11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג (הרשמי) של נתאי

סיפור קצר ליום כיפור - ללמוד מהצום

סיפור קצר ליום כיפור - ללמוד מהצום

ללמוד מהצום

אתם זוכרים את אותו אחד מהסיפור הקודם?
רצה הגורל ופגשתי אותו באחד מהימים הנוראים, הימים הללו של הסליחות. זה היה בסיור סליחות בעיר העתיקה, ממש לפני הזריחה הלכנו, אני ועוד כמה חברה שהיו בסיור לסליחות בבית כנסת שנמצא בסמוך לכותל. היינו כבר עייפים וגמורים מהסיור הארוך שהיה גם מרתק ביותר והעייפות התחילה ממש שנכנסו לסליחות באותו בית כנסת.
פתאום אני רואה גב של מישהו שנראה לי מוכר, מנסה לזכור מאיפה אבל לא מצליח ומשכנע את עצמי שזאת רק העייפות  אשר גורמת לי לחשוב שהוא מוכר.

ממש שניה לפני שהסליחות נגמרו יצאנו מאותו בית כנסת. הרגשתי טפיחה קלה על השכם וקול מוכר אמר לי "אני חייב לך תודה". הסתכלתי אחורה וראיתי את אותו אחד מהסיפור הקודם שנתתי לו כסף.
הוא רצה להגיד לי משהו. יצאנו מבית הכנסת כדי לא להפריע לסוף הסליחות, השמיים כבר היו סגולים וזה הרגע שבו אתה מבין שמתחיל יום חדש.
"רק שתדע לך שבזכותך ובזכות אנשים כמוך הדבש שלי בראש השנה היה הרבה יותר מתוק מבדרך-כלל...".
"מה?" תהייתי "איך זה ייתכן? הרי הדבש הוא אותו דבש...".
"כן, אבל גם לדברים הקטנים הללו יש משמעות. הדבש הרבה יותר מתוק שאני יודע שהוא הגיע אלי בזכות אנשים טובים".
חשבתי קצת על מה שהוא אמר. הרגשתי שיש הרבה מן האמת בדבריו. שאולי דווקא בגלל שאין לו הרבה כסף הוא שם לב לדברים הקטנים שאנחנו לא שמים אליהם לב, הדברים שאנחנו חושבים שניתן לקנות בכסף, אבל מה שנותן להם את המשמעות שלהם זה לא הכסף אלא משהו מעבר לכך...
המשכנו ללכת בעיר העתיקה לכיוון היציאה, שהגענו לחומות השמש כבר זרחה וניתן היה לראות ולשמוע שהעיר התעוררה ליום חדש.
האמת היא שזה מעין רגע מאוד מרגש כזה - רגע שבו פתאום אתה שם לב שהעיר התעוררה לחיים: את החושך שהיה בסליחות מחליף אור השמש, את הדממה ששררה בעיר (הרי גם לפני שנכנסו לעיר העתיקה הלכנו קצת בעיר) מחליפים צופרי המכוניות ורעש האוטובוסים.
זה מרגיש כאילו כל הלילה הזה, של הסיור סליחות, היה בעצם חלום שנגמר ברגע שהעיר "התעוררה לחיים".

 

לוויתי אותו קצת, עד שהגענו לתחנת האוטובוס שבמקרה שנינו היינו צריכים.
"תודה רבה לך." אמרתי לו.
"על מה בדיוק?!" הוא תהה.
"על מה שלימדת אותי כשיצאנו מהסליחות...".
הוא השפיל את המבט וחייך חיוך גדול. לאחר מכן הוא הסתכל עלי שהחיוך עדיין על פניו "אני מקווה לפחות שעכשיו אני החזרתי לך משהו בתמורה למה שנתת לי אז, לפני ראש השנה..."
"כן," אמרתי לו בקול שקט "כל אחד מאיתנו נתן לשני משהו שהיה לו".
"אתה מבין," הוא אמר לי בבטחון מלא "אם אתה שואל אותי, זה אחד הדברים הכי מעניינים ביום כיפור - הוא נותן לך הזדמנות לשים לב לדברים הקטנים, אתה נכנס לנעליים של בן אדם שאין לו רק ליום אחד."
"אבל זה רק אוכל ושתייה!" אמרתי לו.
"קודם כל, ושתייה זה משהו לא קטן, ובנוסף לכך, זה נכון לכל דבר חיוני שתחסיר מעצמך. כל פעם שמשהו יקר יחסר לך (כמו אוכל ושתייה במקרה של יום כיפור) אתה תלמד לשים לב לדברים הקטנים שאתה בדרך-כלל לא שם לב אליהם. היו שנים שעשינו ראש השנה מצומצם, ללא דבש, ממש סדר ראש השנה עם הארוחה הכי פשוטה שאתה יכול לדמיין, אבל בגלל שהיו פעמים שהיה לנו דבש, רק שלא היה לנו למדתי להעריך את המתיקות שלו, ולכן, שכן היה לנו, שמתי לב לדברים שמי שיש כל הזמן דבש לא ישים לב...".
כל-כך שמחתי שקיימנו את השיחה הזאת, תמיד לפני כל חג (כולל יום כיפור) אני מנסה ללמוד משהו שישאר איתי בחג. השנה משום מה לא הצלחתי. חשבתי שאולי הסיור סליחות יעשה את זה - אבל גם הוא לא לימד אותי משהו מיוחד.
אז בה אותו אחד ונתן לי בדיוק את מה שחיפשתי, בדיוק את מה שהייתי צריך.


אני לא אשקר ואומר שהצום היה קל ומהנה,
אבל אני כן אומר שהיה צום קשה אבל משמעותי מאוד. ברגעים הכי קשים שהיו לי בצום, הרגעים שבהם אמרתי לעצמי ש - "אוף! זה ממש קשה!" (ואפילו רגעים שבהם אמרתי אמרתי משהו כמו - "די! אני לא יכול יותר!") נזכרתי במה שהוא אמר לי ומהקושי למדתי משהו.

אבל לא משנה מה - בסוף הצום, כמו תמיד, הרגשתי תחושה של גאווה והקלה.

 

שתהיה לגם גמר חתימה טובה וצום קל ומועיל!

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ny22 אלא אם צויין אחרת