00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בחירות נכונות

אנחנו ממריאים

 

 

"אנחנו ממריאים" נרשמה להיום בסיומו של מסע (2) מרתק שאני חווה כבר תקופה ממושכת . מסע 2 והיא סוג של רשומת המשך לספינת מסע שנרשמה בסוף מסע 1.  indecision תודה

 

 

 

 ימים עברו מאז עגנה ספינת המסע לרגל שיפוצים ואני עשיתי הכל מלבד לפרוק את המזוודה ולסדר את תכולתה במקום. בכל פעם שניגשתי ופתחתי אותה, הבנתי שאני לא יודעת היכן להניח ומה להפריד ממה ולכן החלטתי לעזוב. ככל שחלפו הימים הרגשתי שחיידק המסעות מתעורר בי שוב  ולא מרפה עד שהרמתי טלפון לסוכנות הנסיעות לברר מה קורה עם הספינה. הסוכנת אמרה שהספינה עדיין בשיפוצים והציעה לי כרטיס אחרון לטיסה הקרובה.  נרשמתי מבלי להכביד בשאלות. על הכרטיס שנשלח אלי במייל דקות אחר כך היה כתוב: היעד "אני והעולם" רשמתי את הפרטים והמתנתי למועד.

בבקר כשהגעתי לשדה התגודדו הטסים עימי, בכניסה. חלקם אחזו דרכון מוכר ובודדים היו בעלי דרכון זר. עמדתי בשולי התור לבדיקה הביטחונית. כשהגיע תורי והנחתי את המזוודה לשיקוף, חייכה אלי הסלקטורית ואמרה: תדעי לך שזו הפעם הראשונה שאני נתקלת ברצף כזה של מזוודות-יד שיש בהן בדיוק את אותם פריטים ואותם כלים שאני לא מרבה לראות כאן. כן עניתי אלו מזכרות ומתנות שקבלנו בשייט משותף על ספינת מסע ממש לפני תקופה קצרה.

עליתי למטוס והתיישבתי ליד בחור כחול עיניים בעל דרכון זר. במעברים כבר עמדו דייל ודיילות ותיקות וצעירות. זיהיתי את הדייל מיד. נזכרתי שלפני כמה חודשים היו לנו כמה דייטים אבל בסוף לא יצא לנו מזה רומן... הטייסים כבר ישבו להם בקוק פיט. כשהתמקמנו בנוחות שמתי לב שכל אחד מהטסים בקבוצה מקפיד להחזיק את מזוודת היד צמוד אליו ואני הסתרתי אותה מתחת למושב. חגרנו ממתינים להמראה.

דקות אחרי ההמראה נשמע קולו של הקברניט שהודיע שלרגל אורכה של הטיסה זכינו בצמד טייסים. והסביר על נתיב הטיסה. הרגשתי בטוחה. הטייס העריך  שלמרות שאנו טסים בגובה 30 אלף רגל סביר שנחלוף בסערות ברקים או כיסי אויר ושבמצב שכזה כל שעלינו לעשות הוא לנשום והתנהל בהתאם לשלטים. עוד אמר שאחרי הארוחה יוקרן הסרט ״המסע מים אל יער״ ומשקפי תלת מימד יחולקו על ידי הדיילים. התלהבתי, ידעתי שיש לי למה לצפות. כשסיים בברכת הטייסים חולקו לנו שתייה, קלפים, דפים לבנים וצבעים כדי שלא נשתעמם ולא נפריע ליתר התיירים. התחלתי לצייר. בעל הדרכון הזר שישב לצידי גילה כלפי חוסר עניין ואני פלשתי לו לדף וניסיתי להתחנף.

נהוג שבטיסות ארוכות יש קשר רציף בין הטייסים והנוסעים. בטיסה  שלנו הם הפליאו לעשות ודאגו לנו כל העת כדי שלא נשב ונתלונן שמשעמם. אני זוכרת את הרגע הזה שלפתע ומשום מקום נפלה עלי בהלה גדולה ונכנסתי למצוקה. בלי לחשוב פעמיים לחצתי על לחצן המצוקה ואחד הטייסים בכבודו ובעצמו קם מהקוקפיט וניגש ישירות אלי. אחרי שיחה לא קצרה החלטנו שכל עוד שאני לא מרגישה בטוחה הוא מצמיד אלי דיילת ותיקה שתלווה אותי במהלך הטיסה. נרגעתי בהדרגה.

הדיילת שלי המשיכה לנוע עם יתר הדיילים בין כל הנוסעים ובין לבין שבה ושאלה אותי בדיוק את אותן שלוש השאלות בעודי מתפתלת ומנסה להגיע בכל פעם לכל התשובות. מה היא חושבת לעצמה שאני לא זוכרת את השאלות? בפעם הבאה שהיא תבוא כבר אשיב לה עוד לפני שתספיק לשאול, השתעשעתי עם עצמי מרוצה.

מיד אחרי הארוחה הדשנה הייתי עייפה. נמנמתי קלות מכונסת בתוכי  עד ששקעתי בשינה עמוקה והרגשתי שאחת הדיילות מכסה אותי בכרבולת, חייכתי והתפנקתי נורא. כשהתעוררתי לתוך כיס אויר מבהיל זכרתי את מרבית חלקי החלום. היו שם שתי פיות שדמו מאוד לטייסים. אחת דיברה על הוויה ועל בחירה, והשנייה, זו שכנראה מאוד מבינה במחשבים הזכירה את הסנכרון בין גוף, נפש ונשמה. פרשתי לעצמי את החלום שהיא קרוב לודאי רומזת על הסנכרון שיש בין המחשב שלי לנייד ולאייפד אבל מסתבר שטעיתי וזה ממש לא היה שייך לשם.

כמובטח לנו הגיע שלב ההקרנה. המסכים האישים הורדו והסרט:  המסע מים אל יער התחיל. הייתי בout מוחלט. היו שם קבוצת אנשים ומיד הבנתי שהם התקוטטו כל הדרך אל הים. איש לא דיבר עם חברו. הם החזיקו את הבטן והלב  והייתי בטוחה שזה בגלל שהם בטח כועסים נורא. כשהם ישבו על הסלעים היו ביניהם כאלו שלמרות שלא שמעתי מה הם אומרים, הבנתי שהם העיזו להתחנף לאחרים ולבקש סליחה. הם הציעו להם את המים שלהם ואפילו ליטפו להם את הגב והידיים כדי שלא יהיו ברוגז.  אחר כך הם בנו ארמונות בחול ואכלו פירות חתוכים. כנראה שנרדמתי מעט במהלך הסרט המשעמם כי כשהתעוררתי ראיתי אותם מסתובבים באזור טובל בירק ובתים. גם בערב הם היו עדיין כעוסים ולא דברו זה עם זה בכלל. רק ישבו בודדים וכתבו במחברות עם ״ידיים שמאליות״. בלילה הרגשתי שכל הכעס שלהם עבר. הם הלכו לרחצה לילית בבריכה  ולא הפסיקו לבכות, להתחבק, להתנשק ולבקש זה מזה סליחה. כשהלכו לישון כמעט עם עלות השחר ראיתי שהם סוף סוף מחייכים.

בבקר אחרי התעמלות הבקר הם הגיעו אל איזה יער, קשרו עיניים ושיחקו תופסת או מחבואים ואני שמחתי כי עד רדת הערב הם היו כבר ממש ממש חברים ונדנדו אחד את השני לפי תורות ומבלי לריב על הערסלים.

כשהסרט נגמר. נדלקו השלטים ונתבקשנו לשבת חגורים. היה לי ברור שהטיסה חצתה סערת ברקים וחלק מהנוסעים אמרו לטייסים ולדיילים שהם מלאי כעס, התנגדות ופחדים. הדיילת הותיקה הגיעה ושאלה אם אני רוצה להזמין משהו? עניתי לה שכל מה שיש לי אני צריכה וכל מה שאני צריכה יש לי ושגם עשיתי רייקי ואני כבר  רגועה.

כשהמטוס חזר למהירות השיוט עברו הדיילות עם עגלות השרות והציעו שנעשה ניקיון  משאריות המזון, עלי התה וקליפות האגוזים. צררנו את הכל בשקיות והשלכנו. ועוד לפני שהספקנו להתלונן שמשעמם, נשמע ברמקול קולו של אחד הטייסים  מבשר שבגלל שניקינו כל כך יסודי מגיע לנו ומיד יצאו הדיילים ויחלקו לנו קופסא מהבושם היוקרתי מבית  ״שפע.״ שלפתי את הטרולי מתחת למושב והוספתי לשם את הבושם ואת השפע.

אתם כבר עייפים מהטיסה? תנשמו. הטייסים הודיעו שעוד חזון למועד ולא נגיע ליעד כל עוד שלא נגיע ליעוד...  נותרנו במקומות המשכנו לפתור תשבצים, לנתח סיטואציות, להתבונן מקומה מאה, לעשות מדיטאציות ולחלום את היעוד.

ממש לפני שעה הכריז אחד הטייסים שאנו לקראת נחיתה. הזכיר לנו לאסוף את כל הכלים, המתנות ודפי השעשועונים שחילקו לנו במהלך הטיסה. הנוסעים  שאינם נוחתים ביעודם הוי סליחה, ביעדם הסופי התבקשו לפנות לדיילות  כדי לקבל פרטים על טיסות ההמשך...

כשהמטוס נחת נשארנו ישובים וחגורים עוד זמן ממושך אחרי עצירתו המוחלטת של המטוס. לאט לאט אספנו את כל מה שהיה על המושב ולמרגלותיו ודחסנו ברגשנות לתוך המזוודה.

אחרי שהחתמנו את הדרכונים עשינו פעמנו ישירות למסלול האדום. המוכסים שפתחו את המזוודות הביטו בפליאה כשהתעקשנו שבמזוודות שלנו יש שפע טובין להצהרה.  

 

 מזמינה אתכם לחוות את המסע שלכם. ! 

 

 

תודה שהגעתם לכאן והכרתם עוד חלק ממני. אשמח ויותר כשתגיבו

מזמינה אתכם לדף הפייסבוק שלי 

  שלכם תפו     

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

6 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל תפו ופוזה אלא אם צויין אחרת