22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

משפחה בדרכים

דרום מזרח ארה"ב, יום 12 - נאשוויל Music city

האודיייייי

אז עזבנו את צ'טנוגה טנסי, ועלינו על הכביש שיקח אותנו לעברם של ארבעה ימים שישנו את חיינו לנצח. כן, ככה פשוט. כל אחד והגואה שלו. והגואה שלנו היא נאשוויל. העיר שחשפה אותנו לצלילים שעד אז לא ממש הכרנו. שהציפה אותנו, עטפה אותנו, בצלילים ושמחה מכל עבר. העיר שהטריפה לנו את כל החושים, החל בשמיעה, בטעם חוש הראיה, הכל צבעוני, עשיר, עמוס וחי, כל כך חי. העיר שהאירה לנו פנים וקיבלה אותנו בזרועות פתוחות וסחפה אותנו, פשוט כך, יחד איתה.  

כדי להיכנס לאווירה צריך כמובן לנעול את מגפי העור עם השפיץ הכי חד 

 

ולפתוח את הפלייליסט עם ג'וני קאש:

https://www.youtube.com/watch?v=N5Ts4M3irWM

נאשוויל היא עיר גדולה ובה בנייני ענק, וגם רחובות שנראה כי לא השתנו עשרות שנים. יש בה המון אנשים, נחילים נחילים של אנשים מכל המינים ומכל הסוגים. שחורים ולבנים, מקומיים ותיירים, והרבה הרבה חבר'ה צעירים שרוצים קריירה מוסיקלית, שחולמים להיות פעם אלוויס או דולי פרטון, ומתחילים את דרכם כאן, בעשרות המועדונים הפזורים לאורך הדיסטריקט של נאשוויל. 

הצלילים עוטפים את המבקר מיד עם פתיחת דלת המכונית. צלילי מוסיקה מכל עבר. רמקולים שמשמיעים מוסיקת קאנטרי פזורים ברחבי העיר, זמרי רחוב שעומדים בכל פינה, שרים ומנגנים, חלקם על כלי נגינה שונים ומשונים. 

לדוגמא:

http://www.youtube.com/watch?v=xb0Y6g2cgAg

אנחנו פגשנו כבר ביום הראשון בחור שחור שניגן על כוס קלקר (?), ובחור לבן מסטול שניגן על הרמוניקה שירים של הביטלס...

תחנתנו הראשונה היתה המוזיאון של מדינת טנסי. המוזיאון מתאר את ההיסטוריה של טנסי, מן הרגע שהמתיישבים הראשונים עלו על הקרקע ועד מלחמת האזרחים. (יש גם פרק על תקופת הפרה-היסטוריה של המקום, אך פחות התעניינו בו). המוזיאון מרתק. הוא מתאר את חיי המתיישבים הראשונים, מציג בצורה ויזואלית את הכרכרות בהן נסעו (זכור היטב לצופים הנאמנים, כמוני, של "בית קטן בערבה"), הבתים בהם גרו, הכלים בהם השתמשו, חיי הקהילה, יחסי לבנים / שחורים ועוד. 

המוזיאון הוא אינטראקטיבי, ומאד כיפי. 

הכניסה למוזיאון היא חינמית!

כתובת: 505 Deaderick st

שעות: ג'-שבת: 9:00-17:00

ראשון: 13:00-17:00

אתר אינטרנט: http://www.tnmuseum.org/home.cfm

ציון: 

עוד לפני הביקור במוזיאון, ניסינו למצוא את שוק האיכרים של נאשוויל ולא מצאנו. בדרך עברנו דרך בניין הקפיטול של מדינת טנסי. 

בניין הקפיטול של מדינת טנסי הוא אחד מבנייני הממשל הותיקים ביותר בארה"ב שעדיין פעיל (רוב המדינות הפכו את בנייני הממשל הישנים למוזיאונים, ואילו פקידי הממשל עברו למבנים מודרניים ומעודכנים). במבנה נערכים סיורים במשך כמה פעמים ביום, וניתן לשמוע סיפורים מעניינים ולהתרשם מהאדריכלות המיוחדת. עקב הרכב הקבוצה שלנו (כלומר, הדור הצעיר) נאלץ חלק מהקבוצה (כלומר, הדור המבוגר) לוותר על הסיור...

אתר אינטרנט:

http://www.capitol.tn.gov/about/capitolvisit.html

למי שבכל זאת יטייל בנאשוויל עם קבוצה יותר בעלת מרץ ממשפחתנו שלנו, קבוצה שלא מתייאשת אחרי שני רחובות ולמראה עליה ענקית (מה קרה? טיול!) מלחפש את שוק האיכרים המפורסם של נאשוויל, הנה כתובתו: 900 8th Ave. N.

אתר האינטרנט של השוק:

http://www.nashvillefarmersmarket.org/

אחרי שצברנו ידע על ההיסטוריה של מדינת טנסי, הרגשנו מספיק מוכנים לצלול אל הדבר האמיתי: המוסיקה! נאשוויל היא עיר הבירה של מוסיקת הקאנטרי. זה סגנון המוסיקה השולט שצליליו מתנגנים מכל עבר. ראוי לציין כי עד לביקורנו בנאשוויל, לא ידענו כלום על מוסיקת קאנטרי, חוץ מלדעת שיש סוג מוסיקה כזה, והוא קשור איך שהוא לכובעי בוקרים. בעקבות הביקורי בעיר, הפכה כל המשפחה לחובבת מוסיקת קאנטרי. אחרי הביקור, פלייליסטים שלמים של מוסיקת קאנטרי הורדו את הסמארטפונים, והצלילים הללו ליוו את נסיעותנו בכבישי הדרום מרגע זה ואילך..

וגם הריחות...בנאשוויל אוהבים לאכול. תערבובת של תיירים, אנשי תעשיית המוסיקה ואנשי ממשל מעסיקה מאד את המסעדנים בדאון טאון. מסעדות מכל סוג ראינו שם: איטלקי, יווני, מקסיקני ועוד ועוד. עוד נחזור אל המסעדות, ממש עוד מעט. אבל לפני זה, צריך לבקר באודיטוריום ריימן. ביתו הראשון של המופע ותכנית הרדיו הנודעים: Grand Ole opry.

הגראנד אול אופרי הוא מופע של מוסיקת קאנטרי, המוקלט בשידור חי ומשודר ברדיו מאז שנת 1925. (נדמה לי שהוא נחשב לתכנית הרדיו הותיקה ביותר בארה"ב). כל מוסיקאי הקאנטרי המפורסמים ביותר, החלו את דרכם כאן: ג'וני קאש, דולי פארטון ועוד. אודיטוריום ריימן, היה ביתו הראשון של האופרי. בשנות השבעים עבר האופרי לאולם משלו מפואר וחדיש, בו נערכות הופעות הקאנטרי עד היום. 

אודיטוריום ריימן נבנה במקור ככנסיה. הוא נבנה על ידי איש עסקים עשיר בשם ריימן, שעשה את הונו אם אני זוכרת נכון ממכירת אלכוהול. באותה תקופה הטיף כומר בשם ג'ונס נגד מכירת אלכוהול והימורים, ועיצבן את כל אנשי העסקים המקומיים שהתעשרו מאד מפתיחת saloons שמכרו אלכוהול ועודדו הימורים. אז ריימן ידידנו, הלך בעצבים לשמוע את אחת ההטפות המפורסמות של הכומר ג'ונס, כדי לראות מה אפשר לעשות כדי לסתום לו את הפה. אלא שבמקום לסתום לג'ונס את הפה, קרה הבלתי יאומן, וריימן נשבה בקסמיו של הכומר הכאריזמטי. הוא כל כך התלהב מהכומר, עד שהוא החליט שלכומר כזה חייבת להיות כנסיה משלו, עם במה מכובדת עליה יוכל לשאת את הטפותיו המועילות. אמר ועשה. האדון ריימן הקים לכבוד הכומר ג'ונס את אודיטוריום ריימן, שהפך ל"אתר הבית" של פפה ג'ונס. השנים עברו, האולם עבר גלגולים מגלגולים שונים, עד שהפך לאולם הופעות של מוסיקת קאנטרי. גם כאולם הופעות הוא ידע עליות וירידות, תקופות טובות יותר וטובות פחות. עד שמנהלת אירועים נמרצת, קיבלה הצעה מתכנית רדיו נידחת, שהרעיון שלה היה הקלטת מופע קאנטרי בשידור חי, להקליט את מופעי הקאנטרי באודיטוריום שהיה ידוע באקוסטיקה המשובחת שלו. הגברת ידעה לאתר הצעה טובה, קיבלה את ההצעה, והשאר היסטוריה. באודיטוריום ריימן הפך הגראנד אול אופרי, מופע הקאנטרי המפורסם בארה"ב למה שהוא. 

בין השנים 1925 ועד שנות השבעים נערכו באולם מופעי הגראנד אול אופרי. בשנות השבעים, היה האולם ישיש, ללא מזגן, עם ספסלים ישנים ורעועים והקהל התלונן על חוסר נוחות. בעקבות זאת, עבר המופע לבניין חדש ומודרני, ואודיטוריום ריימן ננטש לאנחות, נשכח והוזנח. עד שבשנות התשעים, במבצע שיקום נמרץ, הוא שופץ ושוקם, וחזר להיות אולם הופעות נפלא וגם מוזיאון המתאר את ההיסטוריה של הגראנד אול אופרי ומספר את סיפורו של האולם. 

אודיטוריום ריימן:

אולפן הרדיו של התכנית:

התפאורה:

הסיור כולל סיור עצמי באולם עצמו הכולל תצוגות של בגדי הופעה, תמונות, פרטים ופריטים של אמנים שהופיעו באודיטוריום ריימן, וכן סרט קצר המתאר את ההיסטוריה של המקום. לאחר מכן מצטרפים לסיור מאחורי הקלעים, אל חדרי ההלבשה של האמנים, שם שומעים סיפורים מעניינים על האמנים הצבעוניים והמעניינים של מוסיקת הקאנטרי. 

אחת הדמויות המאד מעניינות וצבעוניות של הגראנד אול אופרי היא מיני פרל. מיני פרל לא היתה זמרת קאנטרי. היא היתה קומיקאית, שתפקידה היה להעביר קטעים קלילים שיבדרו את הקהל בין ההופעות ויאפשרו לאמנים להחליף את תלבושותיהם הנוצצות. 

היא הקפידה לאורך כל שנות הקריירה שלה (1940-1991) על אותה תלבושת: שמלה כפרית תפוחת שרוולים, וכובע קש עם קישוט של פירות/פרחי פלסטיק. מן הכובע השתלשל תג מחיר:1.98$. למה כובע? ולמה מחיר? ובכן, הכובע, היה חלק מהתלבושת כבר מההתחלה. אלא שפעם אחת בדרך להופעה נזכרה מיני ששכחה את הכובע. מיהרה ועברה בחנות כובעים זולה וקנתה את הכובע הראשון שמצאה. מרוב מהירות היא שכחה להוריד את תג המחיר וכך עלתה לבמה. ואכן, היתה זו הופעה מוצלחת ביותר. הקהל התפקע מצחוק. רק כשירדה מיני מהבמה היא גילתה את הפאדיחה עם המחיר, ופרצה בבכי. אלא שאנשי האופרי הרגיעו אותה, שהקהל מאד אהב את תג המחיר והיה בטוח שזה חלק מההצגה. מאז הפך הכובע עם תג המחיר לסימן ההיכר של מיני פרל.

היא נהגה לפתוח כל הופעה במילים: "How-w-w-DEE-E-E-E! I'm jes' so proud to be here!" (מתוך ויקיפדיה) בקול דק, גבוה וצווחני. 

הנה היא במלוא הדרה (אנחנו התאהבנו בה מיד):

https://www.youtube.com/watch?v=__X3in5bMso

ניתן לשלב ביקור באודיטוריום ריימן עם הקלטת שיר אישי באולפן ההקלטות שלהם,  או בצפייה במופע, אחד מני רבים המתקיימים במקום.

אתר אינטרנט:

http://www.ryman.com/ 

כתובת:

116 5th Avenue North

שעות:

מדי יום 9:00-16:00

ציון: 

אחרי הביקור המהמם בריימן, בו למדנו המון, היינו ממש רעבים. חזרנו קצת אחורה בשדרה הרביעית לכיוון מוזיאון טנסי (הכיוון ממנו באנו) כי על הרחוב הזה ראינו בדרך לאודיטוריום די הרבה מסעדות. אבל אנחנו צעדנו לעבר מסעדה שצדה את עיננו בדרך הלוך, מסעדה פצפונת שמוכרת אוכל בסגנון קאג'ון / קריאולי. הקאג'ונים והקריאולים הן שתי קבוצות אתניות ממוצא צרפתי שהתיישבו לפני שנים רבות בלואיזיאנה. אחד המפעלים המפורסמים של הקבוצות האלה הוא פסטיבל המארדי גרא בניו אורלינס. התפריט שלהם בנוי בעיקר על קערות אשר בבסיסן מנת אורז דשנה ועליה רוטב בשרי או אחר, חריף בדרגות שונות (כלומר: מאד חריף, מאד מאד חריף, לוהט, לוהט אש, סוף). המשקה החביב על תושבי הדרום, אגב, הוא תה קר (כזה תה ויסוצקי, פשוט קר) ממותק, או בלי המתקה כלל..

היה מ-ע-ו-ל-ה!!! כל כך טוב שחזרנו לשם למחרת שוב!

שם המסעדה: J.Gumbo's

כתובת:  4th avenue, 2nd arcade

אתר אינטרנט: http://www.jgumbos.com/store41.html

 

שבעים וטובי לב, היינו ערוכים סופסוף להסתובב ברחובות נאשוויל ולהתבשם מהאווירה. צעדנו שוב לכיוון רחוב ברודוויי והדיסטריקט. הרחוב משופע ברים ומועדונים כשמכל מועדון או מסעדה כאלה בוקעים צלילי מוסיקה. כל מה שצריך זה פשוט להיכנס, להזמין בירה או משקה קל, ולהקשיב בכיף. קקפוניית הצלילים הזו ברחוב פשוט משכרת. 

אחרי צפיית חינם בכמה הופעות שכאלה, התחלנו לתור גם את החנויות. 

החנות הראשונה: Hatch show print. בעיר כל כך מוסיקלית, עם הופעות תחת כל עץ רענן, חייבים בית דפוס כדי להדפיס מודעות שיזמינו את הקהל הרחב לבוא ולהאזין. האטש הוא אחד מבתי הדפוס הותיקים שעדיין פעיל בארה"ב. על הקירות עשרות פוסטרים ומודעות להופעות של זמרי קאנטרי ורוק מפורסמים, וכן כל מיני כרזות מצחיקות. ניתן גם להזמין כרזה אישית עם איזה כיתוב שרוצים. מקסים!!!

רחוב ברודוויי מלא באינסוף חנויות מעניינות: חנויות תקליטים ודיסקים של מוסיקת קאנטרי, בלוז, בלו גראס ועוד. וכן חנויות רבות המוכרות מגפי וכובעי בוקרים. (כמו בתמונה למעלה), וגם את חנות הממתקים המדהימה הזאת:

בה ניתן למצוא כל חטא מתוק אפשרי: אינסוף סוגי שוקולד, אינסוף דברים (בלתי צפויים) מצופים בשוקולד (למשל כמו פרינגלס מצופים בשוקולד), פאדג'ים, גלידות, פופקורן באינסוף טעמים, בקיצור, ממלכת החטא...

זה ממש נורא לבקר בחנות הזאת. אתה פשוט לא יודע את נפשך! בא לך הכל מהכל, אבל בכל זאת צריך להגביל laugh... מה שמובטח הוא, שאפשר פשוט לעצום עיניים, להצביע על משהו, ואין ספק שהוא יהיה מעדן!

אתר אינטרנט:

http://www.savannahcandy.com/

כתובת:

310 Broadway

שעות:

א'-ה': 10:00-22:00

ו'-שבת: 10:00-24:00

זהו, היינו כבר די עייפים, והחלטנו לחתוך לכיוון המלון שלנו:

Best Western Plus Music Row

כתובת:

14 Division st. Nashviile TN 37203

Tel.16152421631

מלון נחמד מאד בשדרת המוסיקה, עם בריכה נחמדה שזכתה לביקורנו, רגע לפני השינה. 

בסמוך למלון ניצב לו הפסל הזה, שנקרא musica statue

אז לא נגיד לילה טוב בלי לשמוע עוד אחד מענקי מוסיקת הקאנטרי, האנק וויליאמס:

https://www.youtube.com/watch?v=-Xu71i89xvs

לילה טוב youall folks, hawdee ...

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

3 תגובות

אני רק שאלה...

מתכננים טיול לצפון מזרח ארה"ב?

יש לכם שאלה? אשמח לענות! (כמיטב יכולתי )

שלחו את השאלה למייל:

dorit.rosenthal@gmail.com

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל barnoga אלא אם צויין אחרת