00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

טיול בעיר

העברת המידע לבלוג חדש
הרשאה לשימוש במידע
המידע והתמונות שבאתר מיועדים לשימושם של כל אוהבי ידיעת ארץ ישראל ותולדותיה

המידע והתמונות שבאתר נועדו להנאתם של אוהבי ידיעת ארץ ישראל ותולדותיה. קוראים המעוניינים בכך רשאים לשכפל את המידע ולעשות בו שימוש (לא מסחרי) כאוות נפשם.

 

כל שאני מבקש בתמורה הוא להוסיף, בצמוד לתמונה או למאמר, הפניה אל הרשומה בבלוג ממנה נלקחו הדברים, וזאת על מנת להפיץ ברבים את הידיעה על דבר קיומו.

כיכר אנדרנך

במזרח העיר דימונה, במקום בו נפגשת דרך בר לב עם שדרות הרצל, יש כיכר גדולה ובה פסל המספר אגדה קדומה שמקורה בגרמניה.

 

 

המדובר בכיכר גדולה ומטופחת ובה מספר מרכיבים פיסוליים.

 

 

הכיכר הוקמה לציון חתימת ברית ערים תאומות בין העיר דימונה ובין העיר אנדרנך (Andernach) שבגרמניה.  

 

 

אנדרנך היא עיר קטנה השוכנת בעמק הריין. סמל העיר הוא שני מפתחות מצולבים בצבע אדום על רקע צלב שחור. סמל זה מבטא את היותה של אנדרך נתונה לאורך ההיסטוריה תחת השפעתם של שני שליטים יריבים, הנסיך הבוחר של קלן והנסיך הבוחר של טריר. בנוסף הייתה אנדרנך נתונה תחת מרותו הדתית של הארכיבישוף של העיר טריר.

 

 

הצלב השחור הוא סמלו של הנסיך הבוחר של קלן. הצבע האדום של המפתחות קשור אל סמלו של הנסיך הבוחר של טריר. שני המפתחות המצולבים הם הסמל של הקדוש הנוצרי פטרוס, שנחשב לפטרון של הארכיבישוף של העיר טריר.

כך נראה סמל העיר עם הצבעים הנכונים. בעיר דימונה בחרו להצניע את צורת הצלב שבמרכז הסמל.

 

 

סמל דימונה מייצג את היותה העיר פרח הצומח במדבר. עלי הכותרת של הפרח מעוצבים בצורת ענן אלקטרונים של אטום, רמז לכור האטומי שהוקם בקרבת העיר.

 

 

הפסל המרכזי המוצב בכיכר מציג את סיפור האגדה על שני הנערים שהצילו את העיר אנדרנך.

 

 

כמודל לעיצוב הפסל שימשה מזרקה מפוסלת המוצבת במרכז אנדרך לציון ההצלה האגדתית של העיר (מקור התמונה בוויקיפדיה).

 

 

האגדה מספרת כי בתקופת ימי הביניים (גרסאות שונות מייחסות את הסיפור למאה ה-14 או למאה ה-15) החליטו אנשי אחת הערים שבקרבת אנדרנך להתקיף אותה ולשדוד את רכוש התושבים. התוקפים ניצלו את ההזדמנות שבעיר התנהלה חגיגה גדולה, וכל תושבי אנדרנך שתו בירה, השתכרו והלכו לישון. אפילו שומרי העיר נרדמו, ולמעשה לא היה מי שיחסום את דרכם של התוקפים. שני נערים קטנים, אשר עבדו כשוליות של אופה, היו היחידים שלא ישנו. הם שמעו את קולות התוקפים המתקרבים לעיר ועלו על החומות. לא היה בידיהם כל נשק בעזרתו יכלו להדוף את ההתקפה, אולם במוחם עלה רעיון מבריק. הם אספו במהירות מספר כוורות של דבורים והשליכו אותם ממרומי החומה אל עבר לוחמי האויב. הכוורות התנפצו על הקרקע והדבורים הזועמות יצאו מהן והחלו לעקוץ את החיילים התוקפים, שנאלצו להימלט על נפשם מפני החרקים העוקצניים. למשמע המהומה התעוררו שומרי העיר וכך נחלצה אנדרנך מצרה גדולה.

 

בחזית הפסל הוסיף האמן את דמותן של הכוורות ששימשו כנשק בידי הנערים, ואת הכעך (בייגלה) – סמל מקצועם של שוליות האופה.

 

 

עם השנים הלכה האגדה והתפתחה, כדרכן של אגדות, ולשני הנערים ניתנו שמות. הנער האחד נקרא בשם פרנסיס.

 

 

והנער השני זכה לשם תיאודור.

 

 

מצדו השני של הפסל ניתן לראות את גופם של הנערים כשהם צופים ממרומי החומה לעבר חיילי האויב הנמלטים בבהלה.

 

 

את העיר דימונה מייצג בכיכר איור של שיירת גמלים החוצה את המדבר.

 

 

 

 

התמונות צולמו ביום 11 ביוני 2012.

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

3 תגובות

הצעה לקריאה נוספת
הנצפות ביותר
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל משה רימר אלא אם צויין אחרת