00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

ציפי ארצי

הקצה שאין מאחוריו דבר

 

 

 

 

הקצה שאין מאחוריו דבר

 

 

 

ספר שירה

 

מאת: דן אלבו

 

בהוצאת כרמל

 

62 עמ` – 79 ₪


בספר הקצה שאין מאחוריו דבר, מכניס המשורר דן אלבו את הקורא אל עולמו, מפגיש אותו עם חוויותיו האינטימיות; "וַאֲנִי חָֹשַבְתִּי / אִם / רַק אוּכַל לִמְֹשֹךְ עוֹד קְצָת / רַק עוֹד רֶגַע / עַד הָרֶגַע הַבָּא" (עמ` 7) ועם זיכרונותיו; "אֲנִי זוֹכֵר אֶת הַמִּלִּים שֶאֲנִי קוֹבֵר בְּפִי / מֵאֲחוֹרֵי הַלְּחָיַיִם" (עמ` 8). מתוך המנגינה המלווה את המלים, נחשף הכאב.

האם הכתיבה יכולה להקל על משא הכאב? זוהי שאלה רטורית, במבט מעמיק בשירתו של אלבו, ניתן לראות שהמשורר חותר למצוא הקלה, משהו שיעניק נחמה לכאביו. למרות זאת, בשירו "לחיות ללא מילים" מצאתי פחד לאבד את מה שבעצם כבר אבד מזמן, אך הראש מסרב לקבל זאת. ההיאחזות בשורות השירים יש בה כדי לשמש עוגן מפני נפילה לתהום. המשורר מבטא רצון להוסיף להתקיים גם אם נדרש הוא לראות את העולם מתוך זווית שונה "לֹא קַל לוֹמַר לְעַצְמְךָ / עַכְֹשָיו אֲנִי רוֹאֶה אֶת הַדְּבָרִים אַחֶרֶת"(עמ` 25).

עולמו של המשורר מגוון ועובר דרך ערים רבות ברחבי הגלובוס; "באחד הפסטיבלים בדבלין" (עמ` 11), "קורדובה" (עמ` 16) ובמקומות רבים בארץ, מהעיר העתיקה להרי נפתלי. העושר הזה סחף אותי למקומות שונים, ובאופן אישי אהבתי את הגיוון, בין המרחבים הללו יכולתי למצוא את מקומי כקוראת.

שיר אחר שיר ושורה אחר שורה, מגולל בפנינו המשורר את זיכרונותיו, כאביו, געגועיו והרהוריו. שיריו של אלבו מאופיינים בישירות ובשאר רוח, ומקיימים לא אחת דיאלוג עם דמויות אהובות, חלקן עלומות, חלקן מוכרות כמו;  המשוררת דליה רביקוביץ, ג`ניס ג`פלין. מתוך שיח המתנהל בין עולמו הפנימי של המשורר לבין חוויותיו החיצוניות, לדוגמא ביקור בבית הקונסול בבון, עולה הייחוד של ספר זה. המעברים מן המלנכולי והמינורי אל הקצבי והפועם נכתבו בכישרון.

שיריו של דן אלבו מנהלים דיאלוג עם הנפש, ובתוך הדיאלוג הזה ניתן להבחין בזרימה מן הפנים אל החוץ ומן החוץ אל הפנים, בתנועת מטולטלת נמרצת המקשה על היכולת לאחוז בקצוות, קרי, בקצות הדברים כמו לא היה בהם ולא מעבר להם - דבר, ופעמים הנפש מייחלת גם אל המרחב שמעבר לדברים, זהו הקצה שאין מאחוריו דבר שאליו מכוון המשורר.

 

 

על המחבר:

ד"ר דן אלבו הוא היסטוריון, משורר וחוקר תרבות. אלבו ייסד וערך את כתב העת שֶלֶם בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20. כמו כן ערך את האנתולוגיה הביוגרפית שירת מרים על שירת מירי בן-שמחון.

המניפסט שפורסם בגיליון הראשון של כתב העת "שלם" נגד שירת נתן זך ודורו עורר הדים בשדה הספרות ובעיתונות הישראלית. אלבו פרסם נובלות בכתבי עת הרואים אור בישראל. שיריו תורגמו לאנגלית, לספרדית, לצרפתית וליפנית.

אלבו החל את כתיבתו עוד תקופת לימודיו בתיכון אך ייחס לכתיבה פן רציני יותר במהלך שירותו הצבאי. במהלך השנים דן הוציא את הספרים:

•           הערות אחדות על השקט, שירים, ספרית פועלים, 1991

•           שובו של אשל רוד אל הפיגורטיבי, שירים, ספרית פועלים, 1996

•           כי כן, הוצאת גוונים, שירים, 1999

•           בֹא, הוצאת הקיבוץ המאוחד, שירים, 2000

•           שירת מרים, אנתולוגיה ביוגרפית על שירת מירי בן-שמחון, הוצאת כרמל, 2010

•           הקצה שאין מאחוריו דבר, שירים, הוצאת כרמל, 2013

עוד אנתולוגיות בהן השתתף דן אלבו:

•           מלים על פי תהום, עורך אדיר כהן, הוצאת ידיעות אחרונות, 1996

•           הרחובות ממריאים לאט, עורך זיסי סתוי, הוצאת ידיעות אחרונות, 1999

•           יובל לעתון 77, עורך יעקב בסר, גיליון 200, תשרי תשנ"ז, 1996

•           ספר הציטטות היהודי הגדול, עורך אדיר כהן, הוצאת כנרת, 2003

ניתן לקרוא משיריו של דן אלבו שהתפרסמו בשנים האחרונות ב"אתר של נילי דגן, ב"מטעם לשירה" וב"מטר על מטר", אתרים העוסקים בשירה ובשירי משוררים. כמו כן ניתן למצוא קישורים רבים באתר http://he.wikipedia.org/wiki

 

מדבריו של דן על הקצה שאין מאחוריו דבר;  הונעתי לכתוב את הספר ולהוציאו לאור כמעשה הנצחה לאמי, בחינת הקמת גלעד לזכרה. היא חלתה במחלה קשה, הייתי לצדה עד יומה האחרון. לאחר מותה חוויתי תחושות אבלות ודכדוך ממושכות שבצִלן נכתבו שירי הספר.

השם (של הספר) התנסח מתוך תחושה שלוותה אותי תקופה מסוימת, שאחרי מות ההורים אנו מגיעים לאיזו הוויה רוחנית נעלה שאין נעלה ממנה שאין מעבר לה דבר, לאיזה קצה דמיוני-היפותטי שמעבר לו לא יכול להיות דבר, כי לאחר מותם מגיע תורך להתחיל למות בעצם. אתה מגיע למצב תודעה סטואי, לאיזו דיספוזיציה רוחנית ואינטלקטואלית כאחת המניעה אל תמצית הדברים ועיקרם.

הַקָּצֶה שֶׁאֵין מֵאַחֲרָיו דָּבָר

הָיָה זֶה רֶגַע

שֶׁלֹא הֵבַנְתִּי מָה טִיבוֹ

מִמֶּנּוּ עָלָה בְּבַת אַחַת אֵיזֶה זֹהַר

 

שֶׁפִּזֵּר נַקְדוּדֵי זִגּוּג עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וְשִׁוָּה לָהּ מִין רַכּוּת מִסְתּוֹרִית

פָּסַע אֶל הָעֲרָפֶל, אֶל תּוֹך הַקֶּסֶם הַמֵכִיל

 

אֶל הַקָּצֶה שֶׁאֵין מֵאַחֲרָיו דָּבָר.

 

לאחר היציאה מן הדכדוך התעוררה בי תחושת אופטימיות המתבטאת בחלק השני של השיר. 

אִם

רַק אוּכַל לִמְשֹׁךְ עוֹד קְצָת

רַק עוֹד רֶגַע                                             עַד הַרֶּגַע הַבָּא

הַלֵּב כְּבָר יִמְצָא אֶת הַמַּחְשָׁבוֹת הַנּוֹסְעוֹת הָלְאָה

אֶל הַמִּלִּים הַנּוֹסְעוֹת

הָלְאָה

 

פְּשׁוּקוֹת רַגְלַיִם וְשׁוֹקְקוֹת אֶל הַרֶּגַע הַבָּא

השיר הראשון בספר מבטא את המרחב הנפשי שבו התחוללה כתיבת הקובץ הזה, את הדינאמיקה שבתוכה נכתבו שירי הספר, התנועה בין נהי לצחוק, בין פסימיות לאופטימיות, בין הדיוניסי לאפוליני.

התרשמותי: התאהבתי בספר, ספר שירה המכיל הרבה במעט (מלים), אמנם זוהי דרכה של שירה טובה, אבל בספר זה מצאתי את המֵעֵבֶר, או בלשון הספר את הקצה שאין מאחוריו דבר, במרחב הזה בדיוק יכול הקורא למצוא את עצמו.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל קסנדרה* אלא אם צויין אחרת