על הרטט הטבעי שלך"? אבל אני מחזיקה עצמי בכח (היום לא הייתי מצליחה להתאפק) זה איש זקן ולא במלוא חושיו, ואני מצליחה לומר סוף סוף "זה לא עומד לקרות". ואז אומר חיים "טוב, אם לא מנסים, לא יודעים", שזה יכול להיות לקח לחיים, לכולנו.

כמובן שחיים מקלקל את החיבוקים שלי לגברים זקנים. הוא הוכיח שאין אמונה בגברים, גם אם הם בני מאה, וגם על כסא גלגלים. אבל אני ממשיכה לחבק את הזקנות וגורמת להן כאמור אושר רב.

לא לשווא אני רגישה לנושא החיבוק. יש סיפור אמיתי שקרה עם המלך לואי ה -14, שהיה מצנט לאמנים, בנה מוזיאונים לאמנות וגם ראה עצמו כמדען. מאחר שעמדו לרשותו מימון אינסופי והשפעה כדי לעשות מה שרצה, החליט המלך לעשות ניסוי, כדי לדעת מה השפה הראשונית בה דיבר האדם הקדמון שהתחיל לדבר. הניסוי עליו חשב לואי היה כזה: הוא יקח כחמישה עשר ילודים (כנראה כאלה שננטשו והיו רבים כאלה) והוא יגדל אותם באחוזה מלכותית מרוחקת. לילדים יהיה טיפול רפואי וגופני הכי טוב, ומזון משובח. אך המלך דרש שהמטפלות לא ידברו עם הפעוטות וגם בינן לבין עצמן או עם הצוות אפשר לדבר רק בחלקים רחוקים ממקום הימצאם של התינוקות. המלך הניח כי מטבע הדברים אם המטפלות יאכילו את התינוקות בעודם בידיהן, הן לא יוכלו מלהתאפק להגיד פה ושם מילה. לכן גם דרש להמעיט במגע עם התינוקות, ואפילו להאכיל אותם במיטתם.
המלך סבר שאם יניחו את התינוקות לנפשם, הם יתחילו לדבר בשפה האנושית הכי עתיקה וזו לפי ידיעת המלך היתה....... עברית.
כמובן אין צורך לציין כי לואי ה-14 היה אמנם מלך טוב, אבל כמדען היה קצת בעייתי.

בעוד המלך מחכה למילה הראשונה מאחד התינוקות – הם התחילו למות בזה אחר זה. אף ילד לא שרד עד גיל שנתיים. רופא שטיפל בהם לא מצא אצל אף ילד מחלה מורטלית – הילדים פשוט סרבו לאכול,דעכו לאט לאט,הפסיקו להתפתח עד מותם בטרם עת.

וכך לא זכינו לדעת מה השפה הראשונה בה דיברה האנושות. אבל במהלך השנים נחקר הסיפור הזה מכל ההיבטים על ידי רופאים ופסיכולוגים שהגיעו למסקנה שהתינוקות מתו כי לו חוו מגע יד אנושית. מאחר שלא שמעו שפה לא יכלו כמובן לפתח שפה, אבל הדבר לא היה פוגע בחייהם: הרי ילדים חרשים שורדים. משאר הבחינות התינוקות טופלו כהלכה. וכך הגיעו החוקרים למסקנה, שתינוק אנושי לא שורד אם הוא אינו מקבל מגע וליטוף אנושיים.

נכון שיש לנו הרבה אינסטינקטים והתנהגויות בגיל הינקות שלא שורדים בבגרותינו. אבל אני מניחה שכל אינסטינקט כזה משאיר איזשהו חותם גם בנפש הבוגרת.

בוודאי ראיתם בזמנו בחדשות, חבורה של צעירים שעומדים בכיכרות ומציעים "חיבוק חינם”. אני חשבתי בלבי שזאת התנהגות של חבר`ה צעירים ומדליקים, וציפיתי שמי שיקפוץ עליהם יהיו בני תשחורת בגילם. להפתעתי, ראיתי שרוב הללו שבאו לקבל חיבוק היו נשים בגיל מבוגר. זה שבר את לבי.

הנה הצעה, שלא תעלה לכם כסף, רק מודעות: חבקו ונשקו את הסבתא המבוגרת, את הדודה המזוקנת , את דודה רבא המשופמת. לכם – חצי דקה של אי נעימות. להן – סם חיים.


 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

117 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל המיזנטרופית אלא אם צויין אחרת