00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

טיולים בטבע

South Tufa in Mono Lake 2013

Mono Lake נמצא ברשימת האתרים בהם נבקר השנה במסגרת הטיול השנתי שלנו ליוסימיטי. זהו אגם שעד לפני מספר שנים היה אחד מספקי המים הראשיים ללוס אנג'לס והשאיבה ממנו הופסקה לפני כמה שנים בעקבות ירידת מפלסו לרמה נמוכה מאד שהעמידה אותו בסכנת התייבשות.

אגם זה מכיל כיום בתוכו מים מלוחים מאד שרמת מליחותם היא פי 7 ממימי האוקיאנוס, הוא ממוקם בחלקה המזרחי של הסיירה מעט מזרחית ליוסימיטי ומשמש כתחנת ביניים לקרוב לשני מיליון ציפורים נודדות מידי שנה.

בשנת 1941 הוטה מסלול הזרימה של הנחלים שהזינו אותו דרומה לעבר לוס אנג'לס ועם קצב התאיידות של קרוב ל-30 סנטימטרים בשנה מפלסו החל לרדת במהירות והדבר השפיע קשות בעיקר על כל אותן הציפורים הנודדות כשהחרקים וצמחי המים עליהם הן ניזונות החלו להיעלם. בנוסף לכף כל אותם רצועות שהיו שקועות במים וכתוצאה מההתייבשות נחשפו לשמש היוקדת ולרוחות שהפכו אותן לאבק שגרם לאיכות אוירית ירודה ומסוכמת לבריאות. בשנת 1994 הוצא צו על ידי בית המשפט להחזיר את האגם לגובה של בערך 2100 מטרים והשאיבה ממנו הופסקה.

מה שמאפיין את האגם הנהדר הזה הם יערות סלעי ה Tufa המרשימים שבעבר חיו מתחת לפני המים ורק צמרותיהם בלטו ממעל. על מנת לבקר בסביבתם נדרש מהמבקרים לשכור סירה ולשוט אליהם. היום כתוצאה מירידת מפלס האגם לגובה אפס כמעט יש באפשרות המבקרים להתקרב אליהם, לגעת בהם ולהצטלם ממש בחברתם. למרות העצב שבדבר גם אנחנו ניצלנו כמו כל המבקרים כאן את ההזדמנות להתקרב אליהם, לחוש אותם וכמובן לצלם ולהצטלם בחברתם, ממש חוויה.

הקליקו על התמונות להגדלה

עזבנו את המכתש ועלינו שוב על הבביש המהיר מספר 120 עליו נענו דרומה לכיוון האגם. כמאה מטרים לפני שפגשנו את דרך הגישה אליו ראינו את השלט בצידי הדרך שכיוון אותנו אליה. לאחר שפנינו לכיוון האגם עצרנו בשולי הכביש על מנת לצלם את קטע החוף מהכביש לפני שמגיעים אליו, הזוית מצאה חן בעיני והרגשתי צורך לצלם מכאן.

החנינו את מכוניתנו במגרש החנייה של האתר סמוך לחופו של האגם. השארנו את תווית החנייה מוצגת בחלון הקדמי והחילונו בצעידה לעבר החוף המרוחק מכאן רק כמה מאות מטרים. למזלנו לא היו שם הרבה מבקרים באותו זמן והצעידה התבצעה בצורה נינוחה מאד. היא החלה על כביש אספלט ובקטע האחרון של השביל הוא כוסה בלוחות עץ.לצידו קבועים שלטים רבים המתארים את שלבי ההתייבשות של האגם ואינפורמציה נילווית.

הגענו לחופו של האגם ולעינינו ניגלה מראהם המדהים  של מגדלי סלע בצורות שונות, חלקם נראה כצריחים, טירות מימי הביניים וקטדרלות משונות השקועות במים שעדיין נשארו שם. חלקם אף מזדקר מהקרקע הסמוכה לחוף שפעם היתה מכוסה במים והשתייך לאגם. צבעם האפור מעיד על השפעת האקלים עליהם במיוחד לאור העובדה שהם עומדים חשופים כבר כמה שנים טובות מחוץ למים. סלעים אלה פריכים ושבירים מאד ונראה שאם לא יכוסו במים בקרוב הם עלולים להתפורר ולהפוך לאבק.

כאמור יערות שלמים של Tufa ממוקמים במרחק מה מרצועת החוף. לפני שנים כל האזור היה מכוסה במים עמוקים שהיוו חממה נהדרת עבור הTufa ויערות שלמים צמחו כאן באין מפריע. אולם כשמפלס האגם החל לרדת הTufa נשארה מאחור חשופה לפגעי הטבע השונים ונראה לי שבמספר מקומות היא אף מתפוררת. מיששתי מעט את הסלעים הללו על מנת לחוש את חוזקם וחלקים קטנים התפוררו ממש בידי, מאד עצוב משום שבקצב הזה מי יודע אם בפעם הבאה שאבקר כאן יהיה מה לראות. במספר מקומות ניצבים שלטים המזהירים את המבקרים מטיפוס על הסלעים הללו ולמרות כל השילוט ראיתי מספר ילדים מטפסים על הסלעים הללו כשהוריהם עומדים מן הצד ולא רק שלא מונעים זאת אף מעודדים אותם, ממש טיפשות וחוסר הבנה משווע.

מצד אחד המראה כאמור מרהיב, הTufa מזדקרת מהמים בצורות שונות ומשונות כשהיא יוצרת התשקפויות נפלאות המסוגלות לשמש כתפאורה מוצלחת לכל סרט ומגאזין. נשיונאל ג'יאוגראפיק עשה כאן לא מעט תוכניות נהדרות ולא חדל לשבח ולפאר את האתר. אולם מצד שני ממש כואב לראות איך אתר כה נפלא הולך ודועך מחוסר מים. נכון שחל איסור על הטיית ושאיבת מים מהאגם אולם בשנים האחרונות כשכמות המשקעים זעומה ביותר מי יודע כמה זמן ייקח לאגם הזה להתמלאות והאם הTufa תחזיק מעמד עד אז ותינצל.

זה אחד החופים המפורסמים ביותר מבחינת אוכלוסיית הזבובים. מליוני זבובים מאכלסים כאן את החוף וכשאתה מתהלך בו אתה רואה אותם מתרוממים בהמוניהם בבורחם מפניך. זה נראה כמו עננים שחורים שמתרוממים מעל פני האדמה. זבובים אלה אינם עוקצים בני אדם אלא ניזונים מבקטרייה הצומת במים המלוחים והציפורים ניזונות מהזבובים הללו, מעין חד גדייא.

נהנינו מאד להתהלך על שפתו של האגם ולהתבונן בשרימפים הזעירים החיים במיים הרדודים במליונים, קצת מוזר איך הם חיים במים כה מלוחים (פי 7 ממליחות האוקיאנוס) אולם הפתרון נמצא בידיה של אמא טבע שאיתה קשה מאד להתווכח. ניסיתי לטעום טיפה מהמים אולם כמעט ושרפתי את לשוני מרוב מליחות, ממש כמו חומצה.

כמו בכל אתר אחר בו ביקרנו גם כאן זה היה פשע אם לא היינו מצטלמים למזכרת ליד אחת מהטופות הרבות הפזורות שם לכל האורך. ג'ייקוב החביב הפשיל את שרווליו מיד והנציח את המעמד.

 

מפת הנסיעה לאתר.

 

ולסיום צירפתי גם סרטון קצר שצילמתי כאן להנאתכם:

 

 

סיימנו את ביקורנו באתר זה ברגשות מעורבים. מצד אחד האגם המרהיב השאיר בנו את חותמו בצורתו המיוחדת והטופות הנפלאות שמזדקרות ממנו ובסביבתו ומוכיחות לנו פעם נוספת שחיים היו קיימים כאן בעבר ומסוגלים להתחדש כאן גם בעתיד, ומצד שני חוסר המים המשווע ממש צובט את ליבי, בטוחני שכל מבקר מייחל לשימורו של האגם ותחייתו מחדש, הכל תלוי כמובן בכמות המשקעים השנתית שתיווצר כאן בחורף הבא וכולנו מתפללים לגשמים ושלגים שיתרמו למילויו של האגם לרמה שהיתה קיימת כאן בעבר. מכאן ניסע למרכז המבקרים המקומי שממוקם ב- Lee Vining על מנת להתעדכן וללמוד פרטים נוספים על האתר ועל כך ברשומה הבאה.

 

 

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

20 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אבי דרורי אלא אם צויין אחרת