22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

משפחה בדרכים

We are going to Graceland!!! היום השני בממפיס

בוקר היום השני בממפיס, איזו התרגשות!!! היום אנחנו נוסעים לבקר באחוזתו של אלוויס, בגרייסלנד!!!

לפני שיוצאים לדרך, צריך להתאים את פס הקול:

https://www.youtube.com/watch?v=GL_8eXa2KEc

כשנוסעים לגרייסלנד, צריך להתכונן רגשית לתעשייה. לקיטש האמריקאי הסנטימנטלי והצעקני במלוא עוצמתו. אם מוכנים לזה רגשית, מקבלים את זה, זורמים עם זה באהבה, ומאד נהנים.  

https://www.youtube.com/watch?v=QkMVscR5YOo

ליד האחוזה, נמצא לו מלון הלבבות השבורים, שנחשב למפואר ומאד מבוקש בממפיס. מסביב לגרייסלנד תעשיה שלמה של חנויות אלוויס, מסעדות וכדומה. מחנים את הרכב בחניון העצום, ומצטלמים בכניסה לאתר עם השלט "גרייסלנד" המקדם את פני הבאים. עומדים בתור ענק, משלמים מחיר מופקע (37$ למבוגר, 33$ לילד מעל גיל 12, 18$ לילד עד גיל 12), כשברקע כל שירי אלוויס הידועים והאהובים. מקבלים את שעת הסיור המיועדת (אסור לאחר!!) ונכנסים לאתר. האתר עצמו ממוקם ממול לאחוזה, מעבר לכביש. הכניסה לאחוזה היא רק בהסעה מיוחדת ובזמנים קבועים מראש, כדי שלא יהיה עומס בתוך הבית. 

מכיוון שיש עוד זמן עד לסיור שלנו, אנחנו מסיירים באתרים האחרים: מתרשמים מאוסף המכוניות המדהים של אלוויס, המכיל כל סוג של משהו על גלגלים שניתן היה לקנות בשנות חייו: רכבי פאר, רכבי שטח, אופנועים ואפילו טרקטור... חלק מהרכבים מאובזרים באביזרי יוקרה שהפכו את הנסיעה ברכב לפינוק אמיתי:

אחרי המכוניות, אנחנו הולכים לרחבה שמכילה שני דגמי מטוסים פרטיים שהיו בבעלותו של אלוויס. מקוצר זמן (הסיור עוד מעט מגיע) הספקנו לבקר רק במטוס הגדול יותר, הנקרא על שם בתו של אלוויס: ליסה מארי. המטוס, נראה מבחוץ כמו מטוס רגיל, אבל מבפנים, כמו מלון יוקרה של חמישה כוכבים ומעלה: שירותים עם אסלה מזהב, ספות עור, חדר אוכל מלא עם שולחן אוכל עצום מימדים, חדר שינה, כל זה עף וטס עם אלוויס במסעותיו ברחבי ארה"ב ובעולם. התחושה היא, שלאלוויס היה כל כך הרבה כסף, שהוא כבר לא ידע מה לעשות איתו...

המטוס מבחוץ:

ובפנים:

אחד הסיפורים על המטוס הוא, שאלוויס נהג לחגוג לבתו ימי הולדת במטוס (כשהוא בשמים כמובן) עמוס בחברים וחברות של הילדה. חשבתי לעצמי אם הייתי מרשה לבתי להשתתף במן יומולדת כזו בשחקים, כשאני אמורה לסמוך על אבא כמו אלוויס בתור "המבוגר האחראי"...

http://www.youtube.com/watch?v=VI94AsuvUUA

אז אחרי המכוניות והמטוסים, הגיע תורו של הבית...

אלוויס החל את חייו בבית די עני. בגיל 17, כאמור, כבר היה צריך לעבוד כנער שליחויות כדי לעשות קצת כסף. את גרייסלנד הוא קנה במחיר ממש מצחיק בשנת 1957. בבית יחד איתו גרו ההורים שלו (אביו שימש בתור המזכיר שלו, והוא זה שענה למעריצות. היה לו משרד בחצר אשר גם בו ניתן לבקר כמובן). לפי פריסיליה פרסלי וליסה מארי, שהן הדוברות העיקריות בביקור האודיו שלנו, הבית היה מלא תמיד באורחים וחברים. לדבריהן, אלוויס אהב מאד לארח, והיה רחב לב ונדיב. 

הסיור נערך בקומה הראשונה ובמרתף. לקומה השניה אסור להיכנס והיא נשארה פרטית וחסויה מן הציבור לבקשת המשפחה. למרות האכזבה הקשה ליצר המציצנות (מי יודע מה יש בקומה השניה שמסתירים מאיתנו??.) עדיין המקום ענק ויש הרבה מה לראות בו. 

הבית מעוצב בצורה מאד מצועצעת וצבעונית, כיאה לאלוויס עצמו ולתקופה בה חי בבית: מסוף שנות החמישים ועד תחילת שנות השבעים:

הכניסה לבית:

אני מוכרחה לומר, שכשראיתי את הבית מבחוץ, ברגע הראשון קצת התאכזבתי, חשבתי , משום מה, שהוא יהיה הרבה יותר גדול...משהו בסגנון הארמונות האירופאיים. 

"חדר הג'ונגל" בו אהב אלוויס לשחק עם חבריו קלפים, לצפות בשידורי ספורט וכדומה:

חדר במרתף, הכולל 3 מכשירי טלוויזיה, כדי שאלוויס יוכל לצפות ב -3 ערוצים בו זמנית...

הסיור מתרחש בבית, בחצר העצומה, וישנם גם חדרים שהם מעין מוזיאון המציג כרונולוגית תמונות מחייו של אלוויס ופריטים שונים: משרותו הצבאי, החתונה לפרסיליה, התלבושות הנודעות של שנות השבעים, ועוד. 

תקליטי הזהב והתלבושות המיוחדות:

הסיור מסתיים באחוזת הקבר, שם קבור אלוויס לצד הוריו וסבתו:

הביקור גורם לתייר כל כך להזדהות ולהתאהב באלוויס (למי שלא הגיע מאוהב כבר מהבית כמובן), עד שגם אלה שעד כה אלוויס לא ממש הזיז להם, מוצאים את עצמם מזילים דמעה למשמע סיפור הסוף של אלוויס ולמפגש עם קברו. 

אחרי הביקור באחוזה, אנחנו כבר שבעי אלוויס ולא היה לנו כח לחזות בתערוכות השונות כמו: אלוויס בהוואי או אלוויס עם בתו ליסה מארי. כמו כן לא נכנסנו לשלל החנויות שמוכרות מזכרות אלוויס המפוזרות באתר בנדיבות. 

הביקור היה מאד מעניין, מוסיקלית, ויזואלית, תרבותית ואנתרופולוגית. 

אתר אינטרנט:

http://www.elvis.com/graceland/tours/default.aspx

כתובת:

3717 Elvis Presley Blvd

שעות פעילות:

תלוי בעונה. בקיץ: 9:00-17:00, בחורף: 10:00-16:00

ציון: 

אחרי הביקור, אנחנו ממהרים לאכול ארוחה מהירה (ובינונית) בטאקו בל הסמוכה, כי אנו ממהרים לתחנתנו הבאה, אשר הובטחה לנער במיוחד מבעוד מועד: מפעל הגיטרות המפורסם של גיבסון. 

כדי לבקר במפעל של גיבסון, יש לחזור אל הדאון טאון של ממפיס, לרחוב Beale. המפעל שוכן ממש ממול למוזיאון לרוק וסול. 

הלקח החשוב לגבי הביקור במפעל גיבסון הוא, כי מומלץ מאד להזמין מקום מראש! אנחנו, כאמור, ביקרנו בעיר ביום העצמאות האמריקאי, שעה שעוד תיירים רבים ביקרו בה. כמעט ופספסנו את הסיור, פשוט כי נגמרו הכרטיסים. רק הנודניקיות שלי (הגענו מרחוק, הנער חיכה רק לביקור אצלכם) וכו', הצליחו להשחיל אותנו ברגע האחרון לאחד הסיורים האחרונים. לו היינו מפספסים את הביקור היתה נגרמת לנער עוגמת נפש רבה. לא חראם?

מכל מקום, הספקנו. המפעל הוא בעצם נגריה עצומת מימדים, שבה, כנראה, מייצרים את הגיטרות מהטובות בעולם. המפעל רועש ברמות מטורפות, ודי קשה לשמוע את המדריכה. הסתבר לנו להפתעתנו, כי במפעל מייצרים כל גיטרה וגיטרה בעבודת יד שקדנית (מה שמסביר, כנראה, את המחיר האסטרונומי של הגיטרות האלה). עברנו על פס הייצור שלב שלב, כשאנו חולפים על פני האנשים שיש להם את אחד הג'ובים הכי מעצבנים בעולם (אלה שצריכים לעבור מילימטר מילימטר על גוף הגיטרה המוכנה ולבדוק שאין ולו שביב פצפון של דפקט), ואלה שיש להם את אחד הג'ובים הכי מגניבים בעולם: אלה שצריכים לנגן על כל גיטרה וגיטרה ולבדוק שהיא מושלמת, כמו שגיטרה של גיבסון צריכה להיות. 

אתר אינטרנט:

http://www.gibson.com/en-us/locations/retailcenters/memphis/discoveriesofgibson/

(Google pictures)

שעות פעילות:

ב'-שבת 11:00-16:00 (מומלץ מאד להזמין מקום מראש). 

כתובת:

145 Lt. George W. Lee Avenue

מחיר:

8$ לאדם

ציון: 

אחרי הביקור במפעל, החלטנו לצעוד ברגל (טעות!!!!) לעבר התחנה האחרונה: המוזיאון לזכויות האדם, הממוקם במלון בו נרצח מנהיג זכויות השחורים בשנות השישים הלא הוא מרטין לותר קינג. 

מדוע טעות? כי ידענו שמזג האוויר בארה"ב הפכפך ובוגדני. וראינו את העננים והבנו שעומד לרדת גשם. רק שבאותו רגע, לא דמיינו איזה מבול עומד עוד מעט לרדת...

בינתיים הלכנו לנו שמחים וטובי לב לכיוונו של המוזיאון לזכויות האדם, כשאט אט אנו שמים לב שאנו בין הלבנים הבודדים ושרוב הצועדים לכיוון המוזיאון הם שחורים. 

השאלה הזו היא מאד מעניינת. מדוע סיפור הרצחו של מרטין לוטר קינג, ההתנגדות הלבנה למאבקו ופועלו, ונושא זכוית האדם של השחורים בארה"ב מעניינים בעיקר שחורים? לדעתי, זה צריך לעניין את כולנו, כבני אדם!

המוזיאון מתייחס בתחילה לאפליית השחורים ולנסיונות המחאה שלהם שהלכו והתחזקו עם השנים, כששיאן בשנות פעילותו של מרטין לוטר קינג. שאר הביקור במוזיאון מתמקד ברצח. המוזיאון מציג את הרצח כמו סרט מתח. 

החלק הראשון מציג את החודשים שקדמו לרצח. הוא מתאר את שגרת יומו של קינג, אל מול ההכנות שעשה הרוצח לקראת הרצח. אחד הדברים המעניינים הוא (ואולי זה חלק מהנארטיב שמציג המוזיאון) איך יכלו, אנשי הביטחון, לו היו קצת יותר עירניים, לצפות את הרצח, ולא עשו זאת. 

בשלב הבא אנו מבקרים בחדר האמבטיה אשר ממנו בוצע הרצח. החדר נשאר כמו שהוא. הוא ממוקם במלון דירות השוכן מול החדר בו התארח מרטין לוטר קינג במלון שלו. מלון לוריין:

רואים איך הציב הרוצח את הכיסא מול החלון, וממנו כיוון את הנשק אל המרפסת של חדרו של קינג. מסתבר, לפי הסיפור שמספר המוזיאון, כי הרוצח הסתגר בחדר זה שעות. זה היה חדר השירותים היחיד בקומה, ואורחי המלון התדפקו על הדלת והוא לא פתח. למרות שהדלת היתה נעולה במשך שעות, איש מהם לא חשד, לא התלונן או הזעיק עזרה. זה מוזר מאד...

אחר כך מוצג הרצח עצמו, ומוצגות החקירה והלכידה של הרוצח. 

המוזיאון מאד מעניין, אם כי הוא מלא ועמוס בהרבה מלל לקריאה, ולא כל אחד אוהב סוגי מוזיאונים כאלה. אנחנו מאד התעניינו ולמדנו. 

במוזיאון ישנו קיר הנצחה למנהיגים שקראו לשלום ונרצחו בגלל ה"אני מאמין" שלהם. גם שמו של יצחק רבין שלנו מונצח על קיר זה. 

זהו המלון בו לן מרטין לותר קינג. הוא הגיע לממפיס כדי להשתתף בצעדת מחאה של עובדים שחורים שמחו נגד תנאי העסקתם המחפירים. שתי הנשים בקומה השניה בתמונה, שאחת מהן לובשת מכנסים אדומים, עומדות ממש ליד חדרו. אני לא יכולתי להפסיק לחשוב עד כמה צנוע הוא היה, ובאיזה מלון פשוט וצנוע, בפרוורי העיר הוא בחר ללון. 

אנחנו מאד רצינו להציץ לחדרו של קינג, אבל המבול שניתך איך שפנינו לצאת מהמוזיאון מנע זאת מאיתנו. 

מרטין לוטר קינג נרצח בשנת 1968. בשנת 1963 הוא נאם את נאומו המפורסם: "יש לי חלום".

האיש הזה, וחלומו לשוויון בין בני אדם הוא אות וסמל בשבילי, ואני מביאה כאן את הנאום הדגול הזה, למי שעוד לא מכיר אותו:

https://www.youtube.com/watch?v=smEqnnklfYs

אתר האינטרנט של המוזיאון לזכויות האדם בממפיס:

http://www.civilrightsmuseum.org/

כתובת:

450 Mulberry Street

שעות ביקור:

ימים ב', ד', ה', ו', שבת: 9:00-17:00. א': 13:00-17:00

מחיר: 10$ למבוגר, 8$ לילד.

ציון:

kisskisskisskiss

לסיום היום המרתק והמעניין הזה, חזרנו למלון שלנו, לאחת מהמסעדות המקסיקניות הרבות באזור. מסעדה מעולה. בכלום כסף קיבלנו ארוחת גורמה עצומת מימדים וטעימה מאד!

למסעדה קוראים mexican embassy והיא נמצאת על HWY 64 בדרך למלון שלנו. 

אתר אינטרנט:

http://www.abuelos.com/

אחרי הארוחה הטובה, עשינו את דרכנו בחזרה למלון, בתום 4 ימים גדושים מוסיקה ותרבות, 4 ימים ששינו אותנו והעשירו אותנו מאד. 4 ימים חווייתיים שלא יישכחו במהרה...

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

3 תגובות

אני רק שאלה...

מתכננים טיול לצפון מזרח ארה"ב?

יש לכם שאלה? אשמח לענות! (כמיטב יכולתי )

שלחו את השאלה למייל:

dorit.rosenthal@gmail.com

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל barnoga אלא אם צויין אחרת