00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

SilentMike ניוז

סדק בפירמידה.

08/09/2013

בשנים האחרונות אנחנו שומעים על הרבה על פירמידות שלא בהקשר של מצרים העתיקה, וגם לא מקסיקו העתיקה. אנחנו שומעים על פירמידות בהקשר של כלכלה, בורסה, חובות, ואזרחים שמפסידים את הכסף שלהם. בעיתונים אנחנו שומעים על האנשים האלה, הם קוראים להם טייקונים, שמחזיקים בשליטה בחברות הגדולות במשק בעזרת אותן "פירמידות" מסתוריות. עיתונאים ופוליטיקאים מסוימים מבקרים אותם, בעיקר מאז שחלק מהאנשים האלה הפסיקו להחזיר חובות. פוליטיקאים ועיתונאים אחרים מתעקשים להגן עליהם ולשבח את תרומתם הרבה לכלכלת המדינה.

יש לי הצעה צנועה בנושא הזה אבל קודם כל מבוא קצר על הפירמידות האלה, כדי שנבין על מה בעצם מדובר. אני אציג דוגמא היפותטית. בדוגמא אני אעגל מספרים ואתעלם מהוצאות צדדיות כדי שיצאו לי מספרים פשוטים. בפועל זה לא בדיוק עובד ככה, אבל העיקרון תופס. והנה הדוגמא:

נניח שאני, סיילנט מייק בשבילכם, רוצה לשלוט בחברת מגהמיקרו שמתמחה ביצור של חפצים בגודל טבעי. החברה שווה 16 מיליון דולר, אבל לי אין כסף כזה זמין. בשביל לשלוט בחברה ללא מיצרים מספיק לי לשלוט גם רק בחלק ממנה, כל זמן שהחלק גדול מחמישים אחוז, אני מסודר (כדי שהמספרים לא יעשו בעיות, נניח שגם בדיוק 50% מספיק). את היתר שיחזיק הציבור, בשביל זה יש בורסה.

אז 8 מליון דולר יספיקו לי אבל... גם את זה אין לי. אחרי שמכרתי, משכנתי, הלוותי, עבדתי וגנבתי כמה שיכולתי, אבל הצלחתי לגייס מיליון דולרים בלבד. עם מיליון דולרים אני יכול להחזיק בפחות מ-10% מחברת מגהמיקרו. אני עדיין יכול להשתלט על החברה בעזרת שותפים שיכירו בגאונות העסקית שלי ויאפשרו לי לנהל אותו. אבל שותפים זה מסוכן. כל זמן שרוב בעלי המניות של מגהמיקרו הם לא אני יש סכנה שאאבד את השליטה בחברה ולא אוכל לממש את החזון הכלכלי הנשגב שלי. אני צריך שיטה אחרת. אני צריך לשמור על הרוב שלי בכוח גם בלי רוב בכסף.

אבל מה אם אני פותח חברה ציבורית חדשה שקוראים לה סיילנט אחזקות. לחברה הזו אני שופך את מיליון הדולר בשביל חצי מהחברה, ומשתף משקיעים חיצוניים בשביל עוד מיליון. לסיילנט אחזקות שהיא חברה בשליטתי המלאה שכל מטרתה לקנות חברות אחרות יש 2 מיליון דולר והיא יכולה להשתלט על חברה ששווה 4 מיליון. חברה אחת שמחזיקה בחברה אחרת. זה נקרא פירמידה בסיסית. זה נחמד מאוד אבל לא מספיק בשביל מה שאני רוצה. אז בואו וננסה קצת מהטכניקה הידועה בכינויה "וחוזר חלילה". חברת מגהמיקרו שווה 16 מיליון דולרים, 8 של הציבור ו-8 של סיילנט אחזקות. סיילנט אחזקות שווה 8 מיליון דולר, ונשלטת ע"י החברה סיילנט החזקת אחזקות שבבעלותה מחצית המניות ששוויין 4 מיליון דולר. סיילנט החזקת אחזקות שווה 4 מיליון דולר, ונשלטת בתורה ע"י סיילנט מתחזקים בהחזקת אחזקות שבבעלותה מחצית המניות ששווין 2 מיליון דולר והיתר של הציבור. סיילנט מתחזקים בהחזקת אחזקות שווה 2 מיליון דולר, מיליון דולר מוחזקים ע"י הציבור, והמיליון שלי נותן לי את השליטה בסיילנט מתחזקים בהחזקת אחזקות, מה שבתורו נותן לי את השליטה על חברת סיילנט החזקת אחזקות, מה שבתורו נותן לי את השליטה על חברת סיילנט אחזקות, מה שבתורו נותן לי את השליטה על חברת מגהמיקרו. זאת פירמידה עסקית, וככה אפשר לשלוט בחברה לחלוטין עם פחות מ-10% מהכסף הדרוש לרכישתה.

השיטה הזו, של חברות שמחזיקות חברות שמחזיקות חברות, נחשבת לבעיה, ומנסים להגביל את האפשרות לפעול ככה. למה? ובכן קודם כל יש את בעיית הריכוזיות הזו שאנחנו שומעים עליה. כי בן-אדם יכול להגדיל פי כמה את כמות הכסף שיש לו, וכך יכולה חבורה די מצומצמת להחזיק את כל הכוח על חלק נכבד מכלכלת ישראל. אבל יש עוד משהו, הבעלים האמיתיים, אבל האימפוטנטים, של רוב המניות בסידור הזה, הציבור המסתורי, הם אתם (אנחנו). אתם מחזיקים במניות דרך קופות הפנסיה שלכם, הקרנות, יועצי ההשקעות, והמניות ה-"רגילות" שקניתם. יש לכם הרבה בעלות, אבל אפס השפעה. המערכת בנויה ככה, שהכסף שלכם, שאמור להיות מושקע בתבונה בעצם מתדלק את הכוח של אותם אנשים שאתם יוצאים אחר-כך להפגין נגדם בכיכר, או לפחות מקטרים עליהם מול הטלויזיה. וכמובן שכשהם מתגלים כמנהלים פחות מוצלחים ממה שהם חושבים, אתם גם חוטפים את רוב המכה (ואם להוסיף חטא על פשע גם הכסף שלא מגיע ממניות מגיע מהלוואות ואגרות חוב וגם פה אתם משלמים חלק מהחשבון).

זו בעיה קשה למדי. אנחנו חוסכים את הכסף שלנו, שזה דבר חכם לעשות, אבל נוצרה מערכת שבה הכסף נכנס למין מלכודת כזו שאי-אפשר לצאת ממנה. תחשבו על השוק שנוצר כאן. בשוק חופשי כמו שאנחנו רוצים לראות אותו מי שיש לו כישורים ליזום וליצור יוזם ויוצר ומועיל לחברה בעזרת מוצרים, שירותים וטכנולוגיות נחוצים, וכך הוא נהיה עשיר ומצליח. במצב הפירמידלי שאנחנו רואים מולנו מצליח מי שיכול לגייס כסף של אחרים כדי לקנות חברות של אחרים, לדפוק קופה מהרווחים, ולצאת בנזק מינימלי מהכשלונות (נחשו מי משלמים על אלה). המערכת הזו מתגמלת לא את המוכשרים, או החכמים, או היצירתיים, כמו שטוענים כמה, אלא את המקושרים וחסרי הבושה. צריך להיות מקושרים כי צריך לדעת איך להשיג את כל המימון הזה מהמוסדות שמחזיקים את הכסף (אני לא יודע איך להשיג את הכסף), כי צריך לוביסטים וקומבינטורים שיגנו עליך מהרגולטור, וכי צריך יועצי תדמית חלקלקים שיתבזו וישקרו ויסחררו בערוצי המדיה בשבילך. וצריך להיות חסרי בושה כי... במקרה שלי למשל, אמא שלי חינכה אותי שלקחת כסף שאתה יודע שלא תוכל להחזיר, זה לא בסדר. כזאת גישה יכולה רק להפריע בעסקים מהסוג הזה. אני חייב להגיד ככל שאני לומד יותר על הדרך שהדברים האלה מתנהלים, גם מתומכיהם וגם ממתנגדיהם, כל העסק מרגיש לי יותר ויותר מסריח. אני רוצה שוק חופשי, אבל זה לא מה היה לי בראש , וזה לא מה שהובטח לי. זה במידה רבה שוק של קומבינטורים שבו הכל מכור ובעלי הון מעטים משחקים בו בקזינו על חשבוננו. הם לא מפתחים טכנולוגיית, הם לא נותנים שירות טוב במיוחד, והם נותנים מחירים טובים רק אחרי שהממשלה מכריחה אותם. לא משהו.

אבל אני נסחף. היה לי רעיון בקשר לפירמידות. בסך הכל אנחנו הציבור, לא מעוניינים לנהל באופן משותף חברת סלולר (לדוגמא). איש עסקים כלשהו יצטרך לעשות את זה. אבל אנחנו לא רוצים גם להיות במלכודת. זו גם לא לגמרי אשמתם של הטייקונים (חלקית כן בגלל פעולות הלובינג שהם עושים, אבל לא לגמרי). יש מערכת שבנויה בצורה החולנית הזו. עכשיו מנסים להגביל את הפירמידות ע"י הגבלת הגובה שלהן. ככה לפחות בעל ההון יצטרך להחזיק בחלק יותר גדול מהחברה שהוא שולט בה ללא מיצרים. אבל אני חשבתי על משהו אחר. במקום להגביל את הפירמידה, להחליש אותה. לבטל את היכולת של בעל ההון לשלוט ללא מיצרים, ובכך לנטרל את המלכודת. הפירמידה נותנת לבעל ההון שותפים בהון ובסיכון אשר אינם שותפים בהחלטות ובהשפעה. רוב הכסף מושקע במניות מיעוט חסרות כוח בחברות השונות שבפירמידה, בעוד מיעוט הכסף שבידי בעל ההון מחזיק בכל הכוח. אני מציע להוסיף עוד אופציה לבעלי מניות המיעוט. נניח שחברה A היא בעלים של 55% מחברה B. למה לא לאפשר לבעלי מניות מיעוט של אפילו 20% בחברה A לדרוש את כוחם היחסי בהצבעות הנוגעות לחברה B. זו תהיה פעולה שבעלי מניות המיעוט ידרשו לבצע. מקרה ברירת המחדל עדיין יתן לבעל השליטה בחברה A את כל הקולות של חברה A. במקרה שידרשו זאת יזכו אנשי המיעוט מחברה A בחלק הצבעה של 10% בחברה B, ואז הלך הרוב האוטומאטי של בעל השליטה. כל עוד הכל בסדר וכולם מרוצים בעל ההון שולט ויכול להרגיש כמו מלך העולם. אבל אם לא, אז הוא עשוי לגלות שבעל המאה הוא בעל הדעה (קפיטליזם זוכרים?) ואם הוא לא באמת בעל המאה, אז הדעה שלו יכולה גם להפסיד. אפשר לדאוג לחקיקה ברוח דומה שתסדיר גם את שוק אגרות החוב. בתקווה זה ימנע מצבים גרוטסקיים כמו הנסיונות של נוחי דנקנר להאבק על השליטה בחברות המפסידות שלו בבית משפט מול נושיו כשלרוב בעלי המניות שלו אין אפילו זכות לומר מילה. אין בזה שום צדק, לא סוציאליסטי, לא קפיטליסטי, ולא שום סוג אחר של צדק שאני יכול להעלות על דעתי. אז בואו פשוט נשנה את הכללים, ונפסיק עם זה.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

10 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל SilentMike אלא אם צויין אחרת