00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג של אילנה ארד לוין - פסיכולוגית קלינית, סקסולוגית ויועצת נישואין

מבצע חם לסוכות!

וסטבוליטיס בעקבות טראומת לידה (כתבה שניה בסדרה)

 

סיפורה של עופרה (שם בדוי)

את עופרה לא הכרתי עד שלא צלצלה אליי לפני כחודשיים מן הצפון הרחוק של מדינתנו והסבירה לי טלפונית שילדה בת מקסימה לפני כשנה וחצי ושעברה לידה טראומתית ביותר אשר נמשכה 72 שעות – כלומר 3 יממות. בטלפון סיפרה כי פרט לכאבי החתך של הלידה "המסרב" להירפא הפונה לכיוון ירך ימין הופיע לו וסטבוליטיס דווקא בצד שמאל של פתח הנרתיק לכיוון הירך.

באופן פרדוקסלי, הוסטבוליטיס של עופרה לא "התיישב" על פתח הנרתיק, כך שלאחר זמן לא ארוך, חזרו עופרה ובעלה לקיים יחסי מין מענגים כתמיד. אז מה הבעיה? וסטבוליטיס מרושע זה שהתיישב כאמור על צידו הפנימי של הירך השמאלי, קרוב לפתח הנרתיק, הינו מהסוג הבלתי מרפה לרגע. 24 שעות ביממה ללא הפסקה היא חווה כאב וצריבה בדרגה בלתי נסבלת – ואין מזור.

קבענו פגישה ועופרה הגיעה לאחר שעתיים וחצי של נהיגה. אגב, חרף הכאב והצריבה העזים, היא מתפקדת בכל מישורי החיים מבלי לוותר לעצמה על שום דבר. גם במקרה של עופרה, לאחר הלידה התקיימו חילוקי דעות מרובים בין הרופאים שבדקו אותה כדי להבין מה הבעיה ממנה היא סובלת. לא הובן מדוע חתך הלידה כואב כל כך ומסרב להירפא וכדי להגביר ריפויו היא קיבלה סדרה של זריקות קורטיזון שלא הועילו הרבה, וכמו כן לא הובן מדוע לקתה לאחר הלידה בשלפוחית שתן רגיזה (תופעה די שכיחה אצל וסטבוליטיות, כפי שציינתי בכתבות קודמות). עופרה עברה בין מנהלי מחלקות וגניקולוגים שונים, קיבלה שפע של אבחונים בגרסאות שונות ולבסוף ניצחה האבחנה של וסטבוליטיס רק שאיש מהרופאים לא ידע איך להתמודד איתה. אחד מהם הציע לה בכל הכנות לעסוק בספורט אגרסיבי (ישמרנו האל אם הייתה עושה זאת). רופא אם אין לו לתת מרשם – חייב לתת משהו.

עופרה היא בחורה חביבה, מלאת חיים, עליזה ופתוחה רגשית. היא מרבה לדבר ולצחוק. היא גדלה בבית אוהב וחם, מתמיד מוקפת חברים ואהבה ולדבריה תמיד חשה אוהבת, אהובה ורצויה על ידי בני אדם בכלל ובני זוגה על אחת כמה וכמה. יחסי המין היוו עבורה מאז ומתמיד עונג עמוק והיא מסייעת לעצמה ולבן הזוג שאיתה להגיע לגבהים של הנאה. ההריון היה מתוכנן ורצוי עד למאוד. עופרה עד הלידה הייתה נערה ואישה מאושרת – אישה של הטבע, אשר החיים הם מקור אושרה. חרף הכאב הבלתי פוסק שלה ועוצמתו הגבוהה, התינוקת רוית מסבה לה אושר בלתי יתואר וחייה ככלל המשיכו כאמור בתפקודם כולל קשרי חברות, טיולים בחיק הטבע, פיקניקים, שינה על חוף הים וכד'. היא הגיעה אובדת עצות ועצובה מאוד בנוגע לוסטבוליטיס ובכתה האם חייה יחזרו להיות מה שהיו עד לאותה הלידה.

ההתרשמות המיידית בפגישה הראשונה עם עופרה הייתה שהחיים אכן היטיבו עימה, שהיא במהותה שמחה ומאושרת, אין משקעי עבר משמעותיים כואבים ושבעצם יש להתמקד אך ורק בטראומת הלידה. אני מודה ומתוודה – אינני גניקולוגית ואינני עוסקת במיילדות. עד להיכרותי עם עופרה, חייתי בבורות מוחלטת על קיומו של סוג העינוי הבלתי יתואר שאותו עברה, ומשמש למרבה הזוועה כפרוטוקול רפואי מקובל בבתי החולים.

בבורותי ולתומי חשבתי שלידה או שמתרחשת כדרך הטבע, ואם חלילה משהו אינו מאפשר זאת, אזי נוקטים בניתוח קיסרי. אז מסתבר שטעיתי מאוד! יש מקרים, לקראת סוף ההריון, בהם העובר נמצא במצוקה כלשהי המחייבת את הקדמת הלידה לשם הצלתו. מצד שני, טרם חלה מחיקת צוואר הרחם או פתיחה כלשהי שלו. שוב, לתומי חשבתי שאז נוקטים במקרים אלו בניתוח קיסרי, כאשר הרחם טרם בשלה ללידה, המחויבת לשם טובת העובר והצלתו. מטעמים עלומים להבנתי הלא רפואית קיימת שיטה שלישית, למדתי זאת מעופרה לראשונה בחיי. שיטת עינויי האינקוויזיציה אשר ידוע שהיא מכאיבה ביותר בזמן שלא ניתן לתת לאם משככי כאבים משמעותיים בשל טובת העובר. בשיטה זו נוקטים הרופאים על מנת להביא לפתיחה של צוואר הרחם הסגור ע"י לחץ פיזי ממשי על השרירים ועל הפתח. לשם כך, מוחדרים צינורות סיליקון דקים וגמישים לתוך הנרתיק אשר בקצותיהם מצויים בלונים ההולכים ומתנפחים בלחץ רב על מנת ליצור לחץ פיזי רב ועצום על הפתח הסגור של צוואר הרחם כדי שייפתח. תהליך העינוי נמשך עבור עופרה כ-15 שעות. עופרה שהיא ספורטאית ואשת טבע, תיארה זאת ככאב הגיהנום – היא לא יכולה הייתה לשבת, לא יכולה לעמוד, גם לא לשכב, אלא לכרוע על ארבע כחיה 15 שעות ברציפות. מפאת עוצמת הכאב רעד גופה ללא הרף תוך שהיא מקיאה ומשלשלת בשל הלחץ העצבי והכאב העצום ואין מושיע. אין משככי כאבים, רק בלונים הקורעים אותה מבפנים והיא חשה ששוחטים אותה ורוצים להרוג אותה. היא ציירה זאת כדף שחור לחלוטין אשר בקצהו נקודת אור פעוטה שזוהי רווית אשר ברחם, אותה ביקשה להציל. התיאור היה כה נורא ומזעזע שישבתי מצונפת ומכונסת בתוך כורסתי באימה ובתדהמה.

בתום עינויי הבלונים כאשר חלה פתיחה מסוימת של צוואר הרחם, קיבלה עופרה חומרי זירוז ליצירת צירים, אף הם מעוררי כאב רב. מרגע כניסתה לתהליך ועד שזכתה לקבל את רווית לידיה עברו 72 שעות. משקיבלה את רווית החלה בוכה מאושר, בעלה שהיה לידה החל בוכה יחד איתה – הכאב נשכח כלא היה והיא לא סבלה ולו דקה אחת של דיכאון אחרי לידה. עופרה חזרה להיות מאושרת עד אין די. כעבור מספר ימים לאחר שמערכת העצבים עברה הלם קרב כה דרמטי, החל להופיע כאב לא סביר באיזור החתך, שהיה קצר ושטחי מאוד, ומשום מה סירב להגליד וכן הופיע הוסטבוליטיס.   

כאמור, להזכירכם הוסטבוליטיס של עופרה היה מאוד יוצא דופן במיקומו מאיזור פתח הנרתיק שמאלה לכיוון הירך ולא הפריע לקיום יחסי מין. פרט לכך, היא התהלכה עם כאב וצריבה עזים ביותר – 10 בסולם סבל סובייקטיבי, במשך כל שעות היממה.

לבי היה עם עופרה. להערכתי לא היה מה לחפש בעברה כמקרין על הטראומה הנוכחית מאחר ועברה, כמו גם ההווה שלה נראה מרופד ומיטיב בכל תחומי חייה. לפיכך, ברור היה שיש צורך להתמקד בטראומת הלידה בלבד ולא בשום תוכן אחר – לא לפני הלידה ולא אחריה. אמרתי לעופרה שלכל היותר, יהיה צורך בעשרה מפגשים כדי לכסות את כל נושא הטראומה. בפועל התקיימו עד היום חמישה מפגשים בלבד. הטיפול הממוקד בטראומה שנגרמה עקב שיטת הבלונים אותה עברה כלל שחזור חוזר ונשנה של אותן 15 שעות איומות של כאב נורא אותן עברה, זאת במצב של שכיבה. תוך כדי שחזור התהליך היא הרבתה לבכות וכן ביטאה בצעקות רמות את רגשות הזעם והכעס שהיו בה על התהליך הרפואי שננקט בה. התחושה אותה ביטאה בשחזור הטראומה הייתה שהיא נשחטת ומוצאת להורג בייסורים, וזאת בשל עומס הכאב הנורא ועוצמות הפחד שליוו אותו. עבדנו תוך כדי ביטוי של בכי מצידה, צעקות שלה, מכות מצידה על הכרים שהעבדתי מולה, חלומות וציורים. בעבודה הפסיכולוגית במקרה הזה אין די, שכן מערכת העצבים עברה זעזוע מאוד אינטנסיבי. משום כך הפניתי את עופרה לרופאת הכאב המבורכת איתה אני עובדת, והיא אשר סיפקה לה את התרופה נגד כאב עצבי. התרופה אינה קלה ואינה פשוטה – היא יוצרת תופעות לוואי בכל מינון שלה, וכך עופרה הייתה איתי בקשר יומיומי טלפוני (SMS או שיחות טלפון) כדי לדווח הן על מידת השיפור בכאב והן על ההתמודדות עליה החלטנו בטלפון עם תופעות הלוואי. נכון לרגע זה, לאחר 5 מפגשים וחודש וחצי של עליה הדרגתית במינון התרופה הנוגדת כאב עצבי, עופרה משוחררת מכל כאב וסטבוליטיס והיא חזרה להיות שמחה ועליזה. לדבריה היא מסתובבת כל היום עם חיוך על הפנים.

אך זהו רק פרק ראשון של עבודה על טראומת הלידה של עופרה. בשלב הזה היא קיבלה את החירות וההנאה להיות משוחררת מכאב ולהנות מחייה, אלא שברור שבשלב הנוכחי עובדה זו מושגת במידה ניכרת גם בזכות התרופה נוגדת הכאב. מאחר וברצונה להרות בשנית (תוך כחצי שנה) ומאחר ואסור לקיים הריון תוך כדי לקיחת התרופה, יהיה בעתיד צורך להורידה בהדרגה מלקיחת התרופה ולבדוק באיזו מידה נותר כאב, אם נותר, שמקורו פסיכולוגי ומקרין על מערכת העצבים. ראשית חוכמה היה הצורך להחזיר לה את האמונה והביטחון שיש פתרון למכאוביה ושלא תישאר כל חייה מיוסרת בכאבים ללא מוצא. במצבה הנוכחי היא יודעת שיש פתרון מוחלט למכאוב אך אין אנו יודעות שתינו האם המכאוב ייעלם עם הזמן רק בזכות הידיעה שאינה צפויה לעתיד מלא ייסורים. לאחר הורדה הדרגתית עתידית שלה מן התרופה יהיה מקום לברר באיזו מידה נשאר עדיין הכאב על רקע פסיכולוגי. או אז יתכן ויהיה צורך בסבב שני, כלומר פרק ב' של התערבות פסיכולוגית קצרה לעבודה בדמיון מודרך על שינוי חוויית טראומת הלידה שעברה. יתכן ויהיה צורך גם בסבב נוסף של שחזור הטראומה ובדיקה באיזו מידה היא מהדהדת עדיין בנפש. 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אילנה ארד לוין אלא אם צויין אחרת