00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

כלבה זקנה לומדת טריקים חדשים

למה מי חולה

08/09/2013

 


עופר ידידי סבור, שאם בלוגר מאבד את השראתו יש לתת לו זמן התאוששות של כחודשיים ימים, ואין להטרידו בפרק זמן זה. אחרי חודשיים אם אין עדיין פוסט חדש והבלוגר גם אינו מגיב אצל אחרים, יש מקום לחשש מסויים לבריאותו, וזה המקום להתערב בטלפון או באיזה מסר אישי. מי שלא יעשה כן, אל יתפלא אם צאצאיו של הבלוגר המנוח או, במקרה שלי – סבא של דן דן, יכתבו מאמר קצר בבלוגו ויספידו אותו על מותו בטרם עת. אתם יודעים שעופר בחור חכם במיוחד, ועל כן הוא תמיד צודק. לכן קשה לי נפשית לא להסכים עמו. כי הנה, אנכי, שנעדרתי כחודשיים וחצי, כלומר – לפי התיאוריה של עופר, הייתי אמורה להיות שכיב מרע, על סף פרידה מעמק הבכא, מפציעה פה, בריאה ושלמה, חכלילת לחיים ובעלת תיאבון מזוני ומיני מוגבר, וכפי הנראה גם חסרת שליטה מסויימת על דרך הביטוי שלי. זה כמובן מפני שזה עתה יצאתי ממחלקה ידועה בבי"ח בעירי, שם הבריאו אותי עד כמה שיכלו, ואף העבירו אותי פרוצדורה ניתוחית מסויימת שנועדה לאנשים בריאים.

אני ממש לא רוצה לספר סיפורים אישיים על המחלות שלי, אתם קוראים פוסט זה מפני שהעכבות שלי תמיד יורדות קמעא כאשר אני על סף מוות (הגזמה פרועה, לדעתי). אבל אני רוצה לחלוק עימכם כמה תובנות על בתי חולים, דבר שיגרום לכם שמחה על שבריאותכם טובה היא, ושנתכם הקרובה תבורך בתפוח ובדבש.

בעירנו שלושה בתי חולים: רמב"ם רוטשילד וכרמל. מאחר שלאשה רעת מזג כמוני לא תהיה מילה טובה על בית החולים,אני מעדיפה שלא לפרסם באיזה מהם אושפזתי, כדי ש"כרמל" לא יגישו נגדי תביעת דיבה.
ירדני, מנהל המחלקה בה אני שוהה הוא בדחן אובססיבי. הוא מאד מפחיד אותי, כי אני לא מבינה את ההומור שלו, וכשהוא מת מצחוק אחרי שהוא שוב "עבד עלי" אני מרגישה מטומטמת. הקשיבו לזה: אני מבקשת מהמנהל לסדר לי ייעוץ של רופא פנימאי מהמחלקה הסמוכה. ירדני אומר "בסדר יקירתי, תזכירי לי מחר”. למחרת, אני מזכירה לו. הוא אומר "את לא תקבלי שום ייעוץ. למה?! כי אני לא מסכים! אני מנהל המחלקה ואני מחליט, ואני החלטתי שלא רוצה לתת לך את הייעוץ!”. אני לא אומרת כלום, כי אני לא מתעסקת עם משוגעים בעיקר אם אני נתונה למרותם. אני רק מסתכלת עליו, אחרי פרק זמן ארוך הוא פורץ בצחוק גדול "אכלת את הבדיחה שלי!”. סליחה, אני חושבת בלבי, אני לא מכירה אותך ולא את הנהלים במחלקה שלך, איך אני יכולה להבין? מגיעים הדברים לידי כך שכאשר המנהל ירדני מגיע לביקור הרופאים היומי אני זועקת בעודו מתקרב למיטתי "בלי בדיחות, בלי בדיחות! תעזוב אותי! אני לא מבינה אותך! אתה נורא מפחיד אותי!”. על כן הוא קורא לי רק "אהובתי”. הקשישות האחרות במחלקה, שלהן הוא לא קורא כך, היו מקנאות בי היטב לו הבינו עברית.
כשעולה רעיון הניתוח ברגל, אני שואלת את הבוס ירדני, אם הוא יינתח אותי. לירדני שם של קצב מצטיין רב הצלחות. הוא מסתכל עליי בתמיהה "מה השטויות האלה, אני מנהל מחלקה, אני כבר לא צריך לעבוד, ואני מזמן כבר לא מנתח”. טוב ,זה מוזר לי ,אבל אני בוחרת לשתוק. אחרי שירדני גומר את הסבב במחלקה הוא חוזר אלי "שוב אכלת אותה, נכון? כמובן שאני מנתח" אבל יש מדיניות לא לומר לפציינט מי יינתח אותו. והוא צוחק מהבדיחה של עצמו.

אני חושבת שחלקכם כבר מבין ש"מיזנטרופית" איננו שמי האמיתי. יש לי כינוי חיבה (לא "מיזי”, נו באמת!),שכולם משתמשים בו, אבל שמי בתעודת הזהות הוא שם עברי נורא, מצאתי רק שם עברי אחד נורא ממנו -"חסידה”. שמי הוא עתיק ומכובד, אני מניחה שהתנין יקירי וידיד נפשי, שגר בהתנחלות בשטחים (המשוחררים, כן?) שומע שם זה הרבה בסביבתו הדוסית הקרובה. והיה יכול לאמץ אותי לביתו מבלי שהציבור הכללי יריח משהו פישי.. השם הזה, אגב, הוא גם אמירה אופנתית, כמו חצאית ג`ינס ארוכה ביום ובלילה. מזלי שיצאתי חילונית, כי לא ניתן למצוא כל כך הרבה בד ג`ינס שהחצאית שלי היתה צורכת, לא בתוככי הקו הירוק ו/או בשטחים שהתנין אהובי שחרר.

עכשיו תארו לעצמכם, שרופא צעיר בשם עימאד, רוצה להגיד לי משהו אבל אני ישנה במיטתי שנת מורפיום נעימה. הוא קורא (נגיד) "חסידה"!!! במאה ועשרים דציבל. אני מגיבה ב"מורו-רפלקס". וזאת לדעת : מורו רפלקס יש ליילודים עד לחודש השלישי לחייהם. הם מגיבים בזריקת ידיים לצדדים לרעש חזק או למגע מפחיד. עימאד מחזיר אותו בהינף זעקה אחת 60 שנה ויותר לאחור. אגב, ילוד בן למעלה משלושה חודשים שעדיין מפגין מורו רפלקס הוא הבעלים החוקי של בעיה התפתחותית. אז אני מתרגזת, מה זה מתרגזת על עימאד.ואל תתחילו עם זקנה רוגזת בעיקר אם היא חולה. על כן אני לא עונה לשאלות הדביליות של הצעיר ואני גם אומרת לו שהיא "איש ברוטלי”. הוא אומר לי "לא נכון ,תדעי לך שאני די נעלב מזה שקראת לי ככה”. "נו" אני אומרת, "אני שמחה שהבנת, שלא התכוונתי להחמיא לך”. מאז כל הרופאים הצעירים פוחדים ממני, ולא מעזים לדבר ליד מיטתי. וטוב שככה.

אם עולה הצורך לנתח את המאושפז המדוכא, הוא נשלח לייעוץ לרופא המרדים הראשי. ברור שעד כאן השמות שמוזכרים הם פיקטיביים, אבל למרדים הראשי, שהוא רופא בעל ידע רחב, שם טוב, מומחיות בינלאומית וסבר פנים נאה לפציינטים (אפרופו התביעה של בי"ח כלפיי) אקרא בשמו האמיתי, כי האמת עולה על כל דמיון. שמו הוא "באלאגולה". לאשכנזים לא צריך להסביר יותר. אלה שאינם כאלה (לכולנו יש חסרונות) יכולים לפנות לידיד אשכנזי.

בחדר הניתוח, כאשר המרדים חופר לי בפרק כף היד עם מחטים ארוכות, נכנס ירדני עם מסכה שמסתירה את רוב פניו ולא מסתכל עליי. אני שמחה מאד לראות שהוא יהיה המנתח אז אני מברכת אותו לשלום ומביעה את שמחתי. הוא מסתכל עלי ארוכות. ומסתכל, ומסתכל. אני רואה איך הגלגלים שלו במוח עובדים כדי להמם אותי עם בדיחה לא מובנת. אבל כנראה לא באה לו הברקה לבסוף אומר לי. "תשתקי, טוב?, פשוט תסתמי את הפה ותני לבן אדם לעבוד”. סוף סוף הומור שאני מבינה ואני צוחקת כמו משוגעת ואלי מצטרף נציגו של באלאגולה ועימאד ורופא נוסף שנמצאים בחדר. "שקט בחדר הניתוח שלי!” זועק ירדני, , "אחרת אני מעיף את כולכם כולל אותך. ואת אם את רוצה לצחוק במהלך הניתוח הבטן שלך (טפיחה רצינית על האבר המדובר)רוקדת כשאת צוחקת, אני לא יכול לעבוד בתנאים כאלה!". ואני יודעת שזה נשמע לא אמיתי שאני לא יכולה להפסיק לצחוק בחדר הניתוח, אבל ככה זה היה, ממש ממש.

אחרי הניתוח ירדני אומר לי – "יצאתי החוצה להשוויץ לבני המשפחה שלך על הניתוח המוצלח שלי, ולא היתה נפש חיה. את בודדה?” "לא”, אני עונה, "אני מיזנטרופית.” ועל כן משפחתי קוראת תהילים בבית, קרוב למקרר ולחתול ג`וליאן, והשני מתפלל כרגע זה בגרנד קניון שבאריזונה.
ירדני אומר שהוא הצעיר לי את הרגל ב30 שנה. עכשיו מה יוצא לי מהרגל הצעירה אם אני סוחבת עליה את הגוף הזקן שלי? במחשבה נוספת אני לא רוצה להחמיץ הזדמנויות. מיד עם הגיעי הביתה אני ארשום את הרגל לחוג סאלסה.
אי אפשר לספר חוויות מבית חולים מבלי לגעת באוכל. הכי רצוי לא לגעת באוכל. אבל אחרי מספר ימים הבן אדם נהיה בכל זאת קצת רעב, והוא אוכל את מה שנותנים לו. יש כמה מזונות שחייבים לדבר בהם. למשל, ביצת הבוקר. ביצת הבוקר אינה עולה בקוטרה על שני ס"מ. אין זאת אלא שלבית החולים יש לול משלו עם תרנגולות זעירות מגזע פקינז. אם הן רוצות להישרד כמטילות ולא להגיע לצלחת בעצמן, עליהן לכווץ היטב את האנוס שלהן בהטילן את הביצה. כך מגיע לחולה פחות קולסטרול. לעיתים גוברים על טבח בית החולים יצרי השף שלו והוא מחליט לרקוח משהו בעצמו. המשהו מגיע למגש של החולה בקופסת פלסטיק קטנה ושקופה. אין לדעת מה נמצא במנה, אבל הצבע שלה תמיד אפור. למחלימים יש מדי פעם משחקי חברה בחדר האוכל, שאחד מהם הוא "בואו ננחש מה המרכיבים של מנת השף שהוגשה בבוקר”. בהתארחי במוסד המפואר איש לא זכה בפרס.
אני מניחה שלבית החולים יש גם מטע משלו, בו הם פיתחו עץ שצומחים עליו תפוחים אגסים ושזיפים, כולם בשלים לקטיף כאשר הם מקומטים וצמוקים משהו. אותם פירות, ואני מתכוונת באופן אישי לאותם הפירות, מוגשים שוב ושוב כי איש מעולם לא אכל אותם. אחרי שגודלם מגיע לגודל של זית סורי דפוק, הם נעלמים כדי לחזור אחרי יומיים בקופסה קטנה ובה רסק של משהו. אחדים מהפציינטים סבורים שאלה הפירות אבל אני חושבת שאלו סוג של נוזלים שניתן למצוא לפעמים על גבי גבינה לא טריה.

מדי פעם מוגשת פרוסת עוגה בצבע כתום. היא עטופה במפית של בית חולים. לא לפתוח. אם פותחים את העטיפה עולה ריח מוזר, עד שנדמה לך שבית השימוש שוב גאה על גדותיו. אני לא מתאפקת ומבקשת מגברת כח העזר אהרונה לשאול את הטבח למרשם. אני ישר חושבת עליכם, מה מעט אני נותנת לכם, והנה מזדמן לי לתת מתכון, מתנה לראש השנה.
ממש לפני שאני משתחררת גברת אהרונה מכוח העזר מביאה לי את המתכון של הטבח יוסי. (הכמות מספיקה לארבעה מתאבדים).
מה צריך:
תבנית עגולה בקוטר 26 ס"מ
2 כוסות כורכום
כפית וחצי עמבה
2 ביצים (או 10 ביצים של הפקינזיות)
תחליף סוכר לפי הטעם
מים, ככל הנדרש.

הוראות הכנה:
לערבב בקערה
כורכום, עמבה, תחליף סוכר וביצים. להוסיף מים מהברז תוך כדי בחישה, עד שהעיסה דלילה למדי ואין בה גושים. שפוך את העיסה לכיור. פתח את ברז המים בזרם חזק והתחל לשטוף את העיסה במורד הכיור, עד שלא נותר ממנה שריד.
כך תציל את בני משפחתך מהרעלה בטוחה ותפתח כל סתימה שעלולה להיות בכיור.
אה, והתבנית העגולה הייתה מיותרת, סליחה.

אני יודעת שכולכם מאחלים לי בריאות ושנה טובה, באמת לא צריך, זה נורא משעמם. מה דעתכם יקיריי המגיבים לכתוב לי בתגובה בדיחה נחמדה שלכם?

ולכם כמובן שנה טובה ואהבה.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

131 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל המיזנטרופית אלא אם צויין אחרת