00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סרטים, מוזיקה וכאלה

היא


במאי: ספייק ג'ונז
שחקנים: חואקין פיניקס, סקרלט ג'והנסון, איימי אדמס, רוני מארה, כריס פראט
תסריט: ספייק ג'ונז
ז'אנר: דרמה קומית (במעט), מד"ב
שנה: 2013

"תקשיב", אמר פורד, עדיין מרותק לעלון המכירות, "הם עושים עניין גדול מהקיברנטיקה החדש של הספינה, 'דור חדש של רובורטי חברת סיריוס קיברנטיקה ומחשביה בעל תכונת ה-א.א.א. החדשה'."
"תכונת ה-א.א.א.?" אמר ארתור, "מה זה?"
"אוה, זה אומר אופי אנושי אמיתי."
"בעע," אמר ארתור, "זה נשמע נורא ואיום."

- "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה", דגלאס אדאמס

ת'יאודור טוומבלי (חואקין פיניקס) הוא תושב לוס אנג'לס של העתיד הקרוב. הוא בתהליך גירושים כואב, ועל כן יבש וממורמר מהחיים,שאת הכסף שלו עושה מאנשים שמשלמים לו (או יותר נכון, לחברה המעסיקה אותו) לכתוב מכתבים מרגשים שהם לא יכולים לכתוב בעצמם (כלומר, הוא יכול לכתוב עבור אדם מסויים ברכה לאשתו לכבוד יום הנישואין, למשל). כאמור, הוא בדיוק אחרי סיום קשה של מערכת יחסים ארוכה ופורייה שהייתה לו, אבל לפתע מגלה על משהו מאוד מעניין. ת'יאודור מתוודע לתוכנה מיוחדת, אינטליגנציה מלאכותית שמנהלת לו את הבית, את המיילים ואת כל המידע שהוא צריך, שבנוסף להכל היא גם בעלת אישיות איתה ניתן לתקשר באופן מלא. האישיות הזאת, על פי בחירתו של טדי שמתקין אותה בלי להסס, היא אישיות נשית בשם סמנת'ה (בקולה של סקרלט ג'והנסון), שמתגלה כאישיות רגישה, חכמה ואפילו מצחיקה, עם לא מעט חשיבה עצמאית ורגשות אנושיים, או לפחות חיקוי שלהם. ת'יאודור מבין שהוא מצא את הבחורה המושלמת בשבילו, ומתחיל להתאהב בה, וזה דבר בעייתי בהתחשב בעובדה שסמנתה היא לא יותר מאינטליגנציה מלאכותית מתוכחמת ביותר, הרי אין לה אפילו גוף או כלשהו ייצוג וויזואלי, רק קול יש לה. והחלק היותר מדהים: סמנת'ה מתחילה להתאהב בו בחזרה, אפילו שזה לא כלול בתכנות שלה.

וזה, בתכלס, אפילו לא דבר בעייתי, כי ת'יאודור הוא אינו חריג בעולם הזה. הסרט מתרחש בשנה שאני מניח שהיא בסביבות 2030, ושם ניהול מערכת יחסים עם מחשב נשמע כמו דבר הגיוני לגמרי. גם לאנשים ברקע יש אינטליגנציה מלאכותית מותאמת אישית משלהם, ובאמצע הסרט כבר אין פלא שת'יאודור עובד בכתיבת כרטיסי ברכה עבור אחרים: אנשים בעולם כאילו מתחילים לאבד לגמרי את היכולת עם האנשים מסביבם. ככה, למרות הטכנולוגיה בו אומנם לא ריאליסטית במיוחד, היא כן מרגישה בעל פוטנציאל להתקיים, פשוט כי היא בבירור אבולוציה של המקום אליו העולם שלנו הולך היום. כמובן, לומר שאנחנו הולכים ומתאהבים בטכנולוגיה זאת לא סוגייה מקורית, אבל אין ספק ש"היא" מציג אותה יותר טוב מכל יצירה אחרת שעסקה בנושא עד היום.

"היא" דווקא כן מסווג כסרט מד"ב, אבל בתכלס, הוא לא כזה רחוק מאיתנו. הוא מתרחש בעתיד הממש ממש קרוב, ובסביבה ביתית ומשרדית ברובו שלכאורה אין בהם משהו מיוחד. ועדיין, גם אם אלה דברים יום-יומיים, הסרט עושה מטעמים וויזואליים מהמסגרת הזאת. השימוש של בצבעים פשוט מבריק והופך את הסרט לממתק לעיניים, השילוב בין עולם מודרני לבין עתידני לבין רטרו יותר גיוון מבורך, ובעיקרון הסרט מוכיח שיופי אפשר למצוא גם בפשטות, ולא רק בבומבסטיות או בריאליזם מלוכלך. וזה לא רק העניין של עיצוב הפנים והתלבושות, אלא גם של הדברים שמסביב: משחקי הווידאו שמשחקים בעולם הזה או התצוגה הוויזואלית של תוכנות המחשב, שרק תורמים לרמת ההעמקה שלך בתוך העולם שהסרט הזה יוצר. העתיד שהוא משרטט בפנינו מרתק, רב רבדים ועמוס בתשומת לב לפרטים, ומובא לחיים בצורה מקסימה על ידי מעצבים, וצלמים שהופכים את הסרט לממתק לעין (ובלי קשר, גם לאוזן: יש לו פסקול נפלא מאת ארקייד פייר). חלק גדול מיכולת הסחיפה של הסרט מגיעה מאותה השקעה מטורפת שיש לו בעיצוב עולם והבאתו לחיים באמצעיים קולנועיים.

אבל כמובן, הרי כל הדברים שמתעוררים וויזואלית בסרט, מקורם בתסריט. ספייק ג`ונז התסריטאי-במאי ("להיות ג'ון מלקוביץ'" ו"אדפטיישן") עיצב את העולם הזה במילים ובמחשבות הרבה לפני שהמעצבים והצלמים שלו תרגמו אותו לתמונות וקולות. ובכל זאת, בניית העולם הזאת היא רק אחד הדברים שספייק ג'ונז,  עושה כאן נכון בכל הקשור לכתיבה. "היא" הוא לא רק מיצג תכליתי של העתיד הקרוב, אלא גם ניסיון לספר סיפור אהבה, ופה ג`ונז באמת מפציץ. מערכת היחסים בין הדמות הראשית למחשב שלה יותר אמינה מרוב מערכות היחסים בקומדיות רומנטיות למיניהן - יש כאן בנייה מדוקדקת ומוקפדת של התפתחות היחסים בין הדמויות האלה. כל החלקים שאפשר לצפות להם בקשר שכזה - הניצוץ, ההתחברות, התלות המתגברת וגם המהמורות שבדרך - מפורטים ומתוארים בצורה אמינה ומרגשת להפליא, באמצעות דיאלוגים נפלאים, ניואנסים נהדרים של אישיות בדמויות ודגש חזק על האינטימיות ביניהן. מילא זה, אבל שוב, העובדה שאחת מהדמויות האלה היא בכלל לא בת אדם רק הופכת את ההישג להרבה יותר מרשים.

לזה, כמובן, עוזרת העובדה שיש לסרט שני תותחים בתפקידים הראשיים. זה שחואקין פיניקס שחקן ענק זה ממש לא סוד, לא סתם הוא היה המועמד המועדף עליי באוסקר הקודם עם הופעתו המופתית ב"המאסטר". הגבר השברירי והבודד על רומנטיקני במיוחד שלו אמין ונוגע ללב בצורה מטורפת, וגורם לתהות איך לעזאזל הוא פספס את המועמדות הזאת לאוסקר השנה. אבל שוב, זה לא כזה מפתיע שהוא אדיר. מי שכן מפתיעה פה היא דווקא סקרלט ג'והנסון. נוכחות גדולה על המסך זאת לא חוכמה, אבל נוכחות על המסך כשאת בכלל לא על המסך זה הישג הרבה יותר ראוי לציון. היא הרי מוצג כאישיות מלאכותית שאמורה לדמות את האישה המושלמת עבור הגיבור, ואת זה עושה מושלם: היא עושה עבודה נהדרת בתור ה"בחורה" שכל אחד רוצה שתהיה לו - מצחיקה, רגישה וחכמה, אך בהתאם לתהליך שעובר על הדמות שלה, גם ההופעה של סקרלט עוברת מעין התפתחות אמינה למחוזות רגשיים ומנטליים אחרים - וגם את אלה היא מבצעת מצויין. וכן, למרות הוויכוח על "האם ווייס אובר ודיבוב זה הופעה", מבחינתי אין ספק פה, פשוט כי אני יכול לתת לסקרלט את המחמאה הכי גדולה בתחום הזה - מעולם לא הרגשתי בסרט שאני יכול לדמיין לעצמי את סקרלט ג`והנסון יושבת בתא ומקליטה את השורות האלה. רק ראיתי, או יותר נכון, שמעתי, אינטליגנציה מלאכותית ותוכנת מחשב. אז לא רק שלכמה רגעים שכחתי שג`והנסון היא שחקנית, אלא שהיו רגעים שבהם שכחתי שהיא בכלל בת אדם. אני חושב שבכך היא מצטרפת למועדון מאוד מצומצם שכלל עד היום רק חבר אחד. אנדי פאקינג סרקיס.

וזה באמת מה שגורם לסרט הזה לעבוד, מבחינתי. הרי אי אפשר לומר שהוא מקורי במיוחד - "אדם שמתאהב בחפץ לא אנושי עם תכונות אנושיות לחלוטין" הוא תבנית סיפורית שקיימת כבר כמה אלפי שנים, כלומר, פאקינג "פיגמליון". הפעילות של הסרט בתוך המסגרת הזאת הופכת אותו למעט צפוי, אבל באופן מפתיע, עוד דבר שהופך אותו לצפוי הוא הדבר שציינתי כ"כ לחיוב קודם: האמינות שלו. כן, דווקא בגלל שהוא כ"כ דומה למערכת יחסית אמיתית שמרחשת בין אנשים אמיתיים במציאות האמיתית - די קל לראות מראש חלק ניכר ממהלכי העלילה שם. אני לא אומר שזאת קלישאה, זה פשוט, נו, אולי אמיתי מדי. הרי יש לך פה מחשב מדבר, ג'ונז, אולי יכלת לקחת את הקונספט הזה למקום טיפונת פחות מציאותי אבל גם פחות מובן מאליו, לא? אפילו בתור ניסיון ביקורת אה-לה "מראה שחורה" על היחסים בין בני האדם לטכנולוגיה בימינו לא מדובר באיזו הברקה, פשוט משום שהטכנולוגיה בסרט לא עד כדי כך קרובה אלינו. כן, חלק מהמבקרים משבחים את הסרט על עד כמה שהוא מתאר עתיד קרוב מאוד ריאליסטי, אבל זאת טעות, מצטער. גם בלי להבין בהנדסת AI אני די בטוח שיעברו עוד עשורים רבים עד שנצליח, אם בכלל, להמציא תוכנה כמו שהסרט מתאר. ובתכלס? עניין המד"ב בסרט באמת מתחיל להיות לוקה בחסר. כן, זה אולי קצת מתנגש עם כל הטענות שלי קודם על סחיפה טוטאלית שהסרט מבצע, אבל יש בזה מידה נכונה של אמת. על כל 3 רעיונות נהדרים שהסרט מבצע מצויין, יש איזה רעיון אחד טוב מאוד שהסרט או לא ממצה, או כן ממצה אבל בדרך ממש לא טובה. בזה נכלל, אגב, גם הרעיון הראשי והכללי ביותר של הסרט: גם הוא, אחרי שעה וחצי מתוך השעתיים של הסרט, לוקח פנייה לא חדה, אבל גם לא הכי בטוחה, ובסופו של דבר קצת מוריד מההתלהבות הראשונית ממנו, ומוביל בסופו של דבר לסוף מאוד דאוס-אקס-מכינה מעצבן.

אבל זה בדיוק הקטע! אני גורס שסרטי מד"ב טובים באמת הם סרטים שבהם המד"ב הוא רק הרקע, ולא העיקר. "דו"ח מיוחד" היה מבחינתי קודם כל מותחן משובח ורק אח"כ מד"ב, "ירח" היה דרמה פסיכולוגית על זהות לפני שהוא היה מד"ב, ו"12 קופים" הייתה דרמה קשה על שיגעון ואחריות לפני שהוא היה מד"ב. אז כן, אלמנט המד"ב ב"היא" ממצה את עצמו, או לפחות הולך לכיוונים לא הכי טובים, הרבה לפני שהסרט עצמו נגמר. אבל בחיי, זה לא הופך את הסרט לרע, כי זה ממש לא העיקר. העיקר פה הוא סיפור האהבה, וכפי שתיארתי, הוא עשוי בצורה מבריקה. הסרט מתאר יחסים בין אנשים - גם על רקע חברי וגם על רקע רומנטי - הרבה יותר טוב מעשרות סרטים אחרים עם רקע מודרני ונורמלי, ולמרות שכל מה שמסביב סוחף ומרהיב, העוגן של הסרט והדבר שמחזיק אותו הוא בדיוק אותו סיפור קטן ופשוט על בסך הכל שני אנשים (או איש ומחשב) קטנים בעולם גדול, ועל מה שהולך ביניהם. האם זה היה עובד באותה מידה ללא הרקע הזה? מאיפה אני יודע. אני רק יודע שבפועל, קיבלתי את אחד הסרטים הרגישים, המקסימים והכנים ביותר שראיתי בזמן האחרון, שמקושט לעילא מצדדיו.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שנאוצר משהו אלא אם צויין אחרת