00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בחירות נכונות

שוקולד ומים

שוקולד ומים

 

 

 

כבר יומיים שהמחשבות שלי מתחילות בנקודת הסיום: אב השליך את שני ילדיו הקטנים מקומה אחת עשרה - ונעצרות שם. איבחון מוקדם של אשת מקצוע בקופת החולים לאומית, עוד החודש, הסתכם  באמירה: "בריא בנפשו ולא זקוק לטיפול פסיכיאטרי או פסיכולוגי".  מוזר. ברור לכל בר דעת שאין אדם שאינו זקוק לטיפול פסיכולוגי גם הפסיכולוג והפסיכיאטר זקוקים לשיחות הנפש עם איש מקצוע. והיא עוד הגדילה לעשות כשלא הסתפקה בביטול הצורך בטיפול פסיכיאטרי אלא הרחיקה לכת כשציינה שגם טיפול פסיכולוגי אינו הכרחי. מעניין. אז איך קרה שהשכנים שהתגוררו במחיצתם פגשו אדם אלים, בוטה עם התפרצויות זעם ואלימות כלפי משפחתו וכלפי הסביבה? מערכת הרווחה שלנו שבה וכושלת פעם אחר פעם. מוסדות הרוחה אינם מסוגלים לתת מענה ולא הגנה לנשים וילדים חסרי ישע מול הורים (אבות וגם אמהות) אלימים שמתכננים לפגוע בציפור נפשם בחלק מגופם. 

אני עושה את הספקולציות הפרטיות שלי ומנסחת אותן כאן. הוא תכנן את המעשה אחד לאחד. ידע בדיוק להיכן יסיע אותם אחרי שקרע אותם מאמם ולא לפני שהלום בה עד עלפון חושים ונטרל אותה ואת האופציה שתתקשר מיד למשטרה. הדקות בהן היתה שרויה חסרת הכרה וכואבת היו הדקות שבעטיין עלה בידו לממש את זממו. 

שוקולד ומים. זה מה שהכין להם כשעשה את דרכו לבית אמם. הוא דאג "לקנות אותם" בשקט תעשייתי ו"המתיק" להם את דקות חייהם האחרונות. את רגעי הביטחון הבלתי מעורער שחשו עם אביהם בזמן כשהבטיח להם (אני משערת ) שיקח אותם לתצפית  בבנין הכי גבוה שאפשר כדי שיוכלו לראות את הנוף הנשקף מסביב ואחר כך ילכו... כן אני בטוחה שהבטיח להם את היעד הבא כשהוא יודע שלא יהיה שכזה. הוא יכול היה להבטיח להם הכל וסביר שהבטיח בדיוק את מה שהם כל כך רצו וחלמו שיהיה להם. 

זה לא חדש שבני זוג המחליטים להיפרד משתמשים בילדיהם כקלף מיקוח. מנהלים את מאבקי הכעס והנקמה על גבם. אינם בוחלים ברעות שבדרכים ובמחרידות שבמאניפולציות. מבחינתם הכל מותר בשם הכעס, הנקמה, תאוות הבצע והניצחון. רק לאחרונה שמעתי מחבר שגרושתו הרחיקה ממנו את בנם כשעברה עימו מטווח נסיעה אפס לטווח נסיעה של 70 ק"מ. כל עולמו חרב עליו. הוא היה רואה אותו על בסיס יומי. משתתף בגידולו. קנה דירה בשכנות לו ושבוע אחר כך התבשר על עזיבתם צפונה... אני לא מופתעת שהאב שבור וכואב. 

הכרתי מקרוב את לילך שם טוב שאבי שלושת ילדיה רצח אותם לפני 4 שנים. כיום הוא בכלא. האם שרצחה את בנותיה לפני שבוע מאושפזת. האב הבדואי שרצח בנגב את שתי בנותיו הרכות לפני למעלה מחודש נעלם. (ועוד לא תמה הרשימה הטראגית הזו)

אני אילמת. לבי נחמץ על גורל האם. על אסון הילדים חסרי הישע. כל כך יפים וטהורים. אותו חוסר אונים מכל מקום שלא אביט בסיפור הזה. כמה שנאה צריך אדם לחוש וכמה אכזריות יכולה להיות בתוכו כשהוא מבצע פשע שאין לו מחילה!? 

 

 

 

ותודה לכם שהגעתם שוב לכאן והכרתם עוד חלק ממני. אשמח ויותר כשתגיבו.

מזמינה אתכם לדף הפייסבוק שלי

  שלכם תפו  

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

14 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל תפו ופוזה אלא אם צויין אחרת