00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג של אילנה ארד לוין - פסיכולוגית קלינית, סקסולוגית ויועצת נישואין

מבצע חם לסוכות!

מכתב שנתי לבלוג שלי

 

התפתחות היחסים בינינו

נפגשנו לפני כשנתיים וחצי. אתה אמרת בקול חלוש, נבוך ומהסס: "אולי? מה דעתך?" ואני שהייתי מופתעת לא פחות השבתי לך: "מה? אני? מה פתאום? מי צריך את זה בכלל?". ניסית לשכנע: "מה אכפת לך? בואי ננסה, אולי נצליח ביחד". וכך התחלנו - מדי שבוע בנאמנות עלתה כתבה חדשה, בדרך כלל בעניינים מקצועיים אך לא בהכרח. לעיתים בעניינים הרלוונטיים לזמן ולמקום, ולעיתים השגות שונות. ההגנה המוחלטת שאתה מעניק לי היא שבכל אשר נמצא ופועל האדם, שם מתקיימת הפסיכולוגיה שלו: התוך אישיותית, הבינאישית והחברתית. כך שתמיד אנחנו נמצאים באותו התחום, גם כשעוסקים כביכול בפוליטיקה, עניינים חברתיים ואוכל.

לפני מספר ימים ישבנו בבית קפה הממוקם סמוך לקצביה בה אני לקוחה קבועה, אשר קרויה, איך לא, "ידע הבשרים". ביני לביני תהיתי מה אכן מניע את העולם יותר, התשוקה לסקס, כשם הקצביה, או שמא השתוקה לאוכל, אף הוא כשם הקצביה. נדמה לי שסקס הוא מנוע רב עוצמה לאושר ואומללות, אך בסופו של דבר מלבד מלחמת טרויה הידועה במיתולוגיה היוונית, בה היה המניע כביכול למלחמה להחזיר את ליבה וגופה של הלנה היפה, שנחטפה על ידי פאריס נסיך טרויה לבעלה החוקי מנלאוס איש ספארטה, איש לא יצא היום למלחמה על סקס. בשביל מה? זה מוצר המצוי בשפע בכל מקום. על אוכל ומשאבים כלכליים בהחלט יצאו למלחמה, מה גם שאין שום אירוע של חגיגה ושמחה שאין בו אוכל לשמח ולענג. כמות המתכונים לתבשילים, המאפים ועינוגי החיך עולה אלפי מונים על כל תנוחות האהבה הידועות מהקאמה-סוטרה ומהתנסויות אישיות. כך שהמסקנה המתבקשת היא, שהעינוג הבסיסי והצורך האנושי היסודי הקיומי הוא מזון ועינוגי חיך.

 

התערבות האל בעלילה

הקיצור, בוא נחזור אל בלוגי הקטן, מדי פעם היה עולה בי החשש "על מה אכתוב הפעם? מהיכן ימצא הנושא הבא?", עד שלמדתי שלהולך בנחת הדרך נפתחת מאליה בפניו, לרוחב ולאורך, והיא הנושאת אותו בתוכה. לא צריך להתאמץ כלל ולחפש נושאים, כל יום, כל זמן קופצים להם אירועים, סיפורים, מחשבות, רגשות בהם אני מוצאת את עצמי ממילא כך שניתן להשתמש בכל אחד מהם אם הדבר "בא לי טוב" בתחושה לכדי נושא כתבה.

עניין זרימת הנושאים הופקד אפוא בידי האל הטוב מתוך ביטחון מוחלט וידיעה שתמיד, תמיד יהיה על מה לכתוב. צריך רק להתכוון, להתבונן ולהיות רגוע, ככה זה עובד.

אבל בזאת כלל לא די, מלכתחילה החלטנו שנינו שהבלוג יהיה צנוע, מאופק, זרם מרכזי, בלי התלהמות או עלייה על בריקדות ומיני דעות קיצוניות. לכל דבר יש כמובן מחיר, אך על המחיר נדבר בהמשך.  מכל מקום מה שקורה הוא שאני מדברת אלייך, כותבת אלייך, משקיעה התכוונות, רגש ומחשבה ואתה, כמו מערה ענקית, רק מחזיר לי בהד קולי "אהההה אהההה" - אינך עונה לי.

 

עידון של ביקורת נוקבת

אתה הבלוג שלי נוהג בי כמו בשיטה פסיכולוגית מסוימת בה הפסיכולוג יושב ושותק וזהו, לעיתים רושם הערות ולעיתים את כל מהלך הפגישה. המטופל הכפוף לשיטה בה מצא עצמו לכוד, מדבר אל "אדם אילם". לעיתים הנ"ל מהמהם משהו, כאילו אישור, לעיתים מחזיר שאלה על שאלה אבל כללית שותק. הרי הוא מציע נוכחות מקבלת ולא מבקרת ואפילו אישור בצורת המהום, אז מה עוד צריך?

בררר... אני ממש שוללת שיטה זו. היא אולי הייתה טובה בזמנו אך הזמנים כידוע משתנים חברים, כיום לשבת מפגש טיפולי שלם ולשתוק בשניים נראה לי התנהגות מתנשאת, אל-אנושית, של האמור להיות, כביכול או לא כביכול, היודע והעוזר כלפי הזקוק לעזרה. בני אדם נוהגים להגיב אחד לשני. שתיקה כתגובה מתויגת לעיתים קרובות כאגרסיה פסיבית, כלומר חוסר התייחסות או התעלמות. שיטת הטיפול בה המטפל שותק נראית בעיניי כשימוש לרעה ברעיון של טיפול פסיכולוגי.

האמת היא, שכל רעיון טוב אפשר לעוות וכל אידאה עקומה אפשר להצדיק ברציונאליזציה זו או אחרת. כאן ממש בא לי להשתלח ולצעוק, וכל נימוקיי עמי, אך כבר קבענו שזהו בלוג מאופק שאינו מחפש בעיות...

אז אתה בלוג שלי נוהג ממש כך כלפיי, מהמהם, נוכח, מאפשר לי לפגוש אותך פעם בשבוע. וראה זה פלא, למרות שתיקתך, אני ממשיכה לדבר איתך, לבוא ולפגוש אותך פעם בשבוע. כנראה כשיש צורך עמוק לדבר או להתבטא מוכנים לעשות זאת מול כל דף ריק כמו כתיבת יומן אישי. כמובן שברקע נמצאים הקוראים היקרים שמספרם הולך וגדל ומצטבר והם בעצם האישור האנושי האמיתי שיש כאן מי שמקשיב - מישהו שדבריי הקטנים, מוסיפים לו משהו קטן, וזה כמובן גמולי המספק.

 

אסור להיות פסיכולוג "רוחני"

אז בוא נחזור בלוג שלי לעניין המחיר ההולך ומכביד עליי עם חלוף הזמן. אם שמת לב מדי פעם אני משחילה כתבות אודות "העל מודע" כלומר רבדי תודעה עליונים מאלו בהם אנו פועלים בחיי היומיום – ה"על-תודעה" מתייחסת אל כל רבדי התודעה העליונים משכלנו היומיומי אשר מהם נובעת ההשראה, היצירתיות, האינטואיציה וכמובן החוכמה האנושית הגבוהה. עניין ה"על-מודע" מעוגן כמובן בתאוריות רוחניות בהן אני מתעניינת עמוקות ב-15 השנים האחרונות. הן באות לידי ביטוי, בין היתר, אפילו בספרי הביולוגיה והפיסיקה המודרניים ובפרשנות הניתנת כיום לתהליכים המתרחשים בתחומים אלו.

כמובן שתהליכי העל-מודע מעוגנים בספרי הגות מאסכולות רוחניות שונות מתוכן אני מחוברת ליהדות, לקבלה, ליוגה וזרמים מסוימים בהינדואיזם. כל כך אני רוצה לכתוב על נושאים אלו בגלוי, במפורש. המילה "רוחניות" היא מאוד קונטרוברסלית ומעוררת רתיעה ומחלוקת. היא מתפרשת שמדובר באדם הזוי, לא מקורקע, מאמין בניסים ונפלאות ועוד כל מיני פאנקי מאנקי. רופאה מסוימת שהפנתה אליי פציינטית אמרה שהיא מאמינה שאצליח לעזור לה למרות שאני עוסקת בשיטות משונות כמו פירוש חלומות וציורים, כלומר סוג של וודו, למרות שהוא נחשב בזרם הפסיכולוגיה המרכזית. משרדי עטור תמונות של מנדלות טיבטיות יפהפיות מדהרמסאללה וציורים הודיים – מה שמראה באופן "בלתי נמנע" על היותי אדם בלתי אמין, לא רציונלי וחסר הגיון. אנשים מסוימים מפרשים רוחניות כאהבה, טבעוניות, וריחוף. אחת מהמטופלות מיהרה להסתלק במפגש הראשון באומרה שאינה רוצה לשמוע ממני הטפה של מנטרות ניו-אייג'יות - היא בהחלט צודקת! מעולם לא עלה על דעתי לעסוק בשטות זו. יש מטופלים החשים אי נוחות, אודותיה מספרים לי מאוחר יותר, נוכח התמונות במשרד אך לזכותם ייאמר שהם נתנו למפגש הראשון צ'אנס ולא נמלטו, ואז נוכחו לדעת שלפניהם אדם מאוד רציונלי, לוגי, מעורב בשיחה, זוכר את כל השיחות ללא רישום וממש לא עוסק בציטוט אודות שלום אהבה וצמחונות שכמובן הם רצויים תמיד.

אז מה הבעיה? כאשר הרב שי פירון, שר החינוך שלנו, שבעיניי הוא מקסים חכם ומרתק (לדבריו ירד 800 קילו ועלה בחזרה 900), חובש כיפה סרוגה ואומר דברים רוחניים בעליל, הנוגעים עמוק בנפש, הדבר מתקבל בהערכה ואהבה רבה, שהרי הוא איש דתי (אמנם דתי מתון) כך שמותר לו להיות רוחני. הוא מתויג היטב בקטגוריית דתי נאור = רוחני. אני שהנני חילונית גמורה באורחות חיי, אסור לי באיסור חמור להציג עצמי כרוחנית כי אין לי את הלגיטימציה התיוגית המתאימה, כך שהדבר עלול לחבל בערכי המקצועי. מאוד הייתי רוצה להעז ולהציג עקרונות רוחניים אשר בשורה עליונה ובקצרה מאמינים בקיום הבורא ובנוכחות האל בכל ותמיד ולעולם. הדבר אינו נוגד כלל את חוקי הטבע (שהם אלוהיים במהותם) את המדע וכמובן את השכל הישר והרציונליות. אולי, בלוג שלי, בשנה הבאה אם אחליט להמשיך ולכתוב, אולי יהיה לי קצת אומץ להוציא רגל קטנה מן הארון הזה של "רק לא על אלוהים בבקשה". אולי תהיה זו שנת האומץ, אולי לא – אולי אסוג ואסגור את הבאסטה, כי מה הטעם לא לבטא דברים שאתה שקוע בהם, מתעניין בהם ומאמין בהם?

כך או כך, קוראיי היקרים, הבה נאחל לכולנו חודש חגים נעים וקליל, שנה טובה וגמר חתימה טובה למאמינים ולאלו שאינם, ואולי נחזור ונתראה אחרי החגים, ואולי גם לא.

שתהיה לכולנו שנה טובה!

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אילנה ארד לוין אלא אם צויין אחרת