66
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

איילת מטיילת

קוביית Facebook Like

סלובניה- קרואטיה- חלק שישי

בבוקר נפרדים לשלום מאנדריי החביב ופוצחים בנסיעה ארוכה לכיוון קרואטיה. הנוף משתנה לנו מול העיניים.

15 באוגוסט היום, וזהו יום שבתון- יום עליית מריה השמיימה.

אני שומעת מאחור את השיחה של הילדים על אודות הדרך המופלאה שבה מריה נכנסה להריון, ללא מגע אדם.

הטייס מרחיב את הסבריו:

"גם אצלנו בתורה היו ניסים כאלה. קחי לדוגמה את שרה. איזה תשע מאות שנה היא ניסתה להיכנס להריון, בסוף היא נכנסה לאוהל עם שלושה מלאכים, צחקה צחקה ופוף...נכנסה להריון".

אחרי שאני גומרת לטחון את העוגה הזו...

אני מבחינה בתמרור הזה...

לא יפה, למה להעליב?

שלוש שעות וחצי ושתי עצירות קפה אחר כך, ואנחנו מוצאים את עצמנו בכפר היפה ראסטוקה-

בתי הכפר בנויים על המפלים ובתוכם. אנחנו מסתובבים בין הבתים והמפלים. מתפעלים, מצלמים. note to self: בפעם הבאה להגיע למקום הזה על שלפוחית שתן ריקה. כל הרחש של המים....surprise

אני נורא אוהבת טרקטורים של פעם...

והטרקטור הזה הוא ממש של פעם, מהימים שעוד היתה יגוסלביה:

משם אנחנו נוסעים לצימר שלנו בשמורת פלטוויצה. הצימר ממוקם בטיז אל נאבי בואכה טיז אל תחתח. אפילו קובי, הGPS הגיבור שלנו הצליח להתברבר בשטח.

אז כאמור, הצימר ממוקם ממש בתוך השמורה, שזה יפה.

אנחנו נכנסים לדירה הקטנה, או כפי שאומר הטייס: "אל תנשמו כולכם ביחד, שכל אחד ינשום בתורו".

יש בדירה חדר שינה וסלון קטן. מטבחון פצפון, חדר אמבטיה ומרפסונת חביבה עם נוף נהדר. שרק שניים יכולים לעמוד בה ביחד. אם הם צמודים אחד לשני. שזה נהדרindecision.

גם וילונות אדומים משובצים יש שם, וכפי שאתם מכירים אותי- זה מדבר לליבי! אך פחות או יותר זהו.

אז אחרי שאני מבשלת לנו לאכול. (סתם, לא ממש מבשלת, השף התותח של קנור בישל, אני רק חיממתי) אנחנו מתיישבים לאכול, ואני מוצאת את עצמי עם התקף קלאסטרופוביה פראי- רצה שלוש פעמים במהלך הארוחה למרפסת לנשום אוויר, אז אני מזרזת את כולם לסיים כבר את האוכל כדי שנוכל לצאת מהמאורה לנשום אוויר בחוץ.

המלצת השף:

סלט ישראלי עם נוף קרואטי. שילוב מנצח. מקגייבר חתך :

באותו שלב אנחנו גם קולטים שאין שם WIFI. אני חוזרת שנית: אין שם WIFI.

שזה רק מעמיק את הקלאסטרופוביה. אני יודעת שכאמא אני צריכה לשמש מופת ולתת דוגמה אישית לילדים שלי שצריך להסתדר בלי אינטרנט ובלה בלה בלה...

אז אני משחקת אותה גיבורה כלפי חוץ אבל מבפנים אני שבורה ונראית ככה:

האינטרנט בקרואטיה עוד לא כל כך מפותח. למזלי הרב, בעלי מכיר אותי כל כך טוב, שהוא סידר לי מבעוד מועד "חבילה לשעת חירום" של אינטרנט בסלולרי שלי, שזה הציל את חיי (ואת חייו, יתברך שמו לעד, אמן).

אז כדי להמנע מהתקף קלאסטרופובי נוסף אנחנו יוצאים לשוח בשמורה. באמת יתרונו של הצימר הוא בלוקיישן שלו, מרחק הליכה מפליטוויצה.

ואז אני שולפת את עדשת המאקרו ומצלמת כמה פרחים מקרוב (עננת? את כאן? השמיעי קול):

אני מפטפטת עם הטייס ולפתע כשאנחנו עוקפים משפחה אחת שנראית ישראלית בעליל, הוא משתתק.

אני: למה השתתקת?

הטייס: זה כמו המדיניות של האמריקאים- Don't ask, don't tell

indecision

יש שם גם קפה, למטיילים המצטיינים:

כשאנחנו חוזרים בחזרה לצימר (זה למעשה מתחם של כמה דירות) אנחנו מגלים שיש חצר פעילות חביבה. אנחנו המשפחה הישראלית היחידה במתחם. יש שתי משפחות צרפתיות שמשחקות כדורגל ופדינגטון והמשפחה הישראלית, שזו אנחנו, משחקת בחץ וקשת שזו אחלה פעילות.

זה המקבץ שלי! עוד כמה אימונים ואני חוברת לרובין הוד ביער שרווד:

המצ'יסטה מיד מתחברת עם שתי אחיות צרפתיות מתוקות שמרגע שהכירו אותה הלכו אחריה לכל מקום. אנחנו מכנים אותה: החלילן מהמלין.

שמחים וטובי לב אנחנו הולכים לישון.

להמשך הטיול לחץ כאן.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

20 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ayeletgazit אלא אם צויין אחרת