00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

עמיש ועוד

פתאום נזכרתי במלחמה הגדולה היפה והטובה ההיא

14/09/2013

ארבעים השנים האחרונות עברו מהר מאד

על המלחמה הנפלאה, על ההוד, הגבורה, הגבריות והנצחון המפואר ממילא יספרו לכם בכל העיתונים אז אני אספר לכם על הזכרונות מבית החולים, לא על כולם רק ככה איזה זכרון נבחר אחד.

שכבתי לי שם, מאושר חלקית. אילו לא היו לי כאלה כאבים ואילו לא היו תקועים לי כל הצינורות בכל החורים, יכול להיות שהייתי מאושר מאד.

הסיבה העיקרית לאושר היתה כמובן העובדה שנחלצתי מהגהינום, אף אחד לא אוהב כשרוצים להרוג אותו ואני במיוחד לא מעוניין שיהרגו אותי. לא אז ולא עכשיו. אז יצאתי משם וביחד אתי נחלץ גם כל הגוף שלי. יחסית לאחרים שהסתובבו כאן בלי יד או רגל זה נראה לי מצב טוב מאד.

אני לא יכול להגיד שהייתי משוחרר מכל דאגה אבל כשמסירים אותך מהגרדום כל העולם נראה יפה וטוב. עם זאת הייתי מודאג בעיקר מהשאלה של אחוזי הנכות ופטור ממסים על מכונית. מאד חששתי שעל אף הפציעה המבורכת הזו, אני אצטרך להמשיך לנהוג בפורד אסקורט קטנה, מעפנית עם שתי דלתות בעוד הגידמים והקיטעים יתניידו להנאתם בוולוו קואטרופורטה כחול עם מספר לבן.


מספר לבן


שעות הביקור בבית החולים נשמרו בקפידה יחסית, באותם ימים טובים ויפים לא היה מקובל להטריד את הפצועים יום ולילה בביקורים כאלה ואחרים ובנוסף, הפצוע במיטה שלידי היה אידיוט ולכן היה לי זמן להזיות, לחלומות ולמחשבות.

יום אחד למשל היה נדמה לי שראיתי את אריק שרון עובר לי ליד הדלת, אבל זה לא היה חלום. בדיוק אמא שלו התאשפזה עם מים בברך בחדר פרטי בסוף המסדרון.

על מנת לא לבזבז עוד מזמנכם היקר אגיע מייד לנקודה, אני חיכיתי בקוצר רוח לביקור של מישהו מוסמך שיוכל להגיד לי מתי אני הולך לאגף השיקום לברר את ענייני הפטור ממיסים על רכב ועל שאר מותרות (כמו מקרר ומזגן שעלו כמו סוף שבוע ביפן). והנה בוקר אחד באות שתי חיילות חביבות מאיזו יחידה שקשורה לטיפול בפצועים.

אני כמובן מאד שמחתי ואחרי כמה מילות נימוס שאלתי אותן שאלה קצת עקיפה: "מה קורה אחרי שיוצאים מבית חולים" ואחת המטומטמות הללו עונה לי בקול עליז "אתה כמובן חוזר אל החבר`ה שלך".

חשבתי שאני מת, או מכעס או מתדהמה או מתמהון או כמובן משלושתם גם יחד. למרות כל הכאבים, הזדקפתי קצת ואמרתי לה: את משוגעת? איזה חברה, מה חברה בחיים אני לא חוזר לשם.

ההן התבלבלו, עד אז הן כנראה נפגשו רק עם גיבורים שמשתוקקים להבריא ולהוסיף ולהכות בערבים ובעוזריהם, והנה כאן רובץ לו פחדן, סתם אחד פחדן שלא רוצה לחזור אל החבר`ה.


החברה


בסוף לא קבלתי שום וולוו אבל כן קניתי מזגן פטור ממס והוא צינן אותי ואת בני ביתי במשך כמעט עשרים שנה.


אז שיהיה לכולכם צומקל ונעים. 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

12 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ע מיש אלא אם צויין אחרת