00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

משה בתיבה-הצהובה בלוג הראיונות והביקורות

בואו להציץ באתר החדש

שיר פרידה עם חגיגה!


חוגגים שלוש שנים ופרידה...

אין לי מושג מאיפה להתחיל לפתוח את הפוסט הזה, אז אני פשוט אתחיל מהחלק השמח...
היום, בדיוק לפני שלוש שנים (11.9.10) נפתח לו בלוג שהחל כ"חובבני" באתר תפוז, הבלוג קיבל את השם המוזר והשנון "משה בתיבה הצהובה"!
שלוש שנים? לא נתפס בכלל! אני מרגיש שאני חייב לסכם את הכל כי הרי מפה התחיל הכל. אז איך זה בדיוק התחיל? 

כאמור, בתאריך הזה לפני 3 שנים, אני אז ילד בן 14.5 ללא חלום לעסוק בתחום או חיבה מיוחדת לכל הכתבות האלו. 
זה היה יום שבת אחד שבמקרה הייתי בו עצוב ומשועמם ולא מצאתי דרך להעסיק את עצמי, אז כמו כל ילד משועמם שוטטתי בפייסבוק וראיתי משהו שחשבתי שהוא אייטם רציני ומטורף (הרי הייתי ילד שלא הבין כלל בתחום אז גם אם הייתי רואה סיפור שבכלל לא צריך להיות מסוקר הייתי מניח שהוא אייטם), שלחתי לכמה כתבי בידור ספורים ומעטים מאוד שהכרתי את אותו האייטם ולא קבלתי מהם התייחסות (בדיעבד אני מבין למה) אז החלטתי לעצמי: "למה אני לא אפתח בלוג משלי? מה כבר יכול להיות?".
 אז כפי שאתם רואים ויודעים, פתחתי את הבלוג וחפשתי שם מקורי כשבעצם כל מה שתקוע לי בראש זה "משה בתיבה הצהובה" אני לא זוכר אם הסברתי את השם בעבר או לא ובכל זאת אסביר -
הבלוג תוכנן להיות בלוג רכילותי, במונחים של היום זה אומר "צהוב", אני כמובן משה ורציתי לאתגר את זה קצת. משה בתיבה היה נראה לי משהו הגיוני כי בעצם משה רבינו שהיה בתיבה היה שם לבד, ונאלץ לסמוך על התיבה שתגן עליו במים הסוערים, במקרה הזה התיבה היא צהובה. הצהוב זה היה כביכול המשהו שהיה אמור להחזיק את הבלוג.

אז למה זה בסוף לא בלוג רכילותי?
ניסיתי, הייתי בתחילת דרכי אז באמת ניסיתי. ראיתי שצריך כל פעם להביא את המשהו החדש הזה והבלעדי שלי באותה התקופה לא הייתה היכולת להביא אותה, אז החלטתי לרדת מעניין הרכילות ולחפש משהו חדש שהבלוג יעסוק ובמקביל לשמור את השם של הבלוג כפי שהוא.

ונחזור לסיפור שלנו...
את האייטם פרסמתי והפצתי בכל מקום בפייסבוק עד ששעה לאחר מכן גיליתי שזה אייטם כוזב ומהרתי לפרסם פוסט התנצלות ואת הכתבה עם ה"אייטם",לא מחקתי וציינתי אפילו שם "אני לא מוחק את הפוסט כדי שאם אני אצליח אני אדע מאין באתי ושבקלות אפשר ליפול".
ובאמת אחרי כמה חודשים של כתבות  וחיפוש עצמי במה לעסוק בבלוג באה ההצלחה.
​ ערכתי ראיון עם רוני נדלר שהייתה בעבר ילדת פלא על מסך הטלויזיה, ראיתי שאני טוב בזה וזה מעניין אותי והחלטתי שראיונות הן ה-דבר לעסוק בו אבל לא רק זה, זה לא מספיק ולכן הוספתי גם פינת ביקורות על תכניות טלויזיה.
בהמשך פתחתי פינה שמלווה את "האח הגדול" ונקראה "האח הבלוגר" שסדרת הכתבות שלה היו הכי נקראות בבלוג.

אפשר להגיד שהתאהבתי, משהו שלא תכננתי בעצם קרה, מצאתי לעצמי ייעוד- אני רוצה לעסוק בתקשורת,אני רוצה להיות כתב".
תוך שנה אחת יצא לי לראיין כמה מהסלבס הבולטים (בעיקר לילדים ונוער) וביניהם: גיא סלניק,דניאל מורשת, רועי ניק ועוד... והתגובות והכמות אנשים שקראו את אותן הכתבות פשוט עודדו אותי והוכיחו לי עד כמה אני צריך להמשיך.
בשנה השניה של הבלוג המשכתי לראיין במלל (ראיון לקריאה) אך בהמשך אותה השנה התחלתי להגיע גם להשקות ולראיין ראיונות מוקלטים,לעלות ליוטיוב ולפרסם וזה בהחלט צבר תאוצה.


מתוך חגיגות השנתיים לבלוג.2012.

ובנוסף באותה שנה קרה לי דבר נפלא! הכרתי את אתר "פרוגי" ומהר מאוד מצאתי את עצמי כחלק מהמערכת והפעם עם שדרוג קל- כתבות שטח מצולמות(!) שבעצם מהרגע שהתאהבתי בתחום זו הייתה השאיפה שלי, וזה קרה.
אז כן,הייתי בהתחלה גרוע ולקח לי זמן לעשות את זה ברמה שאני עושה את הראיונות שטח האלו כיום (ועוד יש לי מקומות להשתפר) אבל הגשמתי משהו מעצמי עם סיפוק עצום!

במקביל ל"פרוגי" המשכתי לתפעל את הבלוג עם כתבות, זה היה לא פשוט להכין כתבות ל-2 מקומות ולייצר תוכן מקורי לכל אחד בנפרד- קשה מאוד. בכל זאת המשכתי, תוך כדי שאני מתקדם מקצועית ולומד את המקצוע על הדרך הטובה ביותר.
בסוף שנת הלימודים של אותה השנה, חבר פנה אלי בהצעה שהבלוג יהפוך לאתר עצמאי ועדכני שכולל גם אפליקציה נלוות, אחרי חשיבה מעמיקה הסכמתי. הבלוג הפך לאתר שנקרא "Moinbo" (שהוא בעצם קיצור של- Moshe In The Yellow Box) אך עם ההתרגשות והמעבר החשוב הזה גם הרגשתי עול כבד, היה לי כבר קשה לשלב שתי פלטפרומות שבתיהן אני עוסק באותו נושא עיקרי.


אחרי שלוש שנים אני יכול להגיד משהו שאני לא אומר בדרך כלל- אני גאה בעצמי! במהלך שלושת השנים האלו שהתחלתי מאפס, כלום. בלי ידע/ניסיון/ גוף שיתמוך בזה.
עשיתי את הצעדים הראשונים לבד, הקמתי בלוג שקיבל הצלחה והכרה מעולה,תגובות חיוביות ושסיפק אותי. בין השאר הוא גם זה שגרם לי שירצו אותי להתארח בתכנית בוקר על זה שבגילי (דאז) אני הקמתי בלוג בלי כישורים,עם פתיחת בלוג באייטם טיפשי וגרוע ואיכשהוא לא וויתרתי על זה. וזה שהייתי חלק מפאנל בפיילוט לתכנית נוער אינטרטית בשידור חי שם הגשתי את פינת הבידור לצד המנחים ליאון שניידרובסקי ומור סילבר וגם שילדה אחת סיפרה לי שאת הראיון שלי עם נורמן עיסא (עבודה ערבית) הציגו בשיעור ערבית בבית ספר.


אצל דנה רון בערוץ 2, יולי 2012

לא תכננתי להכנס לזה, זה לא עניין אותי, אבל זה תמיד היה שם.
ידעתי שאני אעסוק בעולם הבידור בעתיד, חשבתי כשחקן או משהו (לא שלמדתי משחק,כן?) אבל תמיד היו בי את התסמינים שאני הולך להתעסק בתקשורת.
עד היום יש לי בבית מחברות שבהן הדבקתי תמונות של סלבס מעיתונים/מגזינים לנוער וילדים וכתבתי להן כותרת שנונה. יותר מאוחר, כשהייתי בפנימיה אז גם יזמתי עיתון שבועי קבוצתי שאני ערכתי! זה היה אומנם ילדותי ונחמד כזה אבל לא ייחסתי לזה חשיבות כפי שאני מחשיב לזה כיום!
אז בדיעבד אני יודע שזה משהו שהיה בתוכי ופשוט פרץ בטעות ומתוך שעמום (אם נגדיר את זה ככה).

אחרי שלוש שנים יש אחריי כל כך הרבה דברים שהספקתי, ראיונות עצמאיים, ראיונות עם ידוענים שגדלתי עליהם, ביטוי לכתיבה שלי , להרגיש מסופק ועוד...
זה נשמע כאילו אני משתחצן או משהו, באמת שלא, זה באמת סיכום וכשאני שם בסיכום הזה את הכל מול העיניים אז כן, אני גאה בעצמי על הדרך הזו, על זה שזה לא בא לי בקלות, שהתחלתי נקי ועם קשיים רבים שטלטלו אותי בדרך והובילו אותי לאן שאני היום.

אז כל הכתבה הזאת, מעבר לסיכום נועדה גם בשביל משהו שקשה לי להגיד אבל אני חייב... אחרי 3 שנים, ואחרי מחשבה רבה. אני סוגר רשמית את הבלוג ובעצם נפרד מהחלק שבו התחלתי, נפרד מהתחלה ויוצא להתחלה חדשה.
אז נכון, קרוב לשנה לא תפעלתי את הבלוג וזה די מיותר שאני אציין שהוא סגור, אבל הרגשתי שאני חייב להגיד את זה בצורה רשמית יותר, ובעצם ככה גם להודיע את זה לעצמי ובאמת לפתוח התחלה חדשה ולפרוח במקום שאני נמצא בו היום וטוב לי בו.
הבלוג כמובן ימשיך להיות פתוח לקריאת כל הכתבות והראיונות מהעבר, אז הסגירה היא די מנטלית ולא פיזית והיא די חשובה בעבורי.

אני יוצא לדרך חדשה וממשיך את דרכי ככתב בידור,שטח ומראיין באתר הצעירים "פרוגי" שלאחרונה נכנס כחלק ממשפחת Ynet .
וזו הזדמנות להגיד תודה לשלל אנשים שליוו אותי בהתחלה שלי-

לחברים הקרובים שלי- על האמונה,התלהבות ותמיכה רבה.
למשפחה שלי- על העידוד והחיזוק.
לשלל אנשי התקשורת שנתנו טיפ ועצה במקום (הרשימה כה רבה! אז לא אציין שמות שלא אשכח מישהו)
לכ- 40 (פחות או יותר) מפורסמים/אמנים שראיינתי לבלוג בתקופה הזו.
לבר לייפר שהייתה חלק מצוות הבלוג ונהלה את פינת הביקורות על תכניות הטלויזיה בתחילת דרכו של הבלוג.
לאלירן עפרון- על פתיחת הבלוג כאתר עצמאי, אפליקציה, תכנות, האמונה בהצלחה של הדבר הזה!
לצוות פרוגי: אלון,אלכס והדר- על האמונה,הקבלה שלי לאתר,הטיפים ועל השתפשפות הרצינית שלי בתחום.
לתקשורת עצמה- שפרגנה לי והראתה לי אהבה בחזרה.
לצוות הנהלת הבלוגים ובכללי לכל אתר "תפוז אנשים"- שהיה בית חם והמקום הכי נפלא לעשות בו את ההתחלה הזו, ועל כל הפעמים שהכתבות שלי קודמו בעמוד הראשי.
וכמובן... לכם! הקוראים, שהייתם החלק הבלתי נפרד! הגבתם,קראתם,ביקשתם וגם עודדתם אותי שזה המקצוע בעבורי. תודה!

תודה תודה תודה!
אם אתם עדיין מעוניינים לקרוא את הכתבות שלי אתם יכולים למצוא אותן באתר "פרוגי" (לחצו כאן)
ואם אתם רוצים לראות את הראיונות הוידאו שלי (כתבות השטח) מוזמנים ללחוץ כאן!

​שנה טובה ומלאה בהתחלות חדשות! 

פינת האח הבלוגרnullפינת ביקורות תוכניות טלויזיה של ברפינת הביקורות על התכניות שאני עברתי לנהל אותהnullפינת כוכב נולד ברשת- שלוותה את כוכב נולד.הלוגו הראשון של הבלוגהלוגו השני של הבלוגהלוגו השלישי של הבלוג

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

3 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל mosheab12 אלא אם צויין אחרת