22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

משפחה בדרכים

דרום מזרח ארה"ב - ימים 16-17 הרי הסמוקי הגדולים

היום אנחנו עוזבים את ממפיס, עמוסים בפס קול חדש ונפלא, ומתחילים את דרכנו בחזרה מזרחה. המסע שלנו הולך ומתקרב אל סופו, אבל לפני זה יש עוד כמה תחנות, כשהגדולה מכולן, לה אנחנו מחכים בכיליון עינים, היא שמורת הטבע הנפלאה: הרי הסמוקי הגדולים. אבל עד שנגיע אל ההרים המעשנים, מצפה לנו דרך ארוכה של 8 שעות נסיעה לפי Google maps שהופכת לכ - 10 שעות נסיעה בגלל מבול שליווה אותנו כמעט כל הדרך, ופקק ענק ליד נאשוויל שנגרם בגלל תאונה...

רוב רובו של היום היה לא משהו, בגלל הנסיעה הארוכה, הגשם, הפקקים, והמסעדה שפספסנו בדרך, שהייתה אמורה להוות פיצוי על הנסיעה הארוכה והמתישה. 

בית הקפה Loveless Cafe נמצא מחוץ לנאשוויל. הוא ותיק ומאד מפורסם. במקום אופים לבד את הלחם, עוגות מצוינות ומעשנים את הבשרים בעצמם. אלא שבסוף השבוע של יום העצמאות האמריקאי, כנראה שהרבה תיירים הגיעו לנאשוויל, ובשבת, יחד איתנו, כולם עזבו את העיר ורצו לחנות ב Loveless Cafe . תור ההמתנה כשאנחנו הגענו, היה כשעתיים המתנה... frown אנחנו נאלצנו לוותר. אבל למי שמגיע ביום יותר שפוי, זה נראה מקום נהדר לעצירה לארוחת צהריים. 

אתר אינטרנט:

http://www.lovelesscafe.com/

אנחנו למרבה הצער (שלי, ולשמחת הילדים) נאלצנו להסתפק בסניף דלוח של סאבוויי...laugh

טוב, אז אחרי מבול, פקקים, הסתבכות של הג'י.פי.אס בנוקסוויל ועוד אי אלו הרפתקאות לא נעימות, פתאום הגשם פסק. השמיים התבהרו, ובין העננים החלו להתגלות פסגות הרים, מוריקים, גבוהים, שעל ראשם מסתלסל לו מן עשן אפרפר. The Great Smoky mountains קיבלו אותנו בסבר פנים יפות ובלבביות...

וכך נכנסנו בשערי Pigeon Forge אחת העיירות הממוקמות למרגלות ההרים המדהימים הללו. הכניסה ל Pigeon Forge יש בה משהו הזוי. הרחוב הראשי, השוקק, הוא מעין לונה פארק, תיירותי להחריד, צבעוני וצעקני, המציע לתייר המזדמן כל סוג של בילוי שיכול לעלות על הדעת: גלגל ענק, קולנוע 4D, מסלולי קארטינג, מסעדות מכל המינים והסוגים, מופעי "Dinner show" מכל המינים והסוגים, חנויות ועוד ועוד. וכמובן אינספור בתי מלון בכל רמות הכוכבים

המלון שלנו, לא משהו מיוחד, שכן על הרחוב הראשי הזה של העיירה. הוא נבחר בגלל מחירו המצחיק. הוא בסך הכל היה בסדר, אך לא יותר מכך. יש בו בריכה (2 בריכות למען האמת, אחת חיצונית ואחת מקורה), והאירוח כולל ארוחת בוקר בסיסית ביותר וממש לא מספקת. בכניסתנו לחדר היתה פאדיחה. הסתבר שלמרות שהחדר נוקה לפני כניסתנו, מישהו השתמש בשירותים והשאיר שם מזכרת... הם מיד באו וניקו והתנצלו, אך לנו זה כבר קילקל את הרושם עליהם.  בסך הכל החדר היה סביר, ובודאי ביחס למחיר הממש מצחיק ששילמנו עבורו. 416$ ל 4 לילות.

שם המלון

Shular Inn

כתובת

2708 Parkway Pigeon Forge TN, 37863

Tel. 18654532700

אתר אינטרנט:

http://Shular Inn

טוב, אז הערב כבר הגיע, ואחרי היום הארוך והלא ממש נחמד הזה, הגיע לנו לפחות פיצוי קטן. הפיצוי הגיע בצורת מסעדה ממש נחמדה שבה אכלנו את ארוחת הערב, שהיתה טעימה, ולא יקרה. המסעדה היתה כל כך מוצלחת עד שחזרנו אליה כמעט כל ערב במהלך ארבעת הימים שבילינו בשמורת הרי הסמוקי הגדולים

שם המסעדה: The Old Mill Pottery House Cafe and Grille

כתובת175 Old Mill Ave., at Traffic Light #7, Pigeon Forge, TN 37863

אתר אינטרנט:

http://www.old-mill.com/info/cafe           

שמורת הרי הסמוקי הגדולים

למחרת התעוררנו לבוקר מעונן. החזאים דווחו שוב על גשם חזק שעומד לרדת, ואנחנו תכננו לטיל בשמורת הטבע של הרי הסמוקי הגדולים....

אבל לא עננים אפורים ולא תחזיות של גשם יעצרו אותנו בדרכנו. מצטיידים במים ובסנדוויצ'ים בסופר הסמוך למלון ויוצאים לדרך. 

 

 

 

.תחנתנו הראשונה היא מרכז המבקרים של השמורה, שם ניתן להצטייד במפות ולקבל המלצות מהריינג'רים לגבי מסלולי טיול מומלצים בשמורה להרכב המשפחה שלנו. בנוסף, יש במרכז המבקרים מוזיאון קטן שמציג את שלל הצמחייה ובעלי החיים השוכנים בשמורה. 

אנו נכנסנו לשמורה מכיוון העיירה פיג'ן פורג' , ולכן מרכז המבקרים הקרוב אלינו היה Sugarlands visitor center. בשמורה עוד כמה וכמה מרכזים מבקרים.

http://www.nps.gov/grsm/planyourvisit/visitorcenters.htm

עכשיו, כשהמפות בידנו , אפשר להתחיל ולהתעלף מפנינת הטבע הזאת שנקראת הרי הסמוקי הגדולים. השמורה היא מעין ג'ונגל ובו עצים וצמחים (לדעתי מאות מיני צמחים ועצים) צפופים צפופים בירוק עד שמקנים לה מראה של גן עדן. אם דמיינתי לפעמים איך נראה גן העדן, ללא ספק בדמיון הוא היה די דומה לשמורת הרי הסמוקי.

נסיעה בכבישי השמורה נראית כך:

אנו נוסעים בדרך למפלי גרוטו Grotto falls. זהו אחד המסלולים שהמליצו עליהם במרכז המבקרים (ביקשנו מסלולים שמתאימים למשפחות, לא אקסטרימיים מדי). טיול במסלול זה אורך כ 2-3 שעות. הוא כולל טיפוס מתון אל המפלים השוצפים, ואחר כך ירידה באותו שביל בחזרה אל החניון. הדרך אל המפלים נקראת:    Roaring fork motor nature trail.  זהו כביש מעגלי, חד כיווני (ברגע שנכנסים, לא ניתן להסתובב אחורה), הנוסע בתוך נוף מטריף ביופיו. הנשימה נעתקת מיופיו והדרו של הטבע. לאורך הכביש שלטים שונים של מסלולים ואתרים. 

בכניסה למסלול של מפלי גרוטו יש שלט המזהיר מפני היתקלות בדובים ומנחה כיצד לנהוג אם במקרה נתקלים בדב. השמורה מתגאה בכמות נאה של דובים שחורים, המסתובבים בשמורה בחופשיות יחד עם שלל בעלי חיים אחרים: שועלים, זאבים, סנאים, ציפורים, נחשים ועוד חיות יער רבות ומעניינות. השלט בכניסה למסלול מספר כי לפני כמה שנים נתקל מטייל בדב שחצה את השביל, נאלץ להאבק עם הדב ונפצע. שומרי השמורה נאלצו לבסוף לירות בדב, דבר שהם, כמובן, מאד לא רוצים לעשות. הסיבה למפגש הלא נעים בין הדב למטייל היתה נעוצה בשאריות מזון שזרקו מטיילים לא אחראים על השביל. הדובים, ככל בעל חיים, עסוקים כל היום בלחפש אוכל. כשהם מריחים אוכל, הם מתקרבים אליו. כשהדובים נתקלים באדם פנים מול פנים, הם פוחדים, חשים מאויימים, ועלולים לתקוף. לכן מתחננים אנשי השמורה בפני המבקרים לא לזרוק אוכל על השביל אלא רק לתוך פחים מיוחדים וסגורים המפוזרים ברחבי השמורה. 

טוב, עם פתיחה שכזו, היינו צריכים להתחיל ולטייל... ליתר ביטחון הצטיידו המבוגרים שביננו כל אחד במקל. לפי ההנחיות אם נתקלים בדב, כדאי לעשות הרבה רעש ולהריאות גדולים. לעשות תנועות רחבות עם הידיים, לשים ילד על הכתפיים ועוד. במצב שכזה, הדב יחשוב שהוא נתקל בחיה גדולה וחזקה ממנו, ויברח.

התיירים נקרעים בין הרצון לראות דב (בכל זאת, חוויה) לבין הפחד ממנו...

מתחילים את המסלול, אפשר לראות את המקל מבצבץ:

 אנו צועדים בשביל צר, כשהיער עוטף אותנו מסביב. אי אפשר שלא להתפעל ממגוון הצמחיה. למרגלות הגבעה שאנחנו מטפסים עליה נשפך נהר בשצף מים חזק מאד. 

פטריות על גזע עץ:

בשלב מסוים הגשם מתחיל לטפטף. בשלב זה מדובר בגשמון מרענן ולא בגשם שמפריע לטיול. עוד מסתבר, כי המסלול כולל חלקים שבהם עובר הנחל. בחלקים אלה יש לדלג מעל סלעים ואבנים (למי שלא הביא את נעלי ההליכה במים, כמונו, שנשארו משום מה באוטו). בעוד הילדים והגבר מדלגים מעל הסלעים בקלילות, אני כמובן נופלת כבר בפעם הראשונה לתוך המים, לאחר שיצרתי מאחורי פקק של אמריקאים מנומסים אך לא ממש מרוצים מהקצב האיטי שלי...

בשלב מסוים נעשית העליה תלולה יותר, אך עדיין בדרגת הליכה קלה יחסית. 

לאחר הליכה של כשעה וחצי אנחנו מגיעים אל המפל השוצף. כמות המים הנשפכת ממנו תעורר קנאה בליבו של כל ישראלי...

דבר נחמד שאפשר לעשות הוא לעבור מתחת למפל אל הצד השני. אנחנו לא עשינו זאת כי הסלעים נראו קצת חלקלקים ולא העזנו. אך האמריקאים, כפי שניתן לראות בתמונה, עשו זאת ללא בעיה. 

החצי השני של המסלול, הוא כולו בירידה. משימה לא פחות קשה מהטיפוס. המשימה שלנו היתה אף קשה עוד יותר כי גשם החל לרדת. מייד נשלפו שכמיות הגשם, והבטיחו שהגשם לא יפריע. מה שכן, השביל הפך למהר מאד לבוצי ומאד חלקלק, דבר שהאט עוד יותר את קצב ההליכה שלי, למגינת ליבם של האמריקאים, שכלום לא מפריע להם ולתכניות שלהם, ולמגינת ליבם של שאר בני המשפחה שכנראה במהלך השנתיים שחיו עם אמריקאים הפכו לכאלה גם קצת בעצמם. 

בסך הכל, המסלול קל להליכה ויפיפה. כעבור כ 3 שעות, כבר היינו בחניון בחזרה. 

מידע על המסלול:

http://www.nps.gov/grsm/planyourvisit/grotto-falls.htm

עכשיו כבר היינו ממש רעבים. גשם זלעפות ירד ולא יכולנו לאכול את הארוחה שקנינו באחד מאתרי הפיקניק היפים שלאורך הדרך. לבסוף, נאלצנו לאכול את הארוחה באוטו. לפחות הנוף היה יפה...devil

למרות הגשם, החלטנו להמשיך בתכנית כרגיל. תחנתנו הבאה היא מסלול אותו עושים ברכב. זהו מסלול מעגלי הנקרא: Cades Cove. בתוך השטח העצום אותו מקיף הכביש נמצא חי בר ובו שפע של בעלי חיים. ביום טוב, ניתן לראות שלל בעלי חיים רועים באחו, ביניהם גם דובים. 

הדרך ל Cades Cove אף היא יפיפיה. עוברת בינות לנחלים, כשמפלים זורמים ושוצפים מכל עבר. בגלל הגשם שזה אך ירד, היתה החוויה כמו ביער טרופי. בדרך ניתן לעצור בכל מיני עצירות. לצפות בנוף, לשכשך רגליים במים, ולצלם כמובן. 

כשאנחנו מגיעים לקיידס קוב שוב מתקדרים השמיים וגשם מתחיל לרדת. אנחנו מחליטים בכל זאת להיכנס. ההחלטה הזאת אומרת שאם נתחרט ונרצה לחזור, לא נוכל. כבר בתחילת המסלול אנו נתקלים במכשול. הגשמים הרבים של השעות האחרונות ואולי של הימים האחרונים גרמו להצפה של הכביש. משהו כמו נחל די שוצף ודי גבוה חוצה את הכביש. אנחנו לא בטוחים שהשברולט אימפלה שלנו מסוגלת לעבור מים בגובה כה רב ועומדים בצד אובדי עצות. כל המכוניות שעוברות הן רכבי 4X4 גבוהי גלגלים. אנחנו המכונית המשפחתית היחידה. מה עושים? אנחנו מסתכלים אחורה ומבינים שאין מצב לחזור. גם כי אסור וגם כי מכוניות ממשיכות להגיע כל הזמן. ברגע אחד מקבל הנהג החלטה להיכנס למים ויהי מה. והנה, השברולט אימפלה הקטנה שלנו (לא כל כך קטנה במימדים של רכב משפחתי, אך קטנה ביחס לכל הטראקים האמריקאים שעברו שם) חצתה את הנהר השוצף כמו גדולה, בנחרת בוז כלפי אחיותיה הגדולות והשוויצריות. בעיה נוספת שעורר הגשם היתה שלחיות, שהיו אמורות להסתובב חופשי באחו ולבדר את התיירים, גם לא כל כך התחשק להסתובב בחוץ בגשם, והן מצאו להן כל אחת מחסה והשאירו אותנו עם אחו יפה אך נטול חיות.

לאט לאט הגשם נחלש שוב והחיות החלו וצוץ להן, אחת אחת. ראשונים יצאו הצבאים, מדלגים בין השיחים והפרחים. אחריהם מיני סנאים ומכרסמים. לפתח, שיירת המכוניות נעצרת, ידיים נרגשות נשלחות מהחלונות ומצביעות על משהו באופק. אנשים יוצאים מהרכבים ומצלמות נשלפות. אנחנו מבינים שמשהו קורה. שולפים את המשקפת הקטנה שקנינו במרכז המבקרים, והגבר מזהה לא פחות ולא יותר דב! מסתתר לו בין השיחים במרחק, מעלה את ראשו לכדי הצצה, ומיד מסתתר בין השיחים חזרה. "דב! דב!" אנו צועקים לילדים שמאחור נשנקים מהתרגשות, רק כדי לגלות שבכל הזמן הזה, כשאנחנו עברנו את הדרמות עם חציית הנהר וחיפוש בעלי החיים, הילדים שמאחור ישנו שנת ישרים עמוקה ומתוקה...

אחרי המפגש המרגש עם הדב הרגשנו הרבה יותר מאוששים. לא לשווא נסענו עד לכאן. לא עוברות כמה דקות, ושוב שיירת המכוניות נעצרת, ותיירים מצוידים במצלמות אצים רצים מתוכן. הפעם מלווה המאורע בשני ריינג'רים לובשי מדים וחמורי סבר. "מה יש פה?" שואל הנהג את הריינג'רים, והם מצביעים על עץ גדול, עליו משתובבים 3 גורי דובים מתוקים. מחזה שלא ייאמן!

זהו, קיבלנו תמורה מלאה לכספנו (אגב, הכניסה לשמורה חינמית, ללא כל תשלום...). את המבנים ההיסטוריים לא התחשק לנו לראות (היה לנו כבר די והותר היסטוריה בטיול הזה...). השעה היתה בערך 17:00 אחר הצהרים, ואנחנו החלטנו שאפשר לסגור את יום הטבע הראשון בשמורה ולהתרשם קצת מהעיירה התיירותית והמבדרת גטלינבורג, הסמוכה לשמורה. 

העיירה גטלינבורג, כפי שהיא מתוארת ברבים מספרי התיירות, נראית קצת כמו עיירה אלפינית אירופאית. ברחובה הראשי מבנים חד קומתיים מחודדי גגות. הרחוב מלא בחנויות ובמסעדות לרוב, וכן באטרקציות בידוריות לתיירים. בין האטרקציות: רכבל ענק המוביל אל תצפית מפסגת הר (תכננו לעלות עליו אך לא הספקנו. בספרי התיירות כתוב כי אטרקציה זו כוללת גם מגלשה אלפינית ועוד אי אלו אטרקציות כיפיות נוספות http://www.obergatlinburg.com/).

בנוסף יש מלא אטרקציות לונה - פארק למיניהן. אנחנו נכנסנו לחנות "ממתקים כמו של פעם" שמייצרת את הממתקים בעצמה: מכונת טופי שמייצרת לנגד עיניהם המשתאות של המבקרים סוכריות טופי דשנות, צמר גפן מתוק, פופקורן צבעוני בשלל טעמים, שוקולדים בשלל טעמים וצורות המיוצרים במקום, סוכריות בסגנון של פעם (הגבר ואני לקחנו מרמלדות. זוכרים את סוכריות הג'לי הרכות המצופות גרגרי סוכר? יאמממי). עמוסים בממתקים נפלאים, המשכנו בסיור. נתנו לילדים לבחור אטרקציה אחת, והם בחרו להיכנס למן סרט ב 4 מימדים. בסרט אנו אמורים לחוש ראשית כאילו אנו גולשים בסקי ואחר כך כאילו אנו מתגלגלים במן מחצבה תת קרקעית על מסילה מטה לנפול. היה יקר אבל נחמד... הילדים יצאו עם חיוך ענק. 

כמובן שיש ברחוב גם מוזיאונים של ריפלי הבלתי נלאה (אקווריום, מוזיאון Believe it or not, ועוד).

אחרי הסיור בגטלינבורג ולאחר היום המעייף, החלטנו שמגיעה לנו שוב ארוחת ערב טובה במסעדה הקבועה שלנו, זו שסעדנו בה אתמול, ואחר כך, מקלחת נעימה ושינה עמוקה smiley

היום הראשון בהרי הסמוקיז הוכתר בהצלחה יתרה. 

אגב, לפי הסיפורים, את השם הרי הסמוקי (ההרים המעשנים) נתנו להרים האינדיאנים, המתיישבים הראשונים, בגלל הענן התכלכל התמידי המסתלסל מפסגותיהם. הגיוני, לא?!

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

אני רק שאלה...

מתכננים טיול לצפון מזרח ארה"ב?

יש לכם שאלה? אשמח לענות! (כמיטב יכולתי )

שלחו את השאלה למייל:

dorit.rosenthal@gmail.com

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל barnoga אלא אם צויין אחרת