00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כלבה זקנה לומדת טריקים חדשים

ייעוץ נוסף

16/09/2013

 

אני מאושפזת בבית חולים בגלל בעיה ברגליים. אבל יש לי גם כל מיני מחלות אחרות תודה לאל, אדוניי צבאות לא חסך עליי בכלום, שפע הוריד עלי, שפך ולא חדל. ואני חושבת שאם אני פה זו הזדמנות טובה לטפל גם בבעיות בריאותיות נוספות. אני מבקשת מדר` ירדני, מנהל המחלקה שבה אני מאושפזת, לאשר לי ייעוץ של פנימאי. הוא מאשר לי ברצון, ומבטיח לזמן לי מומחה. מכאן, ירדני שואל כל יום אם דר` חוליגנסקי ביקר אצלי. הוא לא ביקר. "אבל הוא הבטיח" אומר ירדני. אחרי שבוע שהשיח הזה מתנהל בינינו, אני מחליטה להרעיד קצת את הענפים של ירדני. ירדני הוא שוויצר גדול, כמו כל רופא מנתח, אבל הוא לא נוהג גינוני כבוד בעצמו והוא איש עממי וסימפטי, ומדבר לפציינטיות בלשון של בלוגר "יקירתי”, "אהובתי”, "יפהפיה שלי". לי לפחות הוא קורא ככה, הוא לא מבזבז מילים על גברות שאינן יודעות עברית, או לחילופין גוססות. ולכן, אני היחידה שהוא מלבב אותה במילים היפות, ואני מתחילה ללבלב כעץ זקן ויבש שפתאום הושקה בקיתונות של מים. למרות העממיות של דר` ירדני אני מניחה שיש לו אגו שהוא מסתיר באופן כללי. ואני בונה על האגו הזה.אחרי שבוע שחוליגנסקי לא בא, אני תוקעת סיכה בירדני "שמע, החוליגנסקי הזה לא מאד מכבד אותך, נכון?” "אותי?! אותי הוא לא מכבד?! אנחנו נבדוק את התיאוריה הזאת.” אחרי עשר דקות, בעודי בוהה עמוקות בקירות החדר, מופיע איש גדול בחלוק לבן נעמד לידי ואומר "דר` חוליגנסקי" אחריו מזדנב הסטאז`ר יניב. מחמת הכבוד, אני מנסה מיד להתיישב במיטתי. דר` חוליגנסקי דוחף אותי בשתי אצבעות נגעלות אך רבות כוח חזרה לפוזיציה של שכיבה "אל תפריעי לעצמך, שכבי בנוח”. (סאב-טקסט – ארצה שגרירה טורקית חסרת חשיבות שכמוך, פה אני הבוס ועובדה שאני מתנשא מעליך כמו הר). "מה רצית לשאול?” "תראה, אני לא מאוזנת בכל מיני ערכים בבדיקות שלי וחשבתי שזו הזדמנות אם אני כבר מאושפזת לנסות להשתלט על החריגות האלה”. "גבירתי" אומר חוליגנסקי, "את לא מבינה את מהות העבודה בבית חולים. אם את במחלקה שמטפלת ברגליך אין שום סיכוי שנטפל בבעיות אחרות שלך. איך זה עולה בכלל על דעתך?” "תראה”, אני עונה, "עולה על דעתי שהרגלים האלה קשורות במידה מסויימת לגוף שלי, ויש להן קשר מסויים ולא דחוק לבריאותי הכללית”. (הבעה עמוקה של בוז ובחילה מפציעים על פניו של החוליגן) "איך אני יכול להסביר לך?” (סאב טקסט: אשה פשוטה כמוך, מי פה למד ארבעים שנה רפואה במוסקבה, והגיע להיות מנהל מחלקה, את או אני?) "זה לגמרי מופרך מה שאת אומרת. אחרי שיטפלו ברגליך את תחזרי לרופא המשפחה והוא יטפל בך בקהילה. ככה זה הולך. לא מאזנים ערכים בבית חולים. איך את בגלל מעלה מחשבות כאלה?” עכשיו אני כבר מתרגזת, "מה כל כך מוזר שבן אדם חושב שיטפלו במחלות שלו בבית חולים?” בשלב זה חוליגנסקי כבר עושה תנועות של קוצר רוח ומסתכל בסטאז`ר יניב, שמהנהן במרץ להצדיק את חוליגן, כי הרי אולי יזדקק לו בעתיד. אז אני מעלה בפניו שאלה שאני מגדירה לו כפילוסופית, אבל היא גם קנטרנית. "נגיד שבעוד אתה עומד כאן לידי, אני עושה התקף אפנדיציטיס ומתקפלת לשניים מכאבי בטן. האם אתה נותן לי למות מפני שאני מאושפזת בגלל הרגליים?” כאן פונה החוליגן לעבר יניב, הוא פורש ידיים לצדדים, מחליף איתו מבטים שמסווגים אותי כבעלת פיגור בינוני, ואומר – "תסלחי לי, את באמת לא מבינה, אם זה היה קורה אז את מוגדרת כ"רפואה דחופה”, ואז היינו מטפלים בך תיכף ומיד" אגב, שאלתי גם שאלות על משמעות תוצאות ונות בבדיקה והוא לא ענה על אף אחת מהן. טוב, עכשיו הספיק לי, אני מודה מאד לדר` חוליגנסקי וסוגרת אחריו את הוילון שלי סביב סביב. אני מחכה לירדני כדי לקטר מרה על חברו. ירדני בא ושואל "היה?” היה. "האם הוא מכבד אותי?” כנראה שכן. "עזר לך במשהו?” אני לוקחת נשימה עמוקה, כי יש לי המון מה לומר ואז מוסיף ירדני "רק שתדעי, שאני מחזיק ממנו”. "אז אין לי מה להגיד לך”, אני אומרת, ומכסה את ראשי בסדין.

ממש מתבקש כאן מוסר השכל נוסח מוטי:(תודה מוטי על ההשראה):

יותר טוב להיות צעיר, בריא, יפה ועשיר
מאשר
זקן, חולה, מכוער ועני.

 


 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

100 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל המיזנטרופית אלא אם צויין אחרת