00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בחירות נכונות

שרביט 10 מצולם - תפו ופוזה.

 

 

לכבוד חגיגת העשור לבלוגיה ולתפוזיתון, עלה לאחרונה - "שרביט 10 מצולם". אהבתי את ההנחיות. שרביט 10 מצולם עבורי הוא חגיגה גדולה. שרביט אישי ומשתף המאפשר לי להשתמש במצלמת הגלקסי ולתעד את אותם חפצים, פינות ומקומות שקרובים אל ליבי והוויתי מבלי ששדרגתי סדר חשיבות מכל סוג. 

"בשרביט הזה אתם מתבקשים להעלות 10 צילומים מעשה ידיכם  של חפצים מבתיכם / סביבתכם שהינם משמעותיים עבורכם וכיתוב קצר בכל תמונה . זה לא חייב להיות חפצים , כל דבר שידבר אליכם והקשר שלכם אליו ..." יוצאת לדרך. 

 

המטבח - הוא פינת היצירה שלי. לפני 4 שנים החלפנו את המטבח "שעבד קשה" במשך שנים רבות.  מאז שהתחדשתי בו אני נהנת לבשל ולאפות עוד יותר. הכל נגיש, המראה מודרני ומזמין, משטח העבודה ואופציות האיחסון מאפשרים לי לבשל בו זמנית מספר תבשילים וברגע קטן אחד לאסוף הכל, לנקות ולהפעיל את המדיח. חיכיתי וחלמתי על המטבח הזה שנים רבות... אוהבת אותו מאוד ולכן אולי גם קשה היה לי לוותר על שתי זוויות צילום... 

 

 

 

חדר העבודה - או כפי שאנו קוראים לה בבית: לשכתיהחדר הכי אישי והכי פרטי שלי. כאן אני כותבת. מאמנת. מתבודדת. גולשת. משוחחת. עושה תהליכים עם עצמי ועם מתאמנים. הדלת לרוב פתוחה ומזמינה וגם כשהיא סגורה איש מבני הבית לא ירגיש נח להיכנס מבלי שנקש קלות וקבל את האפשרות. מקום כבוד בין ערמות הספרים וכוסאות האימון מונח לו המחשב שמקבל תצלום נפרד כי מקומו המשמעותי בעולמי לא נפקד... 

 

פינת המחשב - כן מכורה לא מכורה זה ממש לא משנה. המחשב הוא חלק אינטגרלי ממני ואולי גם מגופי. אני קמה אליו בבקר עם קפה ראשון. יושבת למולו שעות. גם כשאני מבשלת, מנקה מורידה כביסה או כל עשייה אחרת... אני נכסנת לכאן, מציצה אם יש חדש, פותחת מייל, נכנסת לדף הפייסבוק וממשיכה לדרכי. במבט של איש מהצד נראה שאני כל היום במחשב. אז גם אם זה נכון... זה קורה במקביל לעשייה רבה נוספת בבית ומחוץ. מאז שחברתי למחשב הכרתי את אתר תפוז. שדרגתי צדדים חדשים בחיי. הבלוג האישי והפורמים. הכתיבה וההתנהלות היומית שלי קבלו כיוון חדש. כיוון מופלא. 

 

קפה - אוהבת קפה טוב. שלא תטעו. מכסת הקפה שלי מסתכמת בשתי כוסות ליום. הראשון תמיד כאן השכם בבקר מול הצג האהוב . קפה שחור על חלב מלא חם. כוס של אנרגיה ומזון למשך שעות והשניה בחצות היום. לרוב זה יקרה "בטקס אישי" ובבית הקפה שלי ביתא קפה בצהלה. לא מוותרת על שעת הקפה: דל רותח עם הרבה קצף... ומשלבת כתיבה, עשיית הליכים, למידה או חברותא. כוס הקפה שלי לא תתפנה מהשולחן גם שעות אחרי שרוקנתי את תוכנה. היא נותרת לצידי רייקה ומעניקה לי את ההשראה. המלצרים כולם יודעים: לתפו לא מפנים את הכוס... .

   

 

הגלאקסי - נו באמת.. איך אני יכולה בלעדיו? מאז חברנו הגאלקסי ואני בתחילת חודש מאי השנה הפכתי מאוהבת. רשומות רבות עלו בזכותו ולזכותו. מצלמת הגלאקסי הביאה לחיי מראות שלא הצלחתי לתעד מעולם. למדתי לצלם ולערוך סרטונים קצרים. האופציות הרבות שבמכשיר פתחו לפני עולם טכנולוגי שלא העזתי להיות בו שמא אכשל... למדתי. אני לומדת. אני משתמשת. אני מצלמת. לא זזה בלעדיו לשום מקום. ועוד אציין בגילוי נאות שהגלקסי שלי מלווה אותי כחלק מנבחרת בקהילת סמסונג מובילרס- samsung galaxy S4 

 

 

 

המחברות שלי - זה ממש לא משנה עד כמה אני מחוברת לטכנולוגיה ולמסכים. את המחברות שלי אני נושאת איתי תמיד.  ללימודים, לבית הקפה לשעות שיאפשרו לי לשבת כך סתם מול הים ולהיות עם עצמי. מאוד אוהבת לכתוב. העט חייב להיות דק. אוהבת כתיבה אינטואיטיבית וכמוה גם כתיבה המנסחת בלשון עברית גבוהה ורהוטה. כאשר אני מגיעה אל בית הקפה הקבוע שלי ברור למלצרים המקסימים שגם אם אני לבד מיד תעלה על השולחן מערכת שלמה של מחברות, נייד וטאבלט ולכן לא אוכל להסתפק בדלפק הבר. תמיד תמיד אני מקבלת את השולחן הזה באהבה. 

 

 

 

תמונת ילדותי - ככל שאני מתבגרת כמה טבעי... הופכות תמונות ילדותי להיות נכס חשוב בחיי. אומנם הם מעטות אך הן מעניקות לי את תחושת השורשיות והזיקה העמוקה לתמימות, לפשטות ולילדותי בכפר אליהם אני מתגעגעת עד בלי די. כאן בחצר הבית  בשנת 1961 כשברקע מרחוק צרכניית המושב לו רק היתה לי תמונת השוואה מאותה נקודה. הייתי מציבה אותה משמאל (השבוע כאשר ארד לים המלח אעצור אצל ההורים ואצלם בדיוק מאותו מקום) 

 

1961

 

הריונות -  הבאנו לעולם שני ילדים. שני הריונות גדולים תרתי משמע.(הייתי ענקית) 9 ירחי לידה הצרובים בי. לא אחת אני שבה ומביטה בתמונות  ומתענגת על אותה ציפייה, התרגשות  וסקרנות לקראת תינוק חדש. אוצר חדש. ילד פרי בטן פרי ואהבה. מתנצלת שגם הפעם חרגתי מההוראות והעלתי שתי תמונות... 

 

 

1984                                                                     1988

 

לונדון - לא. היא לא שלי. היא אינה חפץ ואינה הסביבה הטבעית שלי. לונדון היא העיר שכל פעם שאני שבה ואליה עם הבת שלי, חופנת לתוכי רגעים זכים של אושר, שמחה, הוויה ואהבה והופכת אותם לזכרונות של רגעים מדוייקים בחיים שהמילים דלות מלהכיל.  בשנים האחרונות זה קרה שוב ושוב . יצאנו אם ובת. חווינו יחד מופלא וטעם של געגועים להיות עוד... לונדון תמיד תמיד תמיד מחכה לי. ואני אשוב. 

 

 

תפוחי עץ - לא זוכרת שהיה יום בחיים שלי שלא אכלתי לפחות תפוח עץ אחד. זה פשוט לא קרה. מגיל צעיר מאוד אני אוכלת תפוחי עץ ולכל מקום שאני הולכת תמיד יהיה איתי תפוח עץ. תפוח הוא ממתק. תפוח הוא מזון. תפוח הוא ילדות. סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים. כִּי חוֹלַת תַּפּוּחִים אָנִי.

שנה טובה

 

 

 

ותודה לכם שהגעתם שוב לכאן והכרתם עוד חלק ממני. אשמח ויותר כשתגיבו.

מזמינה אתכם לדף הפייסבוק שלי

  שלכם תפו  

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

36 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל תפו ופוזה אלא אם צויין אחרת